"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
רגש ארנווזי – על ההתבוננות לסירוגין
יש לי חברה מאוד אמיתית (לא מפוברקת ולא וירטואלית) שאני מאוד מעריכה ואוהבת, אבל כמו בין כל שני אנשים קרובים יש נקודה שאם אנחנו נוגעות בה אנחנו לא יכולות שלא לריב (ריב מאוד מנומס אמנם ובכל זאת זה נראה לי יותר ריב מוויכוח). הריב תופס אמנם פנים שונות כל פעם אבל הוא סובב, כך נראה לי, סביב שאלה אחת: האם הרגשות שלנו חד משמעיים?. חברתי טוענת שאפשר להרגיש אושר וסבל, חרדה ותשוקה, לחץ והנאה בבת אחת. הטענה הזו אמנם מדברת אליי ואני נמשכת אליה והייתי רוצה להאמין בה (אילולא דיברה אליי היא גם לא הייתה נוגעת לי עד כל כך שאטרח לריב) אבל החוויה שלי סותרת אותה. כשאני סובלת אני לא שמחה. כשאני חרדה אני לא מתרגשת, כשאני לחוצה אני לא נהנית. ייתכנו אמנם מעברים מהירים מרגש לרגש. אני יכולה לרגע לשמוח ולרגע לפחד לסירוגין, אבל אני לא יכולה לחוות את שניהם בבת אחת כמו שאי אפשר לראות את הארנווז גם כארנב וגם כברווז בבת אחת. לגבי השאלה אם קיים בנשמה ארנווז כזה והמגבלה היא רק יכולת התפיסה שלי אין לי תשובה. ייתכן שיש שם יצור כלאיים כזה אבל ייתכן גם שהדוגמה היותר טובה היא זו של שני הפרופילים והכד (אותה דוגמה שמביאים לרוב בפסיכולוגית הגשטאלט כדי להסביר מהי דמות ומהו רקע). גם שם אי אפשר לראות בבת אחת את התמונה כשני פרופילים וככד, אבל שם, בניגוד לארנווז, אין ישות אחת אלא רק ישויות משיקות. כלומר, ייתכן שגם בנפש פנימה הסבל אינו האושר אלא הם רק משיקים זה לזה במקום במרחב בזמן.  |
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
סרטים כבר נראה לי נושא אחר לגמרי. אריסטו כבר דיבר על הקרתרזיס בתיאטרון, אבל קשה לי להאמין שאנחנו נהנים לחוות טרגדיות על בשרנו.
בנושא הלחץ, לא נראה לי שהחברה הזאת סגורה על עצמה.
אבל אולי זה כמו סרטי מתח וספרי בלש, אולי יש איזהו תענוג ממתח.
כלומר, זה לא שכשדבר מסוים מעורר חרדה סימן שמשתוקקים אליו, אלא שכשרוצים משהו אז יש סיכוי שאי קבלתו תעורר חרדה. זה דווקא נשמע הגיוני.
השאלה אם יש להכליל ולומר שכל פעם שמשהו מעורר חרדה זה סימן לרצון או שלפעמים יש חרדות שהן תגובה למשהו מפחיד גרידא?
וגם נשאלת השאלה האם התשוקה היא החרדה או שהחרדה היא משהו שמשיק לתשוקה ומתעורר לא מתוך התשוקה עצמה אלא מתוך המחשבה שחולפת לרגעים: "ומה אם זה לא יקרה?"? כמו כשנהנים ממשהו ופתאום חולפת המחשבה: "אולי זה לא אמיתי?"
חוץ מזה החברה שלי אמרה שהיא גם נהנית כשהיא לחוצה. איך את מסבירה את זה? למה היא לא יכולה להנות כשהיא רגועה ובטוחה בעצמה?
נראה לי שהחברה הזו שלך, לא מתכוונת לערבוב כללי כזה שבו אפשר גם לשנוא וגם לאהוב מישהו, או גם לשנוא וגם לאהוב עוגת גזר. אלא רק לצמד אחד, ששמו "תשוקה/חרדה" ומשמעותו היא שכשאנחנו רוצים משהו, מתועררת בנו חרדה (שמא לא נקבלו? האם חסר לנו משהו ומכיוון שכך אנחנו רוצים? וכיו"ב). והיא, אותה חברה, החליטה שמכיוון שלא מתחשק לה לוותר על לרצות דברים, היא הולכת להתיידד עם החרדה, לקבל אותה כחבר ותיק, ולהשלים עם העובדה שכשהיא רוצה משהו, אז גם מתהפכת לה הבטן קצת.
לומר אפשר הכל:
חושך מואר
עומק רדוד
סומק לבן
תודה, אלי.
ענת, נסי את הצירופים הבאים:
זעם שמח
כאב נעים
סבל מענג
האמת ? אני בצד שלך... :)
לא הבנתי: את אומרת שאם יש מעט כעס אז הוא יכול לבא בו זמנים עם תחושה חיובית ואם יש הרבה אז לא?ענתי יקרה.
כנראה שכל דבר לגופו.
כלומר, תלוי כמה כעס
כמה חרון וכמה התרגשות
קורים בו זמנית לאדם.
לשם חידוד כוונתי, כשאת שמחה את לא תמיד שמחה באותה עוצמה באותו גוון. יכול להיו שלפעמים העצב מדלל לך אותה וליהפך. אפילו כשאנחנו צוחקים, הצחוק הוא לא באותה עוצמה. לפעמים מתפקעים מצחוק, ולפעמים מתחת לאף
ועכשיו אני הולכת למצוא את הכוכב שלא הצלחתי איתו קודם
יודע אדריכל נפש קולגותיו.
אם החברה שלך מרגישה סבל ואושר בו-זמנית לגבי העבודה שלה, היא בוודאי אדריכלית. חוץ מזה אין כמו אהבה לגרום לנו לחוש סבל ואושר בו זמנית.
La mort
C'est la mort
Mais l'amour
C'est l'amour
La mort
C'est seulement la mort
Mais l'amour
C'est l'amour
איזה כיף שכל אחד מעלה עוד משהו שמכריח אותי לחדד את כוונתי. אני לא טוענת שאין בנו פוטנציאל להרבה רגשות אלא שאני לא מצליחה להרגיש שניים מהם בו זמנית. מה שקשה לי יותר להחליט זה האם למרות זאת הם אותו הדבר. אם אתייחס לדימוי שלך האם מדובר על הרבה מטוסים או שבעצם זה אותו מטוס שאנחנו רואים מצדדים שונים. או אם אתייחס לדוגמת הצבעים האם יש שם כחול וצהוב זה בצד זה או שבעצם יש שם ירוק שפעם נראה לי כחול ופעם נראה לי צהוב.
אני חושבת שהריבים שלך עם החברה האמיתית שלך הם ריבים משובחים
ומגיעה להם תהילה
אני לא באה מדיסיפלינה של פסיכולוגיה, לכן נראה לי שכל הרגשות מבעבעים
במן אזור בעבוע (כמו מנחת מטוסים) באזור הסרעפת הם מקבלים ביטוי
לפי המאיץ שגורם להם לנבוט: כעס,אושר, שמחה, תוגה וככה.
ישנה אפשרות שמצב אחד ישתלט על כולם כמו בדכאון ויכפיף אותם לסוג אחד של תגובה
אבל זה לא אומר שהם רוחשים מתחת ובהזדמנות הראשונה יבקשו פתח מילוט.
אפשר לראות אנלוגית את צבעי היסוד והנגזרות שלהם. צבעי היסוד או חלקם נמצאים
בצבעים שמורכבים מהם.
קודם כל, אין כמו קפה משובח. חוץ מזה שנראה לי שהדוגמה שלך מחזקת את עמדתי שמדובר על כך שסבל ואושר דרים זה לצד זה אבל אינם אותו הדבר ויותר מזה אינם נובעים מאותו דבר. החברה שלי אינה טוענת שהאושר והסבל קשורים לדברים שונים (שהתחלפו), אלא לאותו דבר. אילו החלום שלך היה גורם לך לסבל ולאושר ביחד או שהקפה היה גורם לך לאושר ולסבל בבת אחת אז זו היתה דוגמה טובה למה שהיא מתכוונת אליו. המטרה שלה בטענה הזו היא לא סתם לדבר על מצב רוח אלא למצוא משהו חיובי בסבל. למשל היא יכולה לטעון שהיא לחוצה מהעבודה אבל נהנית ממנה בו זמנית.
את בחרת את המטפורה שתתאים לאייר את מה שרצית להגיד. לדעתי אושר וסבל יכולים לדור בכפיפה אחת. אבל עשוי להיות קושי עם המבט המנסה להבחין בשניהם בו זמנית. הבוקר קמתי מחלום בהרגשה של סבל (הקשור לתוכן החלום). אחר כך שתיתי קפה משובח ובתשע עשיתי את דרכי למשרד. בדרך הגיתי בסבל הנ"ל, אך מיד שבתי שאני מאושר מאחר ושתיתי קפה משובח ואני יכול לבחור לי את שעת ההגעה למשרד. מאותו רגע נשתנתה זוית הראיה שלי והסבל הפך לענין מילולי. ובהמשך הדרך, מצבי הרגשי נעשה נייטרלי וחשבתי על הסבל והאושר כדרים בתודעה בו זמנית.
תיקון:
שם המנחה שלמה שוהם
תודה. נראה לי שעם הרבה אנשים זה יביך אותי אבל אולי יום אחד אחליט לעשות משהו מביך.
לפי דרכו של אושו.
יש מנחה מצוין בשם שלצה שוהם.
זה נעשה עם הרבה אנשים שבוכים וצוחקים וגם מקללים בהנחיה ובעזרת מוזיקה.
משהו כזה.
נראה לי שאני שייכת לממותנים (או שאפשר לכנות את זה ל"פחות גמישים").
בוקר אור פנינה (ברור שבבוקר אין כוכבים - מתי לאחרונה ראית כוכבים בבוקר?).
נראה לי שהעלית כאן נושא קצת שונה והוא ההשפעה של הרקע על הדמויות, כלומר כשיש רקע רגשי מסוים ביום כלשהו הצבע שלו משפיע על האופן שבו נראים לנו הצבעים של הרגשות הרגעיים. עם זה אני מאוד מזדהה. צריכה עדיין לחשוב אם האדום נראה אדום יותר על רקע ירוק או שאולי הוא נראה אדום קצת פחות ויותר ירקרק. נראה לי שבעולם הריגשי שתיארת בהתחלה וגם אני לרוב חווה זה יותר המצב השני (כלומר ביום טוב, הפאקים הקטנים נראים נסלחים יותר אבל גם ייתכן, כמו שכתבת בדוגמה המוזיקאלית, שביום טוב הפאקים צורמים יותר).
תתפלספי, תתלפספי, למה שרק אני אתפלסף פה?
מדיטצית האום הזו נשמעת לי מעניינת. איך עושים את זה?
בוקר טוב ענתי
צר לי שאני מגיעה בלי כוכבים אבל ככה זה אצלי בבוקר.
אני מסכימה איתך בגדול שאני יכולה להתרגז על משהו
כשבבסיס אותו יום אני גם חווה אושר כללי.
אבל הכל תלוי בעוצמות
אם עוצמות הרגש של חוויה רגעית גדולים מאוד
אין ספק שזה עלול לשבש את המצב הכללי, אך עם זאת
אם מצבי הכללי בבסיסו טוב מאוד, אני ארגע מהר יותר ואני
אצליח להשתחרר מהבעיה הנקודית שעירערה את מצב רוחי.
בכלל הכול דווקא תלוי בעומק.
כמו בסולם מוזיקלי
יש את כל התווים ויש את הדו-רה-מי ואם אני יושבת על סי[לא במינור]
באותו יום ,אז דו הגבוה יצרום ויעבור במהרה.
אבל אם אני יושבת על דו הגבוה, כל דבר שיבוא אני אצרח.
ולגבי חברתך,כשמישהו אומר לי כזה דבר
אני נזכרת באבא של בן זוגי שהיה מגיב על שמחה ועצב באותה נימה.
נו באמת....
יש לנו כאנשים מנעד רגשי רחב צר ושונה אחד מהשני
אבל השוני מתבטא בעומק ובעוצמה.
ולא בעיקרון. אלא אם מישהו דפרסיבי הרי שברור שהכל יוביל לשם
וגם אם מישהו בלתי עציב זה יהיה אותו דבר [רק נעים יותר, לא? או מרגיז?]
הארנוז!!!!!!
איזה רעיון יפה להעביר את הדילמה שבה את נמצאת.
לא פשוט!!!!!
קראתי פעם על מושג כזה שנקרא הפרדוכס הקיומי או בלשון אחרת הדיכוטומיה האלהית.
כניראה שכאן זה תופס.
שתיכן בעצם צודקות כל אחת וההתבוננות שלה.
כשמדובר ברגשות אני כמוך ענת.
אם כועסת עד הסוף וכן גם ברגשות אחרים.
פעם עשיתי את מדיטצית האום, בעצם כמה פעמים.
שם לומדים במשך שלוש שעות לעבור מרגש לרגש.
בוכים, צועקים צוחקים ומקללים,לי זה היה טוב מאד.
אבל להרגיש גם זה וגם זה ביחד זה מאד מיוחד!!!!!
תיראי מה עשית ענת על הבוקר
התפלספתי !!!!!
מקוה שכתבתי לענין.
תודה.