הי מעין,

אני עושה הבדלה ברורה בין דת לאמונה.

קורה לפעמים שמטופלים שואלים אולי, את דתיה???? ואני נוטה לומר להם בכובד ראש, אני אדוקה............ב אמונתי שבלב,

וכל "התחפושת"  מיותרת מבחינתי, כי התבדלות דרך לבוש לא קשורה לדת ולאמונה, כל הסממנים החיצוניים, קפוטות, כיפות, פאות וכו' הם סוג של אופנה שבאה לבדל אותם, גם בינם לבין עצמם (הדתיים)  לסווג ולתייג, חרדי,קיצוני, חבדניק, דתי לייט וכו'....

אני מאמינה גדולה שאיש באמונתו יחיה, ומכבדת כל אדם  באשר הוא ואת החלטתו, (אם כי ביני לבין עצמי תוהה, כיצד הם מצליחים לשמור באדיקות על "צו האופנה" המוקפד שלהם בארצנו החמה... ארבעים מעלות בצל.....)

וכמו שנאמר כבר, האמת היא אחד אבל הדרכים אליה רבות.

ו..............כולנו יהודים גאים!

אסתי

דרך הצבע

צטט: מעין.ב 2009-11-13 03:06:11

צטט: רק בת אדם 2009-11-11 06:35:20

עבורם זו הבחירה הקלה בחיים - אין צורך לחשוב מה נכון או לא נכון, מה מוסרי ומה לא. הכול קבוע ומחוקק באלפי חוקים ופסקי הלכה. צריך רק ליישם. (ואני לא אכנס עכשיו עניין איכות ומוסריות פסקי ההלכה). רובוטים עם חוברת הפעלה.

מעניין אותי כמה מהם היו בוחרים בדרך זו אם היו נחשפים קודם לכן לעולם הגדול, עולם הבחירה, עולם הטעויות, עולם החיים האמיתיים.

(נזכרתי עכשיו בהאמישים, שנוהגים לשחרר את ילדיהם בגיל מסויים לעולם המערבי, לנסות, לחוות וללמוד עליו, ולאחר מכן הם מחליטים אם לחזור למקורותיהם או להישאר בעולם החדש).

 

 

נכון. כך נוהגים האיימיש. רק שאם הילד בוחר, בסופה של אותה תקופה (שנה אם אינני טועה), אז הוא מתנתק מבית הוריו ומעולמו הקודם לתמיד. ואם הוא חוזר אז הוא מתחייב לתמיד. כך שהכל בכל זאת נשאר ברמת הפנאטיות. מעבר לכך, תסמונת העדר פועלת בכל חברה. כך שכל מי שהיה נחשף ברמת מעורבות בצורת חיים כזו או אחרת, הייתה מתפתחת בו חשיבה  בכלל וחשיבה טולרנטית בפרט. וכן, תרבות "המלך אמר.." או הרובוטיזציה היא, בעיני, משהו שהוא ממש מנוגש לדת היהודית. הכל, כל מכוון להעלאת התודעה לא לניוונה ולהכנסתה למערכת ניווט אוטומטית.

שקלתי לכתוב את זה על ההאמישים, אבל לא הייתי בטוחה בנכונות העניין אז ויתרתי.

ואשמח אם תאירי את עיני - כיצד הכול מכוון להעלאת התודעה ולא לניוונה?

צטט: miris123 2009-11-11 08:18:21

 ":ובכל זאת, לעיתים אני מתקנאה באלה שהכל ברור להם. הכל במקום. אין עוררין. אין פקפוק. ברור מה צריך לעשות בכל מקרה, בכל מצב, בכל שעה. לפעמים אני חושבת שכל כך כיף לאלה שלא די שברור להם, ממש כפי שלי ברור, שיש אמת. אלא שלדעתם האמת בידיהם"

מעין יקרה,

בדף הבית שלי אני כותבת שלי -שום דבר לא ברור , וזה בא דוקא מתוך המקום שאת מדברת עליו.

כדי להבין איפה נמצאת האמת ייצרתי לי חברויות מסוגים שונים, כדי להתקרב אל עולמות שונים ממני.

ייצרתי לי חברה חרדית וחברה לא יהודיה וחברה אמריקאית וחברה מקיבוץ חילוני טוטאלי ועוד כל מיני סוגים.

לא מצאתי אמת ברורה באף מקום. צר לי.

אולי יש אמת ושמחה טוטאלית בדרך מסויימת, אבל אין מישהו שהוא שבע רצון ב-100% מהחברה שבה הוא חי

החברה החרדית או הקיבוצית או המתנחלת.

אמיתות מוחלטות בדרך כלל קיימות בגיל מאוד צעיר ואחר כך מאבדות מקסמן.

יש לי פוסט שנקרא:"כמעט אהבת חינם"

 ובו אני מתארת איך ניסיתי להזמין נשים חרדיות קיצוניות להשתתף בכנס נשים (ובדרך כמעט חטפתי מכות).

הן סרבו להגיע לכנס, אבל עצם זה שניהלי דיאלוגים עם חלקן והן הקשיבו לי מבחינתי היה סימן לרצון לראות אמיתות אחרות ומציאות אחרת.

 יום נעים

מירי

אין לי ספק שבין האנשים , אנשי האמונה, אלה אשר חלק מהאמירה שלהם על ה שתייכותם הדתית או החברתית היא צורת לבושם הפיזי, יש אנשים חושבים, מתלבטים, מהססים וכד'.

אבל אני בחרתי לדבר כאן רק על אלה שהם חושבים שהאמת מצוייה בידיהם ואך ורק בידיהם.

בכל צורה, בכל לבוש יש אנשים שהם  אנשי אמונה אמיתיים.

נשים חרדיות מאוד אינן נכנסות לאינטרנט. אין להן זמן- צריכות לפרנס ולהאכיל וכד'. נשים כאלה גם אינן מעוניינות לפתוח ליבן, חייהן כלפי אחרים. אבל נשים חרדיות, הן נשים לכל דבר, יש להן סקרנות, ורצון לרכוש ידע וכד' ממש כמו כל חתך  התעניינות באוכלוסייה.

צטט: רק בת אדם 2009-11-11 06:35:20

עבורם זו הבחירה הקלה בחיים - אין צורך לחשוב מה נכון או לא נכון, מה מוסרי ומה לא. הכול קבוע ומחוקק באלפי חוקים ופסקי הלכה. צריך רק ליישם. (ואני לא אכנס עכשיו עניין איכות ומוסריות פסקי ההלכה). רובוטים עם חוברת הפעלה.

מעניין אותי כמה מהם היו בוחרים בדרך זו אם היו נחשפים קודם לכן לעולם הגדול, עולם הבחירה, עולם הטעויות, עולם החיים האמיתיים.

(נזכרתי עכשיו בהאמישים, שנוהגים לשחרר את ילדיהם בגיל מסויים לעולם המערבי, לנסות, לחוות וללמוד עליו, ולאחר מכן הם מחליטים אם לחזור למקורותיהם או להישאר בעולם החדש).

צטט: עדי73 2009-11-11 01:31:57

צטט: מ.י.כ.ל. 2009-11-09 21:32:11

הבשר הוא לבוש הנשמה,

ואת, מעין, כתבת על הלבוש של הלבוש.

האם גם את האמונה אפשר לפשוט וללבוש?

 

את האמונה עצמה-לא.

את צורתה החיצונית (יהדות,בוהיזם, נצרות...)אפשר ואף רצוי.

"אנשים שפויים-עוזבים את הדת וחוזרים לאלוהים".

אנשים שפויים מכבדים איש באמונתו.

אנשים שפויים רואים הכל בפרופורציה של המקום  ממנו הם מביטים, ויודעים כי הוא מוגבל ולכן מגביל.

אנשים שומרים על מצוות דתיות מכל מיני טעמים, מסורות ולא כל ניואנס מלמד בהכרח על האמונה באל.

אני חושבת כי מי שמאמין שהעולם נוצר יש מאין עם תכלית, גם אם איננו יכולים לדעת בדיוק מהי, מאמין  למשל, שיש סיבה לכל דבר. וכך גם יש סיבה לעובדה שבנוכחות הזו נולד אדם פלוני לדת אלמונית. ומכאן שיש אמת גם בטענה שאנשים שפויים, חלקם עם האלוהים, ברמת " שיוויתי ה' לנגדי תמיד", עם מצוות , בלי מצוות, תוך האזנה לכומר, או לרב, או לקאדי, או ללא האזנה לאחד מהללו.

אשרי המאמין...

ואיש באמונתו יחיה ..

החיפוש והתהייה 

הם דבר נפלא...

כי אין בור עם הארץ-חסיד..:))

*

צטט: גבריאלה1 2009-11-09 20:48:27

מעיין- אשליית הידיעה אצל המאמינים משודרת רק כלפי החילוניים, אם תנהלי שיחה

לא ארוכה - תביני מיד שהם נמצאים במצב של חיפוש תמידי, ולמידה.

לא רק זאת - אלא עינם הפקוחה של כל חברי הקהילה האחרים גורמת ללחץ חברתי

משמעותי כל כך שהם מקפידים קלה כחמורה לפחות למראית עין - ולהבנתי לעיתים לא מבחינים

בין עיקר לטפל. שלא להיכנס בכלל לנושא שהם בטוחים שכל מי לא דתי עדיין לא הגיע לתובנה.

מובן שלא אחטא בהכללה וכל מה שנאמר כאן מתייחס רק לחלק מהציבור הדתי.

גבריאלה, אני ממש מסכימה אתך!

תקראי תגובה שלי בהמשך

מירי

 ":ובכל זאת, לעיתים אני מתקנאה באלה שהכל ברור להם. הכל במקום. אין עוררין. אין פקפוק. ברור מה צריך לעשות בכל מקרה, בכל מצב, בכל שעה. לפעמים אני חושבת שכל כך כיף לאלה שלא די שברור להם, ממש כפי שלי ברור, שיש אמת. אלא שלדעתם האמת בידיהם"

מעין יקרה,

בדף הבית שלי אני כותבת שלי -שום דבר לא ברור , וזה בא דוקא מתוך המקום שאת מדברת עליו.

כדי להבין איפה נמצאת האמת ייצרתי לי חברויות מסוגים שונים, כדי להתקרב אל עולמות שונים ממני.

ייצרתי לי חברה חרדית וחברה לא יהודיה וחברה אמריקאית וחברה מקיבוץ חילוני טוטאלי ועוד כל מיני סוגים.

לא מצאתי אמת ברורה באף מקום. צר לי.

אולי יש אמת ושמחה טוטאלית בדרך מסויימת, אבל אין מישהו שהוא שבע רצון ב-100% מהחברה שבה הוא חי

החברה החרדית או הקיבוצית או המתנחלת.

אמיתות מוחלטות בדרך כלל קיימות בגיל מאוד צעיר ואחר כך מאבדות מקסמן.

יש לי פוסט שנקרא:"כמעט אהבת חינם"

 ובו אני מתארת איך ניסיתי להזמין נשים חרדיות קיצוניות להשתתף בכנס נשים (ובדרך כמעט חטפתי מכות).

הן סרבו להגיע לכנס, אבל עצם זה שניהלי דיאלוגים עם חלקן והן הקשיבו לי מבחינתי היה סימן לרצון לראות אמיתות אחרות ומציאות אחרת.

 יום נעים

מירי

עבורם זו הבחירה הקלה בחיים - אין צורך לחשוב מה נכון או לא נכון, מה מוסרי ומה לא. הכול קבוע ומחוקק באלפי חוקים ופסקי הלכה. צריך רק ליישם. (ואני לא אכנס עכשיו עניין איכות ומוסריות פסקי ההלכה). רובוטים עם חוברת הפעלה.

מעניין אותי כמה מהם היו בוחרים בדרך זו אם היו נחשפים קודם לכן לעולם הגדול, עולם הבחירה, עולם הטעויות, עולם החיים האמיתיים.

(נזכרתי עכשיו בהאמישים, שנוהגים לשחרר את ילדיהם בגיל מסויים לעולם המערבי, לנסות, לחוות וללמוד עליו, ולאחר מכן הם מחליטים אם לחזור למקורותיהם או להישאר בעולם החדש).

צטט: מ.י.כ.ל. 2009-11-09 21:32:11

הבשר הוא לבוש הנשמה,

ואת, מעין, כתבת על הלבוש של הלבוש.

האם גם את האמונה אפשר לפשוט וללבוש?

את האמונה עצמה-לא.

את צורתה החיצונית (יהדות,בוהיזם, נצרות...)אפשר ואף רצוי.

"אנשים שפויים-עוזבים את הדת וחוזרים לאלוהים".

צטט: מ.י.כ.ל. 2009-11-09 21:32:11

הבשר הוא לבוש הנשמה,

ואת, מעין, כתבת על הלבוש של הלבוש.

האם גם את האמונה אפשר לפשוט וללבוש?

צטט: יוסי ו 2009-11-09 21:05:01

מעיין

כתבת בצורה ברורה ומובנת - כל הכבוד,

איני יכול לחוות דיעה כי איני מכיר את העולם החרדי,

אך אני בטוח שגם שם אין שחור ולבן בלבד.

תודה לך יוסי. שחור לבן יש רק במקום איליו לא מגיע אור. למשל - מעמקי האוקיינוס.  חוקי הטבע הם חלק מהבריאה המופלאה. אותם חוקים חלים על מה שגשמי ועל מה שאינו גשמי.

צטט: גבריאלה1 2009-11-09 20:48:27

מעיין- אשליית הידיעה אצל המאמינים משודרת רק כלפי החילוניים, אם תנהלי שיחה

לא ארוכה - תביני מיד שהם נמצאים במצב של חיפוש תמידי, ולמידה.

לא רק זאת - אלא עינם הפקוחה של כל חברי הקהילה האחרים גורמת ללחץ חברתי

משמעותי כל כך שהם מקפידים קלה כחמורה לפחות למראית עין - ולהבנתי לעיתים לא מבחינים

בין עיקר לטפל. שלא להיכנס בכלל לנושא שהם בטוחים שכל מי לא דתי עדיין לא הגיע לתובנה.

מובן שלא אחטא בהכללה וכל מה שנאמר כאן מתייחס רק לחלק מהציבור הדתי.

גבריאלה, ברור לי שכתבתי בהכללה ובהמשלה. עם זאת ולמרות שאני יודעת שכל אדם הוא בעל גווני אמונה משלו, למרות ההבנה המאוד וודאית שלי שרק הקב"ה יודע לבחון כליות ולב, למרות כל האמור, ואפילו אני בהחלט יודעת שיש אנשים רבים שהם אנשי אמונה ויראה אמיתית, בין שהם משתייכים לזרם החרדי, ליטאי, מזרחי, מזרחי הפועל או חילוניים גמורים, למרות כל האמור-  אני יודעת שיש גם הנתפשים אל הבגד ואל החיצוני ואינם מבחינים בין המהות למייצג. יש העסוקים במראית עין ואינם מבחינים כי הם שופטים את הזולת- קלה כחמורה- ומקלים עם עצמם כאילו הם צדיקים גמורים. 

להבדיל מכל אלה, מי שמגיע לאשליית הידיעה הוא כבר בעל ידע גדול!

הבשר הוא לבוש הנשמה,

ואת, מעין, כתבת על הלבוש של הלבוש.

האם גם את האמונה אפשר לפשוט וללבוש?

מעיין

כתבת בצורה ברורה ומובנת - כל הכבוד,

איני יכול לחוות דיעה כי איני מכיר את העולם החרדי,

אך אני בטוח שגם שם אין שחור ולבן בלבד.

מעיין- אשליית הידיעה אצל המאמינים משודרת רק כלפי החילוניים, אם תנהלי שיחה

לא ארוכה - תביני מיד שהם נמצאים במצב של חיפוש תמידי, ולמידה.

לא רק זאת - אלא עינם הפקוחה של כל חברי הקהילה האחרים גורמת ללחץ חברתי

משמעותי כל כך שהם מקפידים קלה כחמורה לפחות למראית עין - ולהבנתי לעיתים לא מבחינים

בין עיקר לטפל. שלא להיכנס בכלל לנושא שהם בטוחים שכל מי לא דתי עדיין לא הגיע לתובנה.

מובן שלא אחטא בהכללה וכל מה שנאמר כאן מתייחס רק לחלק מהציבור הדתי.

הטעות שלך היא שאת חושבת שלאנשים האלו אין בלב פקפוק או ספק, שאת חושבת שהכל נהיר וברור להם. לא.יש להם ספק ובלי ספק לא יכולה להיות אמונה , שכן אז מדובר בידיעה. לכל אדם דתי יש מבחן, יש בחירה ובכל רגע נתון הוא בוחר, תתפלאי לשמוע, בדיוק כמוך. הוא בוחר את המילים שלו, את ההתנהגות שלו, את העשיה שלו. אפילו במצוות הוא בוחר, אפילו אתרוג הוא בוחר. הפוך- כמות הבחירות והספקות והפקפוקים בהם הוא חי איננה פחותה משלך במאום. הוא כן מאמין שריבונו של עולם נתן לו את החיים ואת המוות , ואת היכולת לבחור בין טוב לרע, הוא גם מאמין שאותו בורא הסביר לו מה טוב- אבל מכיוון ששבעים פנים לתורה- התחום האפור גדול מאד וכך גם הבחירה.

את גם מבלבלת בין כמה דברים כשאת מדברת למשל על חסידיות שונות, על ליטאים, ספרדים, אשכנזים וכיפה סרוגה באותה נשימה של חוקי צניעות. אין קשר בינהם. יש חסידיות שיש להן מאפיינים כאלו  ואחרים- תולדות אהרון למשל- ילבשו חליפה מפוספסת, גרביים עד הברך, והבנות יגלחו את ראשון ויעטו בדרך כלל מטפחת שחורה- זו החסידות הקיצונית ביותר שיש. ברסלב- זו חסידות בלי רב'ה- וגם בתוך ברסלב יש אלפי גוונים- יש את הנח נחמנים, יש חוזרים בתשובה, ויש כאלו שהם ברסלבים כבר עשרות שנים ואין לי ספק שאין לך שום דרך לדעת שהם כאלה, כי בעינייך הם ניראים סתם חרדים.

כיפה שחורה- מנשקים את היד שלעובדיה? קצת בלבול- הם בכלל ספרדים- כאן אין לא חסידות ולא חצר, לא ליטאים ולא מתנגדים. יש פשוט אנשים שרואים ברב פוסק שהם הולכים על פיו. אין קשר לכיפה- מעריצים שונים שלו חובשים כיפות שונות, ויש הרבה בלי כיפה בכלל.

צניעות- הצניעות כמובן תלויה בראש ובראשונה באדם עצמו. עם כל חוקי הצניעות הנוקשים ביותר תמצאי לפעמים את הפרחות הגדולות ביותר, ובג'ינס וטריקו את הצנועות ביותר. יש כללים ויש התגמשויוית לכל מיני כיוונים. יש גם כמוני, שמחליטים, בידיעה, למשל- לא לחבוש כיסוי ראש, למרות שאני מחויבת בזה כאישה נשואה. אז לא- אין הלכה שמתירה לי את זה , אבל כך בחרתי. כמוני יש אחרות שיחבשו כיסוי ראש ויבחרו ללבוש מכנסיים. וכולי.

מכיוון ששבעים פנים לתורה והיא ניתנת לפירושים שונים- כתוב במסכת אבות- " עשה לך רב"

כל אחד צריך לבחור על פי מי הוא מחליט ללכת וכך לנהוג. ממש כמו שאת בוחרת רופא.

 שלום חברה חדשה,

כן, האמת היא אחת אבל הדרכים רבות.

אנו חיים בעידן נפלא בו יש לנו אפשרות לבחור דרך מיני רבות, דרך שהיא מתאימה לנו ולא נכפתה עלינו. מהבחינה הזו גודל הכובע או אורך החצאית הם פרטים שוליים וחיצוניים ומה שצריך לעמוד לנגד עינינו הוא הדרך המוסרית והרוחנית שעומדת מאחורי חזות זו או אחרת.

לגבי פקפוק או ביטחון, אני תמיד אעדיף את המפקפק, המבקר והספקן על הלהוט והבטוח. מידת ביקורת, גם כלפי סמכות גדולה, היא חלק מבריאות נפשית ורוחנית.

בריאות ואושר,

רחלי

פאצ'יילה באידיש הוא צעיף המכסה את הכתפיים. נדמה לי לפחות. זה המונח שסבתי ייחסה למלה והייתה משתמשת בה. סוג של שמיכת כתפיים.

ההתבדלות דרך הלבוש אין לה דבר עם דת. יש לה כשמה, התבדלות. אמירה מהנוסח הדתיות שללי נכונה, טובה, מהדתיות שלך.

מעניין. בהחלט מעניין.

תודה על מה שכתבת, אני חדשה באתר,

 וממש לקחת לי את המילים מהפה, או יותר נכון

כתבת את מה שאני מרגישה בתקופה זו בחיי.

יש לך הבנה רוחנית של אדם בכלל, רק שיש הרבה

בילבול בבחירת דרכים די מפתים של , כל מיני נתיבים

רוחניים.

אני נוהגת לעשות הרבה מדטציות, ומחשבה מונחה, כך

שהרבה דברים באמת נפלאים קורים לי ביום יום, וגם לבן זוגי

שפתוח לרעיונות ומחשבות.

אבל אני לא נעולה על נושא מסויים, אפילו שיש לי נטיה טבעית

ליהדות, מעצם היותי יהודיה, שזה די טבעי, אבל כל המסביב ליהדות

או יותר נכון את כל גודל ספרות סביבה קשה לי לקבל.

תודה שוב על מה שכתבת.

הי חברתי החדשה.

לפעמים יש בלבול בין דת לאמונה. באיזה שהוא אופן תמיד מאחדים אותם.

דת, זה צורת חיים, דרך הפולחן. כך שלדעתי החילוניות היא גם דת.

ואם כך, גם אצלינו אפשר להבחין ולתייג אותנו לפי הלבוש....

אם כבר נכנסתי להציץ לך..ועוד בעייני אמונה וכולי-למה שלא תקראי את מה שאני כתבתי..אם כי מזוית אחרת

לגמרי

לגמרי

אחרת

http://cafe.themarker.com/view.php?t=1069827

תגובות (אוהבות)

אחרי האות

להתראות

מעיין יקירתי

יש לסייםב

בבניין ציון ניוחם..וגומר