ומה אם צודקים החסידים ועלינו להתעטף בשטריימל ובפרוות שועל- מזיק בהחלט לשועלים, לא מזיק לאנשים בחורף קר מאוד. ומה אם לא הם אלה הצודקים אלא שעלינו דווקא לחבוש כיפה שחורה גדולה בנוסח הליטאים, ולמלמל דברי הערצה לרב עובדיה, מבלי לשכוח שאם רוצים להיות מעריציו אסור בתכלית האיסור לחטט באף בשבת. ואולי מה שנכון הוא לעטות כיפה סרוגה גדולה לבנה עם ציצית לראשה בנוסח הברסלבים, אפילו שאז חייבים, אבל ממש חייבים להיות שמחים ועליזים כל הזמן ולא להפסיק לרגע לקפץ כדי שצדק השמחה לא רק יעשה , גם יראה. או שמא כיפה סרוגה צבעונית ססגונית עם ציצית המשתלשלת מן החולצה לאורכם של מכנסיים ולהשלמת הלבוש המייצג אמת אחת צרופה צריך לנעול גם סנדלים תנכיות, אבל עם גרביים, הוא המראה הנכון, האמיתי. אגב, ניסיתי פעם. ממש במקרה. נשבעת. לא רק שזה לא נוח, הייתי צריכה לפתח טכניקה מהירה שבה אני לא אחליק בתוך הסנדלים מצד אחד ושהגרביים לא ייזלו לי מהסנדלים מהצד השני. בקיצור דרושה כאן ממש מקצועיות. לחילופין, אם באישה עסקינן- ניתן לדבר שעות וגם ימים, ולפסוק נחרצות שרק אורך שרוול כזה ולא אחר הוא כשר. אם נחשף המרפק מיד בת ישראל הנחשפת פסולה בכשרותה ושום צדיק לא יחשוק בה בלא הבדל צבע כיפה, גיל ומצב שערות ראשו. אינני יודעת בדיוק כיצד להתייחס לאלה ששרוול חולצתן אכן ארוך. המחשוף סגור, אבל הצמידות של הבגד לגוף אינה משאירה מקום רב לדמיון. וזה בכלל בלי לגעת במראה המטפחת. שלא לדבר על הכובע. ורחמנה לצלן פאה. ואני גם מכירה שיש מי שמשתמש במילים: סמרטוט, פאציילה (חושבת שזה סיר באידיש).צבעים, אורכים, סוגים. יש כאן מצע תרבית לאלפי חוקים, סייגים ואיסורים. ובכלל לא הגעתי לדון בסוגי הכשרות שיש, ועוד שלל תחומים ונושאים. שלא תהיה טעות. אני לא באמת בזה או לועגת לאיש. [לא חושבת שזה ישמע טוב אם אומר שכמה מטובי ידידי הם...- אז עדיף שלא אומר, אפילו שזו אמת צרופה... J ] אז זהו. לא רק שאינני בזה או לועגת. להיפך. אני דיי מקנאה. אי אפשר לחשוד בי שאינני מבינה כי הלבוש בא לתייג את השיוך החברתי, ממש כפי ש"דור הג'ינס שותה קווינס", או כל טרנד לבושי אחר. תסמונת העדר אינה שונה, מסתבר, והיא קיימת בכל קבוצה. ובכל זאת, לעיתים אני מתקנאה באלה שהכל ברור להם. הכל במקום. אין עוררין. אין פקפוק. ברור מה צריך לעשות בכל מקרה, בכל מצב, בכל שעה. לפעמים אני חושבת שכל כך כיף לאלה שלא די שברור להם, ממש כפי שלי ברור, שיש אמת. אלא שלדעתם האמת בידיהם. אני, לכל היותר, יכולה לחשוב שאני פועלת באופן מוסרי, או נכון. לעיתים אני חושבת שמה שהבנתי הוא אמת. וזה תמיד על סמך המידע המצוי בידי נכון לרגע קבלת ההבנה או ההחלטה. אבל ביטחון קבוע אין לי. מלבד אחד בעצם.הביטחון היחידי שיש לי הוא שהעולם לא נוסד [אם אפשר לקרא לזה כך] בטעות. הייתה כוונה. ומכיוון שהייתה כוונה- היה מי שצריך להתכוון אליה. משמע יש כוח עליון. כוח בלתי נתפס. בדת היהודית אליה נולדתי ובה אני מאמינה, אפשר לקרא לזה אלוהים חיים (שם אחד מיני רבים). מכאן שזו אמת אם אומר שאני אדם מאמין בהכרה ומתוך בחירה.וחוץ מזה, אני מאמינה שלכל אחד הזכות לבחור את דרכו על פי אמונתו. ואם לטעות, אז לפחות שזו תהיה הטעות שלנו ולא כי מישהו אחר אמר. ובבניין ציון ננוחם. |