מה שומר עלי?
פעם פעם, קיבלתי במתנה זוג כנפיים.
פוסט פולני
--
א. שלי אהוב,
בזמן שאני כותבת לך את המכתב הזה, מציינים בארץ 14 שנים לרצח רבין. ואני חושבת לעצמי, וואו, איך הזמן עף כלכך מהר, זוכר? היית בן 4 אז. כמה חשוב שיש לנו לפעמים, נקודות ציון בהן אנחנו עוצרים כדי לחשוב ולהבין את המשמעויות של כל מה שקורה מסביב, ואיך הדברים משפיעים על כל אחד מאיתנו ועל כולנו כחברה. אתה כעת נמצא בדיוק במקום כזה, שנשמר כפי שהיה, כדי ללמד איזה שיעור. וכמו שאתה יודע - הלימוד הכי טוב קורה בחוויה, בעשיה. הייתי רוצה להיות איתך שם, לחלוק איתך את החוויה הזאת, מצד שני אני נזכרת, שאתה עוד רגע בן 18, שכבר יש לך נקודות ציון משלך שמתערבבות עם נקודות ציון שלי ושל כל מי שסביבך. וזה משמח אותי. ואני מחכה שתחזור ואז נשב ותספר לי הכל על המסע הזה.
מתגעגעת אליך מאדמאד באהבה גדולה, אמא
* א. ו א. מוסרים ד"ש ((:
-- |
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כאחד שאין לו דעה משלו, מצטרף אליך, ומוסיף שהחצי תמר הזאת, בכלל לא רעה בתור אמא.
קל לרגש אותי בימים האחרונים.
אולי זה הסתיו שהחליט להתלבש סוף סוף
על הלבנט.
עוד שבעה ימים :)
לא נורא, מפגרים לא מתים, רק מתחלפים.
הפרידה מבני ה-18 רק מתחילה, זה לא פשוט. זה מוזר. ומתחילים להיות להם חיים נפרדים לגמרי, רק שלהם, עם נקודות ציון אחרות, כמו ציינת :)
מעניין אם להורים שלי היה בכלל קשה להיפרד ממני. אני, בכל אופן, לא ראיתי אותם ממטר בגיל הזה.
לא מותק, תביאי מחשבון, לפני 14 שנה הוא היה בן 4.
:)
פולין ורצח רבין עושה לי עירבוביה גדולה בראש זכרונות קשים והילד עושה לי הקלה.
אשוב מחר כי קודם לא ראיתי תמר.
יקירתי.
תודה פרומי.
בגיל 14 מסע לפולין?
אצל הילדים שלי זה היה בגיל 16, בשביעית.... וגם אז יראתי להם.
בזמנו לפני 10 שנים,
אני וחברים הכנו תערוכה בשם 50 שנות עגבניה,
על ההתפתחות של הישאליות מכל מיני כיוונים,
זה היה צפוי לצערי, שתי נקודות משבר היו חייבות להגיע כך או כך רצח רבין והמאסר של דרעי.
אפילו צפינו את המצב היום, אפילו את המיתון, את יודעת כמה אני יסודית ולוגית ומסתכלת על הכל לאורך ולרוחב...השקענו.
בלי להיכנס לפרטים אחת הסיבות לעצבים, אלימות, תאונות הדרכים וכו' - זה האי ביטחון והחוסר אופטימיות שמשדרים בחדשות.
הם מנפחים, זורים חול, מעצבנים.
(בקשר לילדים - יש ילדים ויש ילדים, לשמחתי רובם עומדים בזה יפה ורואים את התמונה הכוללת בצורה בהירה וטובה ולא נוחים לשטיפות מח ומצד שני השטיפת מח הזאת אולי נותנת יציבות שילדים זקוקים לה)
כאמא שלו את יודעת שאת הצידה לדרך קיבל ממך מאז נולד: שורשים עמוקים, רגישות לאחר, בית בלב.
אחת התובנות העמוקות ביותר של הנוער החוזר משם (בהנחה שההכנה והליווי היו רציניים, יסודיים, קשובים ועקביים),
היא ה-יש. הריבונות, המשפחה הממתינה בארץ, תמיכת החברים.
כמי ששלחה שלושה בנים למסע ויצאה כמלווה פעמיים, אני מסתייגת מהנטייה לטפח רגשות לאומניים ותחושת קורבנות.
ניתן ואפשר לחדד מסרים הומניים אוניברסליים, לחדד ערך האדם באשר הוא.
מאחלת לבנך שאכן אלו התכנים שיעמיקו בו במסע.
מאחלת לכם להיות שותפים לחוויותיו, גם אם יקח לו זמן לעבד אותן.
שתהא דרכו צלחה.
דפנה.
ברור. ברור. זה שלו. לגמרי. ((:
תודה.
}{
נו.. כולה נוסע לשמונה ימים. תיכף חוזר.
בטח נחת. בלתי נגמרת. ((:
בדיוק אחותי.
זה לא משנה מה את או אני חושבות על זה,
ויש נקודות ציון שאי אפשר להתעלם מהן. הן פשוט קיימות.
(ואני נוטה לתת יותר קרדיט לילדים..)
((:
א. אהההה :))))))))
עכשיו הכל "התחבר" .
ציידי אותו ב"סוודר" דהיינו בגדים חמים ,נעליים אטומות למים , שקיות חימום ו.. הסירי דאגה מלבך הטוב , יהייה בסוודר.
אתה כעת נמצא בדיוק במקום כזה, שנשמר כפי שהיה, כדי ללמד איזה שיעור. וכמו שאתה יודע -
הלימוד הכי טוב קורה בחוויה, בעשיה.
תני לו לחוות,
התאפקי ואל תסעי.
יפה כתבת.
חיבוק
http://www.youtube.com/watch?v=O4HAyjpIdE4
א. נוסע ביום ב' הקרוב. את המכתב הזה הוא יקרא כשיהיה שם, (עד אז מופקד אצל רכזת השכבה, עם מכתבי שאר ההורים..).
למיטב זכרוני, כשראית אותו (את א. שלי), התפעלת מהסימטריה שלו ((:
אני מקווה שהסימטריה הזאת לא תזוז מילימטר. זה הכל.
אכן חרות גדולה, פתאום להבין שאתה חי בחרות גדולה. תודה ג'י.
בתי חזרה משם לא מזמן ואמרה שהיה כייף
ביקשתי ממנה שתסביר לי איך חוזרים ממקום כזה ואומרים שהיה כייף
היא אמרה שמה שהיה כייף הוא שהאוירה היתה שהם לא צריכים להיות עצובים כשהם לא עצובים.
כל זה ב- פולין.
היש חרות גדולה מזה ?
:)
*אני לא
יש נקודות ציון שעדיף לוותר עליהן,
זאת נקודת התדרדרות מאיזה כיוון שלא מסתכלים עליה.
והמסע לפולין נו טוב אני אפתח כאן את מה שאני חושבת על המסע הזה ועל כל הביזנס שנעשה מהשואה וכמה אלימות ולואמניות מחדירים לילדים בטיול הזה.
שיעורים בפולנית אצלי... קורס חדש ייפתח בשבוע הבא .
יש לך מה ללמוד יקרה :))
נוו, אבל זה לא שאני לא רוצה. זה פשוט כך.
ואני צריכה לשבת כאן, ולהשתדל לסמוך על החוזק שלו.
או
לתפוס את המטוס הבא לפולין ולרוץ להחזיק לו את היד. ואת הלב.
או
להבין שהרצון שלי לא ממש רלוונטי כאן.
אבל תודה (אין, אין על התגובות הפולניות שלך) ((: