| לילה, אשמורת אחרונה ועדיין חשיכה עוטפת את העיר.המונית עוצרת ליד שער פלוצ'ה PLOCE בחומת העיר העתיקה , המזוודות מוצאות, חולצים ידיות והגלגלים מתחילים לרקד ברעש בתוך הדממה על רצפת אריחיי האבן העתיקים בואכה לרחוב הראשי הנקרא "סטראדון" הנמתח לאורך כמאתיים מטרים עד השער השני בחומה הנקרא "פילה" PILE. רצפת הרחוב בוהקת באור הירח והחלקות שלה שהושגה בנעלי העוברים ושבים שנים רבות. אין כניסת מכוניות לעיר- או בלשוננו:מדרחוב. אנחנו יודעים את הכתובת לפי המפה וזו גם לא פעם ראשונה כאן, אך איננו בטוחים. באחד ממפגשי שתי סמטאות, נקיות להפליא, רכון על שולחן איש שאנו בטוחים כי בשעה כזו הוא שתוי, ולא היא. הוא שואל אותנו לאן פנינו ומסביר לנו במדויק את הדרך. אנחנו בלשונו של ג'ורג' ברנרד שאו ב"פנינת הים האדריאטי" –דוברובניק העתיקה שבקרואטיה. לילה של שינה ארוכה עובר עלינו לאחר טיסת לילה לא ארוכה מידי. בוקר, אור השמש מבצבץ בין שלבי התריסים של הדלת אל המרפסת, התריסים נפתחים לרווחה והדלת הופכת כאילו לגלויה שנשלחה מעולם אחר. בתחתית התמונה גדר המרפסת וחומת האבן הצמודה שצידה השני של החומה כבר טובל במימי האדריאטי השקופים כמים בכוס שתיה, מעל לחומה כחול הים למרחקים ועליו מונח ממול כמו ערימת עפר ירוקה האי לוקרום המוצל שגם בו לא תבוא מכונית. מאוחר יותר נביא מהשוק תאנים משגעות ונציב אותם על גדר המרפסת בשביל ה"פוזה" הציורית.הולכים לסטראדון שטוף השמש לבית הקפה – אחד מרבים שבו יגישו לך קפה ויותר לא יגשו לשאול אותך: "הכל בסדר"?, גם אם תארך ישיבתך שעות. כי הם יודעים שמרגע שהוגש הקפה , נכנסת להרפיה עמוקה גם אם לא עסקת בזה מעולם! והם! לא יפריעו לך לעולם. והרחוב הראשי הזה נראה כמו תפאורה של תאטרון, הכל בתי אבן, צריחי כנסיות וארמונות וסתם בתים. וחנויות שסוככי השמש שלהם מבד זהה שמוחלף מידי שנה או יותר. לא בד דהוי ומלוכלך ולא סכך פלסטיק או פח עם פרסומות ,והכל נקי . חומת העיר שעברה כבר הרבה מלחמות בנויה אבן לתלפיות ומעולם לא נהרסה בניגוד לכל גגות הבתים מרעפים אדומים שנהרסו לחלוטין במלחמה בשנות ה-90 ע"י הפגזות הסרבים מן הים. אין זכר למלחמה, הם למדו הרבה יותר מהר מה הנזק שמסבה פורענות כזו ועשו שלום עם הרעים שבאויביהם.לאורך החומה, טיילת המקיפה את כל העיר וצופה אל הים הגדול בשלושה כיוונים ואל ההר הצמוד לעיר העתיקה . הפתח לים-הנמל העתיק-כלי שייט גדולים אסורים בו , הכל כדי לשמור על המקום. בכל מקום מחוץ לחומה כמו גם באי הסמוך לוקרום, מותר לרחוץ בים ויש סולמות לרדת וצינור שבקצהו "טוש" להתקלח. לא עושים עינין ממציל שאיננו ולא לוקחים כמובן כסף...כך גם בלוקרום שאליו מגיעים בשייט של 10 דקות מהנמל העתיק. ותחת עצים ולרקע רעש הציקאדות המפלח את השקט (אין רדיו ואין צעקות)-יושבים שעות עם ספר שהכנת בעוד מועד וכל כמה עמודים מפסיקים לשטוף את העיניים בכחול ולשחות קצת במים השקופים. לילה ירד על העיר, אור בסטראדון, מאות אנשים ושקט כמעט מוחלט, בתי הקפה מלאים ב"תרפיסטים"של הנשמה לרוב. ליד פתח ארמון ראש העיר ה- PALACE RECTOR'S שהיה פעם גר כאן בימי ממלכת "רגוזה" משתרך לו תור מנומס של אנשים ההולכים לקונצרט יוקרתי מבחינת היצירות והמבצעים והמחיר לא יוקרתי במסגרת פסטיבל הקייץ של דוברובניק – הידוע בעולם כולו. זה אינו אלא אפס קצהו של דוברובניק המדהימה שאפילו שר צבאו של נפוליון שכבש אותה ללא קרב אמר כי אנשיה הינם טובי לב באופן יוצא דופן.לכאן במלחמת העולם השניה בקרואטיה האנטישמית אז , ברחו הורי אשתי ואבי אמה-סבא של אישתי, מאימת הרדיפות שהיו חמורות יותר בזאגרב. כאן היה מושבו של סבא של של אישתי 30 שנה. אשתו היתה מדריכת תיירים נורווגית שטעם היה לה ללא ספק . הם בנו את ביתם על צלע ההר כשהעיר פרושה להם כמו על כף היד עם הים האדריאטי והאי לוקרום. הבית נמכר כבר לפני כ-30 שנה אך היינו שם מחוצה לו. אישתי כמובן היתה שם בתור נערה. חמש פעמים כבר היינו כאן כל פעם כשבועיים, כי הרי מקום לא צריך רק לצלם ויש לי "ים" של תמונות, אלא גם לנשום ולהריח ולחוש, ולא שבענו, רק לקחנו מ-2006 חופשה של כמה קייצים. עוד נחזור.http://www4.dubrovnik-festival.hr/default.asp?ru=2&gl=200503100000003&sid=&jezik=2 |