המצלמה היא חלק ממני.

אני התחברתי אליה מגיל צעיר, עוד כילדה לקחתי את המצלמה המשפחתית, כן זו עם הפילם שעולה ביוקר לפתח, וביימתי את אחי בפוזות שונות על רקעים שנבחרו בקפידה תוך כדי משחקים עם אור וצל.

אחי שיתף פעולה, אולי כי זה נראה לו משחק מגניב, אני לעומתו לקחתי את זה נורא ברצינות. בעידן הפילם שבדר"כ יש 36 תמונות בו, כל תמונה צריכה לצאת בול, אחרת זה סתם בזבוז של כסף על הפיתוח וגם ממש מאכזב.

  ים המלח

התאמנתי הרבה, אין מה להגיד, כל לחיצה מחושבת, קומפוזיציה-תאורה-עומק שדה, מילות קוד שלא ידעתי את משמעותם, רק מתוך אינטואיציה, עד שהלכתי ללמוד באמת. נרשמתי לקורס אחרי הצבא, הצטרפתי לחברה שנרשמה כבר קודם וחשבתי שיהיה כיף, התאהבתי. והמשכתי לקורס הבא, למתקדמים.

נחלת בנימין

בהמשך צילמתי קצת חתונות, עשיתי "בוקים", צילומי סטודיו, צילומים מסחריים...

הבנתי שלעבוד בצילום זה לא ממש אני. העדפתי לצלם להנאתי מאשר לצלם מה שדורשים ממני.

כשלמדתי לתואר הייתי הצלמת של החוג. צילמתי תערוכות וימי סיור, וגם שקופיות למרצים. זה היה כיף וגם שילמו לי, הייתי מרוצה.

  ברזלים ומראות

בהרבה מהפרוייקטים שהגשתי שילבתי את תחום הצילום.

המשך יבוא...

אבל בינתיים אתם מוזמנים להציץ באתר הגלריה שלי - מיכל שמש