אֵיכָה
אֲשֶׁר צִוּוּ יְשַׂחֲקוּ הַנְּעָרִים לְפָנֵינוּ שָׁאֹל לֹא יִשְׁאֲלוּ אֵיכָה נָפְלוּ אֱלֵי פַּח יָקוֹשׁ אֵיכָה יָצְאוּ גְּבָרִים צָפוֹנָה לַצַּיִד פּוֹסְעִים בַּמַּחְשָׁךְ עֶבְרֵי פִּי פַּחַת וּבוֹרוֹת שַׁחַת יִמְעֲדוּ, יִצְחָק-יִצְחָק אֶל עֲקֵדָה עַל גַּב מִזְבֵּחַ יוּלַךְ. אֵיכָה הָלְכוּ בָּדָד נְעָרִים גֵּיא צַלְמָוֶת תְּהוֹמוֹת לִצְנֹחַ מְצוֹדָה וָרֶשֶׁת. הֲלוֹא תִּשְׁאֲלִי שְׁלוֹם בָּנַיִךְ, אֶרֶץ עֵבֶר, שֹׁד וָשֶׁבֶר זַעֲקִי אֶרֶץ אֲהוּבָה, שַׂק וָאֵפֶר לִבְשִׁי פֶּן יִרְגְּזוּן שָׁמַיִם מוֹסְדֵי אָרֶץ יַרְעִידוּ בְּעַנְנֵי עֲלָטָה, כִּי שָׁמַן יְשֻׁרוּן כָּבְדוּ עַפְעַפָּיו כְּסוּמָא בַּאֲרֻבַּת שְׂרָרָה וּמָמוֹן יִתְהַלַּךְ.
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הוֹ אָב רָחוֹק בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם, לוּ תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ לוּ נָסִיר עָרְלַת לְבָבֵנוּ, יִפָּתַּח בָּנוּ צֹהַר לְקַדֵּם אוֹר פָּנֶיךָ בּוֹ תִּפַּח נִשְׁמַת אַפֵּנוּ עֲנָוָה וָחֶסֶד יִרְאָה וְחֶמְלָה, כִּי דַּל מֵאַשְׁפַּתּוֹת תָּרִים וְטוֹב-לֵבָב יְהֵא עֲנִי-רוּחַ, בְּחֶלְקוֹ יִשְׂמַח.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְאוֹר בְּאוֹר נוֹגֵעַ. לֹא עוֹד עֲקֵדָה, לֹא אַיִל בַּסְּבַךְ נֶאֱחָז, לֹא עֲצֵי עוֹלָה וּמִזְבֵּחַ, לֹא אֵשׁ וְהֶנֵּף מַאֲכֶלֶת. הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְשָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם
נכתב במהלך מלחמת לבנון השנייה, קיץ תשס"ו
מתוך הקובץ "פעמוני רוח, חלילי אור" [שירים ומִבחר תרגומי שירה], שיופיע השנה בהוצאת קֶשֶׁב לשירה |