
בעקבות תגובתו של ראש המאפיה, בדיון שלו כאן בפורום זה, נזכרתי בשני מקרים בהם פסלו עצמם שופטים מלדון בתיק. בשניהם לא ביקשו זאת הצדדים:
חברה ציבורית משווקת רבע מצריף קיים, במכרז. הצריף כבר מזמן אינו קיים, הרעיון הוא לבנות תוך שימוש ברבע מזכויות הבניה שעדיין לא מומשו. החיים כמובן, אינם פשוטים. החוכר הקיים במגרש, שכבר בנה כדי חלקו, ומשום מה לא הצליח לקנות את הרבע הנותר, משגע אותם, והם גם לקחו משכנתא לצורך הרכישה ואינם מצליחים להחזירה... בקיצור – הם תובעים את כל מי שאי פעם הכירו: על כך שלא ניתן לבנות במגרש דירה עצמאית, על שמכרו להם חתול בשק, על ש... ועל ש... – כאחראים לנזקיהם. בכתב ההגנה, מפרטת החברה המוכרת את מלוא הפרטים שנמסרו לאנשים, כולל השכן הרגזן. המסקנה העולה מכתב ההגנה היא, שהזוג לא התכוון מלכתחילה לרכוש זכות במקרקעין, אלא בפיצויים.
השופט קובע תזכורת. בדיון הוא ממליץ לתובעים להתפשר, וקובע מועד לתזכורת חדשה. במועד החדש הוא שואל אם נעשה מאמץ כלשהו מצידם. לא, לא נעשה דבר (גם משום שהתובעים לא ניסו, וגם משום שהנתבעים אינם בדעה שמישהו, חוץ מן התובעים, אחראי למצבם). השופט מודיע לב"כ התובעים נחרצות ובמפורש שהוא לא ישמע ראיות בתיק הזה. הוא מציע להם למחוק את התביעה. ב"כ התובעים מתעקש כי מגיע לתובעים יומם בבית המשפט. אחרי פעמיים שלוש שכל צד חוזר על דבריו, מודיע השופט שהוא פוסל עצמו. ב"כ התובע מנסה להתנגד לפסילה, ואז מנמק השופט: הוא כבר קבע והביע דעתו שלתביעה אין כל סיכוי ואחת דינה – להידחות. בנתונים כאלה, אינו יכול לשבת בדין.
(התביעה הועברה לשופט אחר, בעיר אחרת, והמשפט נוהל עד תומו, טרם שנדחתה התביעה בבוז – והתובעים חוייבו בהוצאות, שלמיטב ידיעתי לא שולמו עד היום. לו הייתי זוכר מספיק פרטים – הייתי עושה מסיפור המשפט שלהם פוסט נפרד.)
מוגשת תביעה על שטח שהושקע בו הון עתק (כן/לא) על ידי מסיגי גבול (כן/לא). השופטת קובעת קדם משפט אחר קדם משפט ומנסה לקדם הסדר פשרה. גובה הערכים הכלכליים, ואופיים של חלק מן הצדדים ובאי כוחם, אינו מאפשר זאת. מגיע רגע האמת, הרגע בו אין לשופטת אלא לקבוע סדרי שמיעת הראיות ומועד לדיון בהוכחות. ואז היא מודיעה לנו כי היא נזכרת עתה שאחד מן המעורבים בתיק היה לקוח שלה בעבר הרחוק, ולכן היא פוסלת עצמה מדיון. אנו די נדהמים. עו"ד אחר עו"ד מסביר לה כי איש מאיתנו לא ביקש שתפסול עצמה, ואין אנו מטילים ספק בכושר שיפוטה גם אם הכירה איש זה אי פעם בעבר. אבל היא מסבירה לנו שאין היא סומכת על עצמה בענין זה, ועל כן נאלצת היא לפסול את עצמה. לאיש מאיתנו אין ספק בסיבה האמיתית. תיק מסובך, הרבה ראיות, שאלות מסובכות בדיני מקרקעין – מי צריך את זה? |
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
באדיבות אתר "סנונית" מצאתי מס' מקומות בהם מופיע הביטוי, מהם לשלילה ומהם לחיוב, ואני מעתיק לכאן שניים:
לא אכנס לפרשנויות שאינן לפי כוחי, אבל לשופט בישראל משלמים משכורת כדי שיחליט.
כאשר יש שני טוענים לזכות, לעתים החוק קובע מי מן הטוענים יזכה.
הפתרון של כל דאלים גבר, אפילו בסוגיות בודדות - השלכותיו רציניות מכדי שיתקבל.
וחז"לינו שהכירו בכך שלפעמים לא ניתן להגיע לתוצאת אמת ודאית בעיני השופטים עצמם- הותירו את הפתרון של כל דאלים גבר, כפתרון זמני עד שתשבי יתרץ קושיות.תודה רבה,
ואם החגיגה תיערך ב"קפה" - אולי אפילו אצטרף...
אני עוד אחגוג על הפוסט הזה...
תודה. נפלא
פיני
כן, עולים כאלה רעיונות מעולים כאן ב"קפה", למה אין שומעים לנו?...
נראה לי שזו הדרך הקרובה ביותר ל"צעדים אירגוניים" שהשופטים יכולים לנקוט.
מאחר שכל התיקים יחכו לשופטים שכן ידונו בהם, תיאלץ המערכת למנות שופטים נוספים.
אצל שופטים מסויימים, אגב, נתקלתי בבעיה הפוכה. לא שקבעו דעתם כבר מקריאת כתבי הטענות - אלא שלא הצליחו לקבוע דעתם גם אחרי שמיעת הראיות וקריאת הסיכומים.
יפה כתבת.
אגב, הפוסט הזה נתן לי רעיון נחמד לחיסול העומס בבתי המשפט (כמה חבל שאין בעולם המשפט איזו מלחמת מקרופונים טובה בנוסח - "מי בעד חיסול העומס? ירים את ידו..!!")..
הרעיון הוא פשוט - אם כל שופט שהביע את דעתו על התיק בו הוא מטפל, רשאי לפסול את עצמו, זה אומר שכל השופטים בעצם צריכים לפסול את עצמם, והנה, אין יותר עומס בבתי המשפט!!
עוה"ד פועל על פי רצון מרשו.
התיק הראשון היה מיותר לחלוטין. התובעים פעלו בחוסר חוכמה מובהק מלכתחילה, ולאורך כל הדרך.
הם מצאו עו"ד שהיה מוכן לתבוע עבורם בתנאים שהם הציבו לו.
מטבע הדברים, לא יהיה זה עו"ד מן השורה הראשונה.
מכאן שנוסף להיות התביעה מיותרת, היא גם לא נוהלה כמו שצריך, ורק סבלנותנו (עוה"ד של הנתבעים) לשגיאות הפרוצדורליות הגסות שעשה, איפשרו לתיק להגיע אל סופו בתאריך כלשהו.
בתיק השני היו בעיות אמיתיות שהצדיקו בירור משפטי. משני הצדדים הוא נוהל על ידי עו"ד טובים ומוכשרים. אלא ששום צד לא חשב לצאת משם עם פחות ממלוא תאוותו. הם המשיכו על כן בדיון, כפי שדרישת מרשיהם וההגיון מחייבים. אני הייתי שם צד משני בחשיבותו.
מי שפגמה בדיון היתה השופטת - שגרמה לעיכוב מיותר בקביעת קדמי משפט מיותרים, וברגע שפסלה עצמה משיפוט בתיק.
המכנה המשותף מבחינתי, כאן, כמו בפורום, הוא שופט הפוסל עצמו.
האם המכנה המשותף של הסיפורים המאד מעניינים שלך כאן (ולא בקהילת עורכי הדין), הוא שעורכי הדין הם האחראיים לחוסר היעילות של בתי המשפט?
גם אני חשבתי כמוך, ואפילו שאלתי אותו בדואר אישי,
תשובתו ודאי לא היתה מן המספקות - אבל גם לשאול ראש מאפיה שאלה אחת - אינו מעשה נטול סיכונים.
אז לא שאלתי יותר.
"ראש המאפיה" זה כבר תרגום טוב יותר מאשר ה"קאפו" כפי שזה מופיע שם היום.
בחירה די מוזרה של כינוי לעורך דין.
תודה רבה.
תשמע עוד פעמים רבות שתוצאת דיון תלויה רבות בשאלה מי עוה"ד שבחרת.
לא פחות נכון לומר שתוצאת הדיון תלויה רבות בשאלה מי השופט שנבחר לדון בעניינך.
כמו שהש' טימן אמר לנו בשיעור היום "גם שופטים הם בני אדם". ואז הפלפון שלו צלצל :)
הפוסט שלך ריענן לי את היום.