גרגירי חול
תוך תוכי, תמיד ידעתי את האמת..
וחייתי את חיי בהתאם למידה שסילפתי אותה...
פוסטים פופולאריים
-
תשנה את העולם
7/9/11 | 2851 צפיות
-
בחזרה לפוריסט גאמפ
16/9/09 | 1696 צפיות
-
דויד המלך
15/9/09 | 1208 צפיות
-
האיש שבירח
23/4/09 | 2436 צפיות
-
מחילות הארנב
3/2/10 | 2162 צפיות
-
אהבה
8/6/09 | 2066 צפיות
כרונולוגיה
| הכרונולוגיה
לאחרונה, יצא לי לקרוא מאמר באינטרנט על חוסר החשיבות לגיל הכרונולוגי. על כך שהגיל האמיתי שלנו טמון בהרגשה הפנימית וכו'. אישית, מאוד הזדהיתי... בתחילה. וממרומי גילי המופלג, הרגשתי מעין נחמה שעדיין יש לי מה להציע, אני עדיין אטרקטיבי, ומחשבות כמו: "זה מאוחר מידי עבורי",או "פספסתי את הרכבת" דעכו והתמוססו מבין שורות הכתבה. ואני חייב לציין שהרגשה אופטימית מלאה את ליבי ורוח רעננה נשפה במפרשיי. אבל בבדיקה חוזרת, עלתה במוחי שאלה מעצבנת.... "למה כל המאמרים האלה נכתבים ע"י אנשים מבוגרים" ??? שאלה טובה, הא !?!??
את הכרונולוגיה המציא האדם. לחתולים למשל, אין דבר כזה... ואם המצאנו אותה, ועדיין משתמשים בה, אז כנראה שיש לה תפקיד ראוי. אני מבין את ההפרדה בין גיל רוחנו, לגיל גופינו. בין שני הגילאים הללו פועל יחס גומלין של קח ותן. גופינו יכול להשפיע לטוב או לרע על מצב רוחנו וההפך. אך בסופו של דבר הכרונולוגיה תמיד תנצח. המסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להיות מת וגם שמח ואופטימי באותו זמן....(ואני מת שמשהו יוכיח לי אחרת). יש אנשים שמצהירים שהם פוחדים מהמוות, ויש שאומרים את ההפך. אין לי דעה, לפעמים אני פוחד, לפעמים אני בז לו, אבל מה שבטוח, הוא בלתי נמנע, וזהו המכנה המשותף לכלל הבריאה.
יצא לי לבקר במחלקה גריאטרית בבי"ח קפלן, כשאמא של דורית חלתה. והדבר הראשון שקפץ לי לראש, זה כל אותם המאמרים. הייתי רוצה לראות את אותו חכמולוג מסביר את התזה שלו לאישה בת 87. שכל האנרגיות שלה, כל כוחותיה מושקעים בלקחת עוד נשימה אחת.... אני זוכר את עצמי מביט המום מהצד, ורואה איך היא נאבקת על השולק האחרון....אדם גוסס בבדידותו. פגשתי שם קשיש עם כל כך הרבה עבר, וכל כך מעט עתיד. הוא סיפר לי איך במשך חייו הוא "הזיז הרים", והיום, שיא יומו, בא לידי ביטוי כשמחליפים לו חיתול....
שוב, אין לי התנגדות למאמרים הללו, להפך, להיות צעיר בגוף ובנפש, זה בגדר חובה. לכבד את הגוף שלך לכבד את עצמך... אך כשאני קורא, ומנגד, כשאני רואה אותנו, מרעילים את עצמנו באופן סיסטמאתי, במה שאנחנו אומרים, חושבים ומתנהגים, אני שואל לאן הולכות כל המילים היפות הללו?....
לא יכול שלא לחוש עד כמה שהמילים הן לפעמים נבובות, סתם עוד הצגה יפה. עוד מזון לעוס לכל הפתים שמחפשים חיים באינטרנט. על כן, אני הייתי מציע במקום מילים, לקחת את עצמך יום אחד למחלקה ההיא, טיול קצר ב"ויאה דולורוסה" של כל האבות והאמהות והאבנים המתגלגלות ששוכבים שם. ואיך אומרים: " תמונה שווה אלף מילים?....
אני יכול להעיד, כשיצאתי משם, השבעתי את עצמי, לחיות את חיי בעוצמה, הכי חזק, הכי מהיר, והכי גבוהה שאפשר.
וכוס אוכתך מילים. וכוס אוכתך הגיל...
|
תגובות אחרונות
-
nanale
בתגובה על תשנה את העולם
-
ורדית..
בתגובה על צבעים
-
טארה טנטרה
בתגובה על המקום הכי רחוק בעולם
-
t.t
בתגובה על The chief
-
Dreamlike
בתגובה על ריקוד החיים
-
OCN
בתגובה על להיות או להיות יותר..
תגובות (46)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אלף כוכבים לך!
אהבתי מאוד, הזדהיתי מאוד.
מילים, קאלימאת...הן רק מילים הזקנה והחולי קשים וכואבים.
תודה שהפנית אותי לפוסט.
יש משהו במאמרים האלו, וגם יש משהו בתיאור החוויה שלך. יש אנשים בני 60 שנראים ממש 'זקנים', ויש בני 75 ומעלה שנראים מצוין ועושים ספורט. הגיל הוא גם עניין של הרגשה, אבל בהחלט גם ענין של מזל, ובריאות ועוד ועוד. מה שבטוח שהזיקנה יכולה להיות עלובה ומכוערת וכואבת, וזה עצוב מאד. מה שבטוח - שבחברה שלנו יש עוד הרבה מה ללמוד בקשר ליחס לזיקנה, ולהערכה לבני אדם שכוחם תש!
פוסט נוגע ללב
שירלי
היי סטיבי , יש לי יום הולדת היום ואני מאחלת לעצמי וגם לך
להזדקן בכייף
להזדקן בכייף
להזדקן בכייף
*
לחיות זו המהות
לאהוב בעוצמה לחוש
להנות מהדברים הקטנים הנפלאים
לדעת לעצור ולהביט סביב
להודות על מה שיש
וכשתעשה את כל זאת
לא תזכור בן כמה אתה
רק תדע איך אתה מרגיש
ותרגיש הכי נפלא
מסכימה אתך שכדאי לחיות הכי טוב את הרגע. אך ללא קשר לגיל או לפחדים.
אבל כן שמה לב - שאנשים שחייהם היו ועודם מלאי אהבה, גם פיזית ובטוח גם מבפנים - הם מוארים יותר, בריאים וכן צוחקים על הגיל הכרונולוגי.
אפשר סטיב, אפשר :))
מצטרפת למילותיה של חברתנו.
ערב טוב יקירי.
באמצע הפוסט שלך בדיוק חשבתי שהיה כדאי לשלוח את החכמולגים למחלקה גריאטרית... ואז העלית את זה.
אבל מה אגיד לך, כבר יצא לי לפגוש כמה אנשים שלא הייתי אומרת ש"מחוברים" לעניין הגיל שלהם ומכיוון שהמזל משחק להם בעניין הבריאות זה מתחבר יופי עם התיאוריה שלגיל אין חשיבות. יש ויש.....
החומר חי פחות מהרוח. (החומר באופן טבעי נשחקביחס לזמן קיומו).
הכייפ בחיים. זה מה שחשוב.
ברכות לחיים טובים, ושמחים על כולנו.
אם תרצה להחכים..תדרים.
ואם זה מה שהחלטת לעשות לשים קצוץ ולהנות..
זה בדיוק העניין,
אנחנו אורחים כאן לזמן קצוב
ולכן רצוי וכדאי לנצל כל רגע לטוב ועוד יותר,
כתבות נכתבות על כל נושא שבעולם לא רק על שגיל זה רק תרגיל,
חלקן מלומדות,מעשירות , חלקן נכתבות על ידי הכותבים כרפוי למצוקותיהם שלהם והכל נכון והכל בסדר
מה אתה לוקח לעצמך, לדרכיך, ללבך, אליך, זו הבחירה שלך.
אם תנצל את חייך לטוב ושמח ואוהב ויוצר ומתפתח בהוויה בהתנהגות וגם במחשבה...תרוויח
אם ינהל אותך הפחד של איך תיראה בעוד זמן עתידי ...תהייה משותק
קח את כאן ועכשיו ועשה בו את הטוב ביותר שאתה יכול
אז קדימה היום הוא היום הראשון של שארית חייך.
וזו התחלה מדליקה עם פוטנציאל אדיר.
שבת שלום ושבוע טוב מאד.
אירית
סטיבי ,
כתיבה מרגשת
הרשימה שלך לקחה אותי ארבע שנים אחורה,
הדרכתי כתיבה יוצרת במחלקה לניצולי שואה באחד מבתי החולים בארץ. בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ביקשתי מבני הבכור שינגן כמה שירים לאנשים ערירים המאושפזים שם כל ימי חייהם בבדידותם. צלליות אדם מכווצות שכבו על המיטות,כשניגן שמעתי הד שירה חלוש בוקע באידיש, ראיתי את הדמעות זולגות בזויות העיניים. כל השירים שנכתבו בעברית היו למעשה תרגום לחנים פולניים ידועים כמו:"העיירה בוערת", "לימוד בחדר א-ב "ועוד. החיים ממשיכים. כששמעו מורים בבית הספר שלקחתי את בני לנגן שם, הם קטלו אותי וביקרו בשלילה את הנגיעות של שנינו בעשיית טוב לאדם זקן, רק אלה שחוו טיפול סיעודי באבא או באמא ידעו להעריך את הכוח של החיים לזכור, להנות ולחיות בכבוד. אשוב
אני יכול להעיד, כשיצאתי משם, השבעתי את עצמי, לחיות את חיי בעוצמה, הכי חזק, הכי מהיר, והכי גבוהה שאפשר.
והשאלה היא סטיב, כמה זמן קיימת את מה שהבטחת לעצמך באותו רגע וכמה פעמים ביום אתה עוצר כדי להזכיר לעצמך את ההבטחה הזו.
כתוב מרתק. תודה.
מסכימה אתך
הגיל והתרגיל כמו שאומרים..
צריך ללמוד לחיות נכון
כל אחד והנכון לו הכי טוב שאפשר
לעיתים לא צריך להגיע לגיל 87 המופלג ולהרגיש נורא וזקן..
הכל עניין של תפיסה בחיים.
להיות גריאטרי זה כבר לגמרי סיפור אחר של חיים אחרים.
שנלמד לחיות נכון
שנלמד שהגיל זה רק מספר כדי שלא נתבלבל בימי ההולדת שלנו
ומותר לטעות ולומר שאנחנו רק בני עשרים
ועדיין לומדים את החיים..
תודה על הרהורים לעומקם של חיים אמיתיים.
*
היי סטיב
זה כלכך נכון מה שכתבת
אנשים יוצאים בסיסמאות מפוצצות השכם וערב
אך הם בעצמם לא מיישמים הרבה מהם
צאו למקמות כמו בית לווינשטיין
והעריכו מה שהונחל לכם מלמעלה
הרי יום יבוא וניפגש כולנו באותו מקום
אז למה שלא נחייך לזכר ימים אלו.
שבת שלום איש יקר.
צ'יפ
תמיד כשרואים מראות כאלו בבתי החולים
אז אומרים - שחיים רק פעם אחת וצריך למצות עד תום
לחיות בעוצמה - הכי חזק - הכי מהיר - הכי גבוה שאפשר
תודה למילים
סופשבוע חמים
צריך לחיות כל יום כאילו
הוא היום האחרון...
יום אחד זה יהיה נכון...♥*
"אני יכול להעיד, כשיצאתי משם, השבעתי את עצמי, לחיות את חיי בעוצמה, הכי חזק, הכי מהיר, והכי גבוהה שאפשר. "
מביקורי שלי במחלקות כאלה ואחרות והרבה לאחרונה
הבאתי את אותה תובנה
תודה ששיתפת יקר
ושבת ברוכה
"ישועת השם כהרף עין"
אסתר
סטיבי יקר,
מסכימה עם כל מילה...
ובמיוחד עם הפאנץ' ליין.
שבת טובה לך ולדורית.
מיכל
אם הייתי יכול הייתי נותן לך אלף כוכבים !!!!!
מסכים עם כל מילה.....
נהנתי לקרוא !!!
*
שלך,
שחר
"לחיות את חיי בעוצמה, הכי חזק, הכי מהיר, והכי גבוהה שאפשר".
בדיוק כך
ולא לשכוח!
*
נכון!
ושוב נכון.
ובאמת שאני מסכימה
עם כל מילה שלך!
שרה.
כתבת מרגש מאוד סטיבי ונוגע ללב....*
אבל קצת קיצוני...אם יורשה לי...(:
ברור שאחרי ביקור אצל אישה בת שמונים ושבע שקרובה לליבך זה ירגיש אחרת...והציניות תקפוץ ותגיד לעצמך,מה מוכרים לי את החרא הזה...
אבל זה רק כי התחככת במישהו שנמצא אולי במצב,הכי עצוב ומחריד שקיים,במקום הזה,שבין אדם לעצמו...
אבל מלבד מזה,יש בזה הרבה צדק,מבחינה עובדתית...(:
תחלס,תוחלת החיים עלתה,יש יותר אנשים עם נינים מאי פעם..
והאמת,שפגשתי בחיי לא מעט אנשים בשנות העשרים לחייהם שהיו בפועל בני שבעים...ולא מעט בני שבעים,שהיה להם יותר אור,שמחה ותקווה בעיניים,מרווקים הוללים,סמוקי בירה,ג'וינטים ומה שלא תדמיין,שכביכול חיו את החלום...(:
זה נכון...הזמן נותן לנו בראש,אבל אנחנו מודעים לזה יותר מאי פעם,אל תשכח....
הפער נשאר אותו הדבר למעשה...הזמן מכסח ,אבל אנחנו נראים יותר טוב תוך כדי ומושכים עוד כמה שנים יותר מדורות קודמים...
שורה תחתונה,שום דבר לא השתנה....
אבל צודק,מוסיקה,היא מעכב התבגרות רציני,לפחות פנימית...
יופי של פוסט חבר יקר!
יופי של מסקנה
יופי של גישה!!!!!!!!!!!!!!
באמאשך איזה מסקנה אדירה
לחיות את החיים בשיא העוצמה
וכוסאוחתו מה?
תמיד אומרים בכל רע יש טוב.
תלוי בזוית הראיה.
בדיוק!! צודק!!!
*
"אני לא פוחד מהמוות, אני פוחד מהזקנה" זורבה יווני
גם אני!
זורבה כזה, קלינט איסטווד כזה ועוד...
שווים אלף מונים מצעירים ירוקים
חסרי טעם.
אנחנו חיים בחברה (המערבית) שמקדשת את הנעורים
(כ"כ פאתטי לראות אנשים (גברים ונשים) הנאבקים בתמורות הגיל.
לכן, לדעתי
מה שחשוב להנות ממה שמזמנים לנו החיים.
בלי סיסמאות, הצהרות, מילים ומיני חארטות.
פשוט
לחיות!
למה לדחות את המילים, תוציא הכל.....
תזכיר לי בן כמה אתה
*
ברור שהגיל לא חשוב
העיקר ההרגשה שבלב
היום חוגגת את יום הולדתי
ומרגישה ילדה בנשמתי
פוסט מעולה
מאוד אהבתי
תודה*
יש ויש
קודם כל ,להנות מהחיים כמה שאפשר. אין לנו סיבוב
שני ,בכל אופן אין הוכחות לזה.
תפקידו של האדם בחייו היא לחשוב חיובי,להחליט
על דברים טובים ,לחשוב על איכות החיים ואז ה"ראש"
ישפיע על שאר הגוף. איך שאתה חושב ומרגיש ככה יראו
אותך.
זו לא חוכמה להלחם בכל מיני מחלות ומצבים כשאתה כבר חלש
וסובל.
מניסיון אישי שעברתי ולמדתי וחינכתי זה עובד.
כמו שיש את החולים יש גם המון בריאים.
אני מבלה איתם פעמיים בשבוע והם שכחו מתי חגגו 80 ,85 ואף
90. להזכירך לאחרונה בבית מוגן ניתפסו בני 90 באורגיה סוערת
שנערכה לפחות פעם בשבוע.
אבל כוס אעמק ...לחיות הכי טוב זו הדרך.
נושא מעניין העלית, סטיב יקר.
אני דווקא מסכימה עם "כותבי האינטרנט" ושאר חרטולוגים, הגיל הוא סטיייט אוף מיינד ולי יש חברה בת 82 שעדיין עובדת ומטיילת והיא מן הסתם לא היחידה.
ברור שיש גבול לתוחלת החיים של בני האנוש אבל אפילו אם הסוף עלול להתרחש במחלקה גריאטרית, זה לא אומר שעוד לפני כן נכונות לנו שנים יפות ורבי משמעות.....
אני רואה סביבי זקנים צעירים בני 90 פלום
רואה צעירים מהם ב-20 שנה זקנים...
מבחינה כרונולוגית יש לכל אחד x שנים עד מותו
איך יחיה עד אז...?
אין תשובות מוחלטות, אני מעדיפה לחשוב שזה הכל בראש...
לא קראתי את המאמר המדובר ואשמח מאוד אם תביא קישור אליו.
נראה לי שיש לעשות הבחנה בין מבוגר לחולה....
אישה בת 87 יכולה להיות צעירה מנטלית אם היא לא חולה.
חולים יש גם צעירים וכמובן שמחלה פיזית איננה מאפשרת לנפש לממש.
*יפה אהבתי
המשך ערב טוב וקסום
וכוס אוכתך מילים.
וכוס אוכתך הגיל...
צ ו דק!פוזית*
"אך כשאני קורא, ומנגד, כשאני רואה אותנו, מרעילים את עצמנו באופן סיסטמאתי, במה שאנחנו אומרים, חושבים ומתנהגים, אני שואל לאן הולכות כל המילים היפות הללו?...."..
נכון אמרתה, לכן תתנהג כמו שאתה מרגיש עמוק בפנים..
אני והגיל הולכים זה לצד זה
שהגיל ילך לו קדימה - ואני לצידו מרגישה צעירה ובראש צעיר
זה מה שחשוב!!
ואמא שלי הייתה אומרת "מתרגלים לכל
חרא" גם לגיל שלך.
האמת שחמישים נראה לי פעם הטופ שאוכל לשאת..
מעבר לזה רק המוות יותר גרוע.
אבל מחקרים אחרונים מראים שהשנתונים
בהם אנשים הכי מאושרים הם שישים-שבעים
מי היה מאמין??
ואולי זה נכון מה שאומרים שלכל גיל יש את היופי
שלו, אבל -------
מי יתנני בת שלושים ותשע...
לנצח.
סטיב,
אני חושבת שאתה מערבב שני דברים.
ברור שלא כיף, בלשון המעטה, להיות מקרה גריאטרי.
ברור כי לגיל הכרונולוגי יש השפעה.
אבל,
זה לא שחור לבן,
לא כל המבוגרים (או זקנים?
) נמצאים באותו מצב,
לא מנטאלית ולא גופנית.
לא בכל דבר יש לנו שליטה.
אם המערכות קורסות,
אם מקבלים דמנטציה וכו',
זה עצוב מאוד,
וכל אחד מקווה שזה לא יקרה לו.
צריך גם מזל באיך לסיים את החיים.
---
אבל,
יש גם מבוגרים כמונו שבריאותם טובה,
שחיים טוב.
אני למשל
ממש לא הייתי רוצה לחזור לאחור לגיל 25 לדוגמא!
---
כמו שיש אומרים "הרווחתי ביושר כל קמט",
אני אומרת שהרווחתי ביושר כל שנה בחיי
*
כואב, נוגע.
כמו שאתה ראית מראה מסוים והגעת למסקנה מסוימת,אדם אחר יכול לראות אותו דבר ולהגיע למסקנה שונה, לראות דברים אחרים לגמרי ולהגיע לאותה מסקנה עצמה, ולא לראות שום מראה ולהגיע לאותה מסקנה. כל אחד רואה משהו ולוקח את זה לפי הראש והלב שלו....
מה שלא יהיה לבקר במקום כזה זה ממש אינו קל בלשון המעטה.
לצערנו, אלה הם החיים
וצריך לנסות לקחת, לקבל ולתת
את מה שניתן.