זיכרון.
מהו הזיכרון? האפשרות לקלוט נתונים, לאגור אותם, ולשלוף את הידע שנאגר, מאפשר לנו לזכור.
מעצם היכולת שלנו לזכור, מתאפשר לנו ליצור את ההוויה.
ללא היכולת שלנו לזכור וליצור את ההוויה לא נוכל לתפקד ולחיות.
למה? כיוון שאז לא נוכל ליצור אירועים, חוויות, שיאפשרו לנו לצבור ידע מתוך ניסיון חיים, וזאת בגלל הניתוק מהיכולת שלנו לפרש את האני העצמי, את זהותנו האמיתית, ואת המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים.
רצוי לדעת שני דברים עיקריים בנושא הזיכרון: ממה מורכב בן האנוש? ומהי ההוויה?
בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
התודעה היא אנרגיה של מעטפת כדורית הקולטת מהחוץ והמשדרת כלפי פנים המאפשרת את ההולוגרמה.
כלומר, כתודעה אנחנו צופים בתוכנו, בעצמנו, במציאות שיצרנו לעצמנו כסרט שהוא תלת ממד, כהולוגרמה.
לאחר התרחשות תופעת המוות התודעה משתחררת אינסטינקטיבית ועוזבת את הגוף המת.
הגוף הוא כלי ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית.
הגוף מאפשר לנו את החיים, הגוף מאפשר לנו את ההשתקפות שלה זקוקה התודעה לשם מימוש מהות ומטרת החיים.
כלומר, הגוף מאפשר לתודעה את המעבר מחיים שמתנהלים מתוך אינסטינקט והתנהגות שמתנהלת באופן אוטומטי מרגע שנולדנו ללא כול מודעות עצמית, מעבר למודעות עצמית ונצחיות.
המוח כחלק מהגוף שלנו הוא איבר המקשר בין התודעה לגוף.
כלומר, המוח מאפשר את ההמרה של השדרים שמשודרים מהתודעה, כמו כן המוח מאפשר את התרגום של השדרים המגיעים מהגוף אל התודעה.
היכולת ליצור הוויה מאפשרת לנו מבחינה תודעתית, ליצור, לברוא, לעצמנו מציאות.
כאשר יצרנו, בראנו, לעצמנו את ההוויה בתודעה, מתחילה הבניה הפיזיולוגית לשם מימוש אותה ההוויה בחיינו.
הצורך שלנו ליצור לעצמנו מציאות שאנחנו חלק ממנה, מאפשר לנו לחקור וללמוד על עצמנו ועל המציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים וזאת כדי להתפתח.
תהליך אבולוציוני זה יאפשר לנו לממש את מהות ומטרת החיים.
כאשר אנחנו יוצרים לעצמנו את ההוויה בתודעתנו, אנחנו מאפשרים לעצמנו לחיות את המציאות שתכננו.
מה כול זה קשור לזיכרון? ישנם מדענים שבשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית חושבים שמאגר הידע שלנו נמצא במוח.
טענה זו היא שגויה, כיוון שמאגר הידע שלנו שכולל הכול מהכול, אם זה מהבחינה האבולוציונית, קוסמית ורוחנית קיים בתודעה, ובתהליך החיים אנחנו שואפים להעלות ידע זה מתת מודע למודע.
המוח כאיבר שמקשר מאפשר לנו כתודעה בעלי הגוף את הזיכרון.
המוח הוא מקרן שמקרין לתוך התודעה את השדרים שהגוף קולט ומעביר, כמו ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש ועוד, כסרט שהוא תלת מימד, הולוגרמה.
כלומר, כול הבניה של תאי הזיכרון במוחנו, הם אלו שמאפשרים את שליפת הידע מהתודעה והמרתו לזיכרון שנרכש במהלך חיינו, מה שמאפשר לנו להעלות את הידע שצברנו למודע.
הזיכרון שלנו בנוי להיות ויזואלי כתלת מימד.
כאשר התאים אשר מאפשרים את הזיכרון אינם מתחדשים או מתים, אנחנו מאבדים את יכולת הזיכרון שלנו.
כלומר, מתחיל להתרופף הקשר שבין התודעה לגוף בנושא הזיכרון.
למה זה קורה? אנחנו מאבדים את הזיכרון כתוצאה משתי סיבות עיקריות.
סיבה אחת נובעת כתוצאה מכך שאנחנו איננו מפרשים את עצמנו באופן הברור, השפוי, ולכן אנחנו לא מחוברים לאני העצמי, לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים אינה מתאפשרת לנו, ואז ההוויה שיצרנו לעצמנו הייתה שגויה.
כלומר, כתוצאה מחוסר הבנה לזהותנו האמתית ולמציאות האמיתית אנחנו חיים בתוך האשליה שיצרנו, לכן בריאותנו נפגעת שכוללת את הזיכרון, מה שמוביל לסיבה השנייה.
סיבה שנייה היא כתוצאה מהסיבה הראשונה אורח החיים שלנו אינו רגוע והוא אינו שלוו, ולכן הוא אינו מותאם למהות ומטרת החיים, ואז נוצר הבלאי ששוחק את היכולת שלנו לזכור.
למה? כיוון שהגוף במידה ולא מפעילים, מזינים, ומתחזקים אותו באופן הבריא, הוא אינו מכוון.
כאשר הגוף מתפקד ופועל באופן שהוא אינו מכוון, היכולת שלו לתפקד באופן מאוזן ויציב אינה מתאפשרת לו, מה שגורם לפגיעה בריאותית במגוון רחב של תחומים, כולל פגיעה ביכולת שלנו לשלוף את הידע הטמון בתודעה בעזרת המוח ולזכור במהלך החיים.
במקרה של תופעת האלצהיימר, בנוסף לשני הגורמים שציינתי ישנו גורם נוסף והוא ההרס העצמי, מצב שבו החליט בעל התופעה שהוא אינו רוצה לחיות עוד, מה שמוביל בתהליך איטי יחסית להרס תאי הזיכרון, וזאת במטרה לנתק את התודעה מהגוף ולגרום לתופעת המוות.
תופעת המוות משחררת את התודעה מהגוף.
מסקנה: מאגר הידע שמאפשר את שליפתו בעזרת המוח כאיבר שמקשר נמצא בתודעה, ולא כמו שחושבים שהמאגר נמצא במוח, כשתאי הזיכרון מאפשרים לנו להעלותו בהתאם למה שצברנו במהלך חיינו.
לאחר התרחשות תופעת המוות, הידע ממשיך להיות קיים בתודעה, אך במודע יהיה קיים אך ורק הידע שהצלחנו להעלותו למודע במהלך חיינו בעזרת תאי הזיכרון.
סיכום: בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף, התודעה היא מי שאנחנו.
הידע קיים בתודעה ולא במוח כפי שחושבים, המוח הוא איבר מקשר, שממיר ומתרגם מהתודעה ולתודעה.
היכולת שלנו לצבור נתונים במהלך חיינו מתוך ניסיון החיים, לקלוט לאחסן ולשלוף אותם, מתאפשר לנו מעצם היכולת שלנו לייצר תאי זיכרון, תאי אחסון וקישור, מה שמאפשר לנו את היכולת לזכור.
היכולת שלנו לזכור מאפשרת לנו להעלות ידע הקיים בתודעה מתת המודע למודע מעצם היכולת שלנו לחיות.
ללא היכולת לזכור אנחנו מנותקים מזהותנו האמיתית ומהמציאות האמיתית.
היכולת לזיכרון מאפשרת לנו את היכולת ליצור את ההוויה.
ללא היכולת ליצור את ההוויה והחוויות והאירועים בחיינו לא יתאפשר לנו לחקור, ללמוד ולהתפתח, מצב זה לא יאפשר לנו לממש את מהות ומטרת חיינו.
המסר במאמר: שתי סיבות עיקריות לאיבוד היכולת לזכור.
סיבה אחת תרגום שגוי לזהותנו האמיתית שאינו מאפשר לנו את הבנת המציאות האמיתית, כלומר לחיות במציאות שהיא אשליה.
הסיבה הראשונה מובילה לסיבה השנייה והיא אורח חיים שאינו מתאים ואינו בריא לגוף שלנו, ואינו מותאם למהות ומטרת החיים, הן מהבחינה האבולוציונית, קוסמית ורוחנית, שגורם לשחיקה, לבלאי, ולפגיעה בריאותית שכולל פגיעה בזיכרון.
אצל חולי אלצהיימר קיים גם גורם ההרס העצמי שמתרחש עקב אי הרצון להמשיך ולחיות.

יוסי קרמר מייעץ לסכיזופרניה מניה דפרסיה דיכאון מודעות עצמית.
לבלוג שלי http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
טלפון 048224276.