ההגירה לגליל
פוסטים אחרונים
- זה רק אני? 19/4/12
- בת נולדה לנו 23/1/12
- קיש 4X4 4/5/11
- מחווה ל"שוכחים" 1/5/11
- OH REALLY 29/4/11
- מרק ליציאת מצריים 24/4/11
ארכיון
זכרון
שלושה שמות נתנו לו לאדם, אחד שקראו לו אביו ואימו אחד שקוראין לו בני האדם ואחד שקונה הוא לעצמו... מדרש תנחומא. (ראיתי לנכון לשוב ולהעלות בהקשר ליום זה)
אדם, הולך ומתמעט הוא, בשדות חיים דעך קולו, אולי כדי לחדול מעצמו. להקיץ זה אולי - לחלום בהיפוך ומה שרואה העין, אותות הם, בלי מנגנון פענוח. הפצע ככלותו להירפא, צלקת מוזהבת יותיר, החושך האופף, כמו נבט כמוס, בבוא יום - ייגע במואר וכאב הגדיעה, כמו מאליו - ייתם וייאסף, אל הנגה הנסתר, החבוי באותיות שמו. |
תגובות (41)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אל הנגה הנסתר,
החבוי באותיות שמו.
רק אחרי המוות מרגישים באור, והכול כתוב
בני יקר,
יפה שירך ומעורר מחשבות :)
רוב תודות לך ששיתפת .
ליאורה
תודה לך זמר.
תודה השודד עודד.
עדיין חשוך פה הרבה,
ריגשת אותי...
בקרוב מאוד שלג על החרמון, הרבה,
אני מריח זאת, מבטיח תמונות, תודה לך,
על שעצרת לפוש קמעה בצל שורותי.
תודה חברי (בלי להתפלסף)
חן חן
תודה רבה לך.
לא נותר הרבה מה לומר אז פשוט אככב:)
את מבטיחה...?
בעצם כשזו את, איני דואג...
תודה
תודה לך יערית.
ג'ינג'ית,
איזו ילדה יפה יש לך...טפו טפו טפו,
חמסה.
כל עוד היא מוזהבת...
תודה מקרב לב רחל.
תודה לך הדס
במכמונות הרגש נגעתי,
שום צפצוף לא נשמע,
תראה איך למדתי להתגנב בשקט...
תודה מקרב לב שוקי.
אני יודע שאתה יודע (לא בפעם הראשונה)
תודה איש.
ברכות, אני מקווה.
תודה יעל.
תודה, צריך היה,
כבר אתמול, בעצם מזמן...
תודה חברה.
בנימין,
ברגע זה שברת לי מיתוס, פוררת אותו לאלפי חלקיקים קטנים...
השיר בני בני ילד רע? הייתי בטוח שעלי הוא נכתב.
שלושה שמות נתנו לו לאדם, אחד שקראו לו אביו ואימו
אחד שקוראין לו בני האדם ואחד שקונה הוא לעצמו...
מדרש תנחומא.
.
בני
יש לי שם שנתנו לי אמא ואבא
החבר'ה קוראים לי בני ילד רע
יש לי שם שנתתי לי טיל ארבע
ועוד שם לחרוז אחפש במגירה
בני
יא אללה שלך
איך אתה מאיר כאן לכולם.
שבת שלום
}{
עברתי פה במקרה...
ריגשת עם מילותיך...
שבת שלום,והלוואי שנראה שלג
על החרמון.
איפה שלא צריך להתפלסף, לא מתפלספים.
מושלם !
מומלץ*
"להקיץ זה אולי לחלום בהפוך"
אהבתי
וכוחות האור יקירי
בסוף ,תמיד חודרות את מסך החושך
לולי
הפצע ככלותו להירפא,
צלקת מוזהבת יותיר.
החשך האופף,
כמו נבט כמוס
בבוא יום - ייגע במואר
אכן, הזמן מרפא גם אם צלקת מותיר
וסופו של החושך האופף להתפוגג
עם בוא האור
כל כך יפה ונוגע
בנימין יקירי איזה משורר אתה!
יפה נוגע ומרגש
הפצע ככלותו להירפא,
צלקת מוזהבת יותיר.
מאד מיוחד הביטוי הזה.
זה מתאים לרבין.
אהבתי מאוד!
כתבת ונגעת במואר...
מעורר הירהורים של קצות העצבים
ונוגע אל מכמונות הרגש.
שוקי
אולי יודע אני מאילו מקומות נכתב השיר הזה שלך,
אולי לא.
חיבוק איש.
נגעת
החשך האופף,
כמו נבט כמוס
בבוא יום - ייגע במואר
בוא היום...*
מקסים
"אדם, הולך ומתמעט הוא,
אולי כדי לחדול מעצמו.
בשדות חיים דעך קולו,
נחלש אורו
ומה שרואה העין,
אותות הם,
בלי מנגנון פענוח. "
כתיבה יפה ונוגעת..