| מַּגָפַיִם שֶׁל סָהָר
מַּגָפַיִם שֶׁל סָהָר
בְּבֹקֶר גָשׁוּם וְקָר קָם לוֹ סָהָר אֶל הַגָּן. אַחַת וּשְׁתַים אָכַל וְשָׁתָה אֶל הָחֶדֶר הוּא פָּנָה, מִןִ הָחֶדֶר קוֹל נִשְׁמַע "סָהָר אוֹתָּנוֹ אַל תִּשְׁכָּח, אֶל הַגָּן אוֹתְךָ נִקָח" אָמְרוּ זֹאת מַגָפָיו. נָעָל סָהָר אֶת מַגָפָיו וְאֶל הַגָּן רָץ בַּדֶרֶך רַאָה שְׁלוּלִית שֶׁל מַיִם. "עֲצוֹר!" אָמְרוּ הַמַגָפַיִם.
אַך סָהָר אָמַר: "נֲעֲשֶׂה בַּשְׁלוּלִית סִבּוּב אֶחַד אוֹ שְׁנַיִם" מִיַד הִתְמַלְּאוּ מַגָפָיו בְּמַיִם, כָּך הֵם התפצלו לִשְׁנַיִם,
"מַה עַשִׂיתָ?!" אָמְרוּ הַמַגָפַיִם. הַגַרְבִיִם נִרְטְבוּ, הָרַגְלַיִם כְּבָר קָפְאוּ, אָפְּצִ'י אָפְּצִ'י כֹּל כַּךְ קָראֶת הַגָּן הוּא כְּבָר שָׁכַח, אֶל הַבַּית הוּא חָזַר "אִמָא קָר, אִמָא קָר לִמִטָה אֲנִי נִכְנַס. לַרֹפֵא קִרְאִי מִיָד קָר לִי קָר, קָר לִי קָר...." |