0
יש לי חברה מאוד אמיתית (לא מפוברקת ולא וירטואלית) שאני מאוד מעריכה ואוהבת, אבל כמו בין כל שני אנשים קרובים יש נקודה שאם אנחנו נוגעות בה אנחנו לא יכולות שלא לריב (ריב מאוד מנומס אמנם ובכל זאת זה נראה לי יותר ריב מוויכוח). הריב תופס אמנם פנים שונות כל פעם אבל הוא סובב, כך נראה לי, סביב שאלה אחת: האם הרגשות שלנו חד משמעיים?. חברתי טוענת שאפשר להרגיש אושר וסבל, חרדה ותשוקה, לחץ והנאה בבת אחת. הטענה הזו אמנם מדברת אליי ואני נמשכת אליה והייתי רוצה להאמין בה (אילולא דיברה אליי היא גם לא הייתה נוגעת לי עד כל כך שאטרח לריב) אבל החוויה שלי סותרת אותה. כשאני סובלת אני לא שמחה. כשאני חרדה אני לא מתרגשת, כשאני לחוצה אני לא נהנית. ייתכנו אמנם מעברים מהירים מרגש לרגש. אני יכולה לרגע לשמוח ולרגע לפחד לסירוגין, אבל אני לא יכולה לחוות את שניהם בבת אחת כמו שאי אפשר לראות את הארנווז גם כארנב וגם כברווז בבת אחת. לגבי השאלה אם קיים בנשמה ארנווז כזה והמגבלה היא רק יכולת התפיסה שלי אין לי תשובה. ייתכן שיש שם יצור כלאיים כזה אבל ייתכן גם שהדוגמה היותר טובה היא זו של שני הפרופילים והכד (אותה דוגמה שמביאים לרוב בפסיכולוגית הגשטאלט כדי להסביר מהי דמות ומהו רקע). גם שם אי אפשר לראות בבת אחת את התמונה כשני פרופילים וככד, אבל שם, בניגוד לארנווז, אין ישות אחת אלא רק ישויות משיקות. כלומר, ייתכן שגם בנפש פנימה הסבל אינו האושר אלא הם רק משיקים זה לזה במקום במרחב בזמן. |