0
| הכרונולוגיה
לאחרונה, יצא לי לקרוא מאמר באינטרנט על חוסר החשיבות לגיל הכרונולוגי. על כך שהגיל האמיתי שלנו טמון בהרגשה הפנימית וכו'. אישית, מאוד הזדהיתי... בתחילה. וממרומי גילי המופלג, הרגשתי מעין נחמה שעדיין יש לי מה להציע, אני עדיין אטרקטיבי, ומחשבות כמו: "זה מאוחר מידי עבורי",או "פספסתי את הרכבת" דעכו והתמוססו מבין שורות הכתבה. ואני חייב לציין שהרגשה אופטימית מלאה את ליבי ורוח רעננה נשפה במפרשיי. אבל בבדיקה חוזרת, עלתה במוחי שאלה מעצבנת.... "למה כל המאמרים האלה נכתבים ע"י אנשים מבוגרים" ??? שאלה טובה, הא !?!??
את הכרונולוגיה המציא האדם. לחתולים למשל, אין דבר כזה... ואם המצאנו אותה, ועדיין משתמשים בה, אז כנראה שיש לה תפקיד ראוי. אני מבין את ההפרדה בין גיל רוחנו, לגיל גופינו. בין שני הגילאים הללו פועל יחס גומלין של קח ותן. גופינו יכול להשפיע לטוב או לרע על מצב רוחנו וההפך. אך בסופו של דבר הכרונולוגיה תמיד תנצח. המסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להיות מת וגם שמח ואופטימי באותו זמן....(ואני מת שמשהו יוכיח לי אחרת). יש אנשים שמצהירים שהם פוחדים מהמוות, ויש שאומרים את ההפך. אין לי דעה, לפעמים אני פוחד, לפעמים אני בז לו, אבל מה שבטוח, הוא בלתי נמנע, וזהו המכנה המשותף לכלל הבריאה.
יצא לי לבקר במחלקה גריאטרית בבי"ח קפלן, כשאמא של דורית חלתה. והדבר הראשון שקפץ לי לראש, זה כל אותם המאמרים. הייתי רוצה לראות את אותו חכמולוג מסביר את התזה שלו לאישה בת 87. שכל האנרגיות שלה, כל כוחותיה מושקעים בלקחת עוד נשימה אחת.... אני זוכר את עצמי מביט המום מהצד, ורואה איך היא נאבקת על השולק האחרון....אדם גוסס בבדידותו. פגשתי שם קשיש עם כל כך הרבה עבר, וכל כך מעט עתיד. הוא סיפר לי איך במשך חייו הוא "הזיז הרים", והיום, שיא יומו, בא לידי ביטוי כשמחליפים לו חיתול....
שוב, אין לי התנגדות למאמרים הללו, להפך, להיות צעיר בגוף ובנפש, זה בגדר חובה. לכבד את הגוף שלך לכבד את עצמך... אך כשאני קורא, ומנגד, כשאני רואה אותנו, מרעילים את עצמנו באופן סיסטמאתי, במה שאנחנו אומרים, חושבים ומתנהגים, אני שואל לאן הולכות כל המילים היפות הללו?....
לא יכול שלא לחוש עד כמה שהמילים הן לפעמים נבובות, סתם עוד הצגה יפה. עוד מזון לעוס לכל הפתים שמחפשים חיים באינטרנט. על כן, אני הייתי מציע במקום מילים, לקחת את עצמך יום אחד למחלקה ההיא, טיול קצר ב"ויאה דולורוסה" של כל האבות והאמהות והאבנים המתגלגלות ששוכבים שם. ואיך אומרים: " תמונה שווה אלף מילים?....
אני יכול להעיד, כשיצאתי משם, השבעתי את עצמי, לחיות את חיי בעוצמה, הכי חזק, הכי מהיר, והכי גבוהה שאפשר.
וכוס אוכתך מילים. וכוס אוכתך הגיל...
|