החוכמה, אמא שלי תמיד אומרת, היא לדעת מתי להתבלט ומתי להסתתר. זה המשפט שגדלתי עליו, וקצת קשה לי להתנער ממנו. בכל סיטואציה חברתית בה אני נמצא, אני מתחיל לחשוב אם זה יהיה חכם מצידי לפרוץ קדימה, ולשוחח עם האנשים או לסתום גולל על פי. אני מבין לפי מה שקראתי באינטרנט, שזה יכול להישמע כמו סוג של חרדה חברתית, אבל אני לא בטוח בכלל שזה זה. אני לא חושש לאכול ליד אנשים, להרצות מול אנשים או להיות מאוד במרכז- אני פשוט צריך צידוק לזה. במקצועי אני עוסק ב עיצוב גרפי . רוב היום אני יוצר סקיצות על המחשב, וביתר הזמן אני מציג את רעיונתיי לעמיתי וללקוחות. בשני המצבים אני מאוד יעיל. כשאני עובד על המחשב אני יודע שזה לא הזמן שלי להתבלט, אז נוח לי, ואני מוריד הילוך, ואילו כשאני צריך לעשות פרזנטציה אני ממש מלהיב, כריזמטי וסוחף. כל עוד הדברים ברורים לי אני יכול לנהוג לפי הכלל של אמא שלי, ולנהוג לדעתה בחוכמה.

לאחרונה אני חש יותר קושי ליישם את הכלל הזה, כי אני לא בטוח מה עליי לעשות ואיך עליי להיות. זה מוזר אבל יש לי תחושה כאילו אין לי מרכז אחיד של העצמי שלי, ואני נע בין קטבים מנוגדים שגורמים לי לאחרונה לסחרחורת. התחלתי לצאת עם נשים דרך אתר הכרויות . הקשר האחרון שלי עם אישה נמשך חמש שנים, והוא נקטע באופן מפתיע לאחר תאונת דרכים שבת ה זוג שלי לשעבר היתה מעורבת בה. היא נפצעה באורח קל בלבד, אבל אמרה לי שזאת היתה חווית היקיצה שלה ושהיא חייבת לעזוב הכל ולנסוע להודו. כששאלתי אותה מה יהיה עלינו, היא ציטטה לי את המשפט של אמא שלי רק עם פרפרזה משל עצמה: 'החוכמה היא לדעת מתי להשאר ומתי לעזוב'. נתתי לה לעזוב, ועברה כמעט שנה מאז מבלי שיצאתי עם אף אחת, אבל אני מתגעגע לחום ולקרבה שזוגיות טובה מקנה.

לצערי, הדייטים האחרונים הפכו להיות יותר כמו תמונת מראה ל הכרויות דיסקרטיות . אני מכיר בחורה, מרשים אותה בשיחה רהוטה, ואז מוצא את עצמי איתה במיטה. בדרך כלל בבית שלה. זה אולי נשמע מצחיק אבל אני לא ממש בנוי ל הכרויות סקס . בא לי משהו אמיתי, להרגיש בו בנוח, מקום שאני ארגיש שאני לא תריך להתבלט או להסתתר, אלא פשוט להיות. חסר לי מאוד פשוט להיות.