כותרות TheMarker >
    ';

    דעת יחיד

    מבט על הפוליטיקה הישראלית, המערכת הציבורית והתנהגות הציבור בישראל. כאן אתן נקודת מבט לא תמיד מעודדת, אך (כמעט) תמיד מאתגרת של המתרחש במדינה

    מי זוכר את רצח רבין?!

    5 תגובות   יום חמישי, 29/10/09, 05:47

     

    אם נבדוק בקרב בני הנוער של ימינו מה היה ב-04.11.95 נגלה לתדהמתנו כי מעבר לעובדה שמדובר בבורים רבים, רבים מהם כלל אינם מבינים למה צריך לזכור ולהזכיר את עובדת הרצחו של יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל וגיבור מערכות ישראל.

     

    סיבות רבות ומגוונות יש לעובדה זו. מעשה הרצח הנורא שביצע יגאל עמיר, יימח שמו ושם זרעו, התקבל בזעזוע רב על-ידי רוב החברה, אך בהשלמה מצד חלקים מסוימים בה. החרדים והמתנחלים קיבלו בהבנה את מעשהו של יגאל עמיר ואולי במתק שפתיים הם יגידו שהרצח לא היה בסדר אך רבין לא היה צדיק...

     

    נדמה כי 14 שנים אחרי הרצח המעשה והסיבות שהובילו לו נשכחו. לא ירחק היום ויום הזכרון לרבין יעבור כמעט מבלי משים. פה ושם יהיו תכניות לזכרו בגלי צה"ל, בחלק מבתי הספר יערכו איזה טקס אבל שום דבר משמעותי לא קורה ולא יקרה ביום הזה. יום הזכרון לרצח רבין הפך ליום שרבים אינם זוכרים מתי הוא חל, ליום שאנשים אינם מבינים האם יש לו באמת מטרה, ולעוד יום בשנה שאפשר לעשות ממנו סיבה לפוליטיקה.

     

    כבר היום, ככל שעובר הזמן נשמעים עוד קולות מהצד הימני של המפה כי לא צריך להגזים עם התזכורות. טענות כגון "השמאל ניכס לעצמו את הרצח", "ישנה הדרה של ציבורים שלמים" וכדומה  נשמעות יותר ויותר. אנשי הציונות הדתית שמעולם לא ניסו להכות על חטא מנסים לטשטש את הרצח ולהדחיקו בשם העדרו של פלורליזם מחשבתי וטענות לדמוניזציה של מחנה הימין. אולי יש משהו בדבריהם אך מצד שני רבין לא נרצח בגלל שאהב לשחק טניס, אלא בגלל דעותיו ושאיפתו להביא לפתרון בעיית הסכסוך הישראלי-פלשתינאי.

     

    ומן הצד השני, באמת שחסרה התייחסות אמיתית של המדינה דרך משרד החינוך לחיזוק התודעה הדמוקרטית בקרב הדורות הבאים. במקום לדבר על מהות הרצח, והסיבות שהביאו לרצח – העדר תודעה דמוקרטית, תפיסה משיחית-דתית קיצונית, ואי-יכולת לקבל דעת רוב; מתעסקים אצלנו בעדכון הסטטוס של יגאל עמיר (בקרוב בטוויטר), במתן כותרות לאנשים כמו מיכאל בן-אר"י, שמתכוון להחרים את ישיבת מליאת הכנסת המיוחדת לציון 14 שנים לרצח. ההתעסקות כיום היא בפיקנטריה ולא במהות.


    ובעוד כמה שנים, לא יהיה יום הזיכרון. כי כולם ישכחו. כי חלק מאיתנו לא יכירו את האיש, את חלק אחר זה בכלל לא יעניין. העניין הוא, שאנחנו מפספסים פה בגדול. יום הזיכרון ליצחק רבין הוא משהו מעבר לעיסוק במי היה הבן אדם ובדמות הרוצח. יום הזיכרון ליצחק רבין צריך להוביל אותנו למה שיהודים אמריקאים אוהבים כל כך לכנות: תיקון עולם. תיקון חברתי-חינוכי, שמתחיל בתוכנו.

     

    הגיע הזמן להתחיל לעסוק במהות הרצח ובהשלכותיו ההרסניות על החברה. הגיע הזמן שהימין באמת יעשה תיקון עם עצמו, יפסיק עם הדה-לגיטימציה של ראשי ממשלות שמנסים להגיע להסדרים מדיניים, יכיר במדינת ישראל שהיא גם יהודית אבל גם דמוקרטית. הגיע הזמן שהשמאל יפסיק לזכור רק דרך עצרת הזכרון לזכר רבין, הפסטיבל המכונה "שרים בככר", כי העצרת הזאת (שאני מגיע אליה מתוך עקרון ולא מתוך הסכמה עם תכניה שרובם רדודים) הפכה מזמן למקום מפגש לצעירים שרוצים לראות הופעה של נינט...

     

    הגיע הזמן שנחשוב איך מטפלים באמת בבעיות המהותיות של הפיכתה של ישראל למדינה פחות דמוקרטית ופחות סובלנית. כי זו היתה מהות הרצח – העדר סובלנות של הימין לתהליך מדיני שהובל בצורה דמוקרטית. הגיע הזמן לטפל טיפול שורש בבעיות הכה קשות של הדה-לגיטימציה של הממסד, על ידי חלקים רחבים (בעיקר דתיים) בחברה, הגיע הזמן להסיר מסכות ולהודות כי "לא היה מחננו טהור" ובעיקר הגיע הזמן לתיקון עולם (כפי שמגדירים זאת החרדים והדתיים) אמיתי למען הדורות הבאים ולמען זיכרון יום הרצחו של יצחק רבין ז"ל.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/10/09 13:53:

      צטט: השכן ממול 2009-10-29 15:44:44

      הדברים שאתה כותב כואבים אבל מתוך הדברים האלו אפשר להבין בדיוק את הסיבה למציאות שאתה מתאר.

       

      כשיום הזכרון לרצח רבין הופך להספד של הסכמי אוסלו, כשבמקום לדבר על ערכי הדמוקרטיה, מדברים על אוטופית המזרח התיכון החדש ברור שיהיו מתנגדים לדרכו הפוליטית ולא יזדהו עם היום.

       

      כשאתה אומר שרבין נרצח בשל דעותיו. אתה בעצם הופך את כל מי שהתנגד לדעותיו וביקר אותן כאל שותף לרוצח.

      זו הדרה של ציבור שלם, זו פוליטיזציה של האבל וזה נסיון לרתום את הרצח של רבין לקידום המחנה הפוליטי.

       

      כשהאבל הופך פוליטי הוא כבר לא יכול להיות לאומי.

      כשהמחנה הפוליטי שהופך את הרצח והאבל למנוע הצמיחה העיקרי שלו מתפורר, האבל מתפורר.

       

       

       אני מסכים לחלוטין.

      במקום להפוך את היום לדיון נוקב במהות הדמוקרטיה ובחיזוק היסודות הדמוקרטים, השמאל השתלט על יום הזכרון והפך אותו מיום הזכרון לרבין ליום הזכרון לאוסלו.

      על כך ארחיב בפוסט הבא שאפרסם.

        31/10/09 13:51:

      צטט: ataleffe 2009-10-29 09:39:21


      זוכר אני ידידי היקר, כיצד פנית אלי בעצרת של 2005, או 2006 ואמרת לי שהעצרת הזו היא הכחשה ובריחה.

      לקח לי כמה שנים להפנים, ומודה אני שאכן צדקת.

      אחת לשנה כולנו באים לכמה שעות לכיכר, מנסים לשכנע את עצמנו שיש גם ישראל אחרת, בלי אלימות, עם כבוד הדדי ואווירת ביחד. זה ממשיך באיזו בירה באווירת געגועים לרבין ולישראל של פעם, ואז, בבוקר שלמחרת אנחנו שוב מוצאים את עצמנו בשדה הקרב של איילון, כורעים תחת נטל העמלות ושפע הנוכלים, במדינה שאולי התעוררה לכמה ימים לשמע 3 היריות בכיכר, אבל מהר מאד חזרה לישון אף כי היריות ממשיכות להישמע, ואף ביתר שאת...

       

       תומר יקירי,

      לצערי אנו חיים בקרב ציבור אסקפיסטי אשר מבקש לשכוח כי יש לו מספיק דאגות וצרות והוא לא צריך את הרצח המטריד הזה על הראש.

      אני לא אוהב להיות צודק... בטח לא בדברים כאלה אבל זו מגמה שלצערי זיהיתי כבר אחרי הרצח.

        29/10/09 15:44:

      הדברים שאתה כותב כואבים אבל מתוך הדברים האלו אפשר להבין בדיוק את הסיבה למציאות שאתה מתאר.

       

      כשיום הזכרון לרצח רבין הופך להספד של הסכמי אוסלו, כשבמקום לדבר על ערכי הדמוקרטיה, מדברים על אוטופית המזרח התיכון החדש ברור שיהיו מתנגדים לדרכו הפוליטית ולא יזדהו עם היום.

       

      כשאתה אומר שרבין נרצח בשל דעותיו. אתה בעצם הופך את כל מי שהתנגד לדעותיו וביקר אותן כאל שותף לרוצח.

      זו הדרה של ציבור שלם, זו פוליטיזציה של האבל וזה נסיון לרתום את הרצח של רבין לקידום המחנה הפוליטי.

       

      כשהאבל הופך פוליטי הוא כבר לא יכול להיות לאומי.

      כשהמחנה הפוליטי שהופך את הרצח והאבל למנוע הצמיחה העיקרי שלו מתפורר, האבל מתפורר.

       

        29/10/09 09:39:


      זוכר אני ידידי היקר, כיצד פנית אלי בעצרת של 2005, או 2006 ואמרת לי שהעצרת הזו היא הכחשה ובריחה.

      לקח לי כמה שנים להפנים, ומודה אני שאכן צדקת.

      אחת לשנה כולנו באים לכמה שעות לכיכר, מנסים לשכנע את עצמנו שיש גם ישראל אחרת, בלי אלימות, עם כבוד הדדי ואווירת ביחד. זה ממשיך באיזו בירה באווירת געגועים לרבין ולישראל של פעם, ואז, בבוקר שלמחרת אנחנו שוב מוצאים את עצמנו בשדה הקרב של איילון, כורעים תחת נטל העמלות ושפע הנוכלים, במדינה שאולי התעוררה לכמה ימים לשמע 3 היריות בכיכר, אבל מהר מאד חזרה לישון אף כי היריות ממשיכות להישמע, ואף ביתר שאת...

      ארכיון

      פרופיל

      קובי כהן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין