כותרות TheMarker >
    ';

    עולם כמנהגו נוהג

    זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.
    [...]
    אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.
    [...]
    כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.
    [...]
    כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

    (מתוך חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו)

    ארכיון

    0

    ביד הלשון

    62 תגובות   יום חמישי, 29/10/09, 19:37

    סוציו-לינגוויסטיקה – בלשנות חברתית (או סוציו-בלשנות) – עוסקת בלימוד השפה בהקשרים חברתיים. בספרה Applying Sociolinguistics - Domains and face-to-face interaction חוקרת דיאנה בוקסר איך אנשים משתמשים בשפה פנים אל פנים בתחומי החיים השונים. 

    היא בוחנת ומנתחת את הנושאים הבאים: מבנה הטקסט מעל רמת המשפט הבודד; לכידות; פעולות דיבור; ארגון נרטיבי של השיחה; תיאור בלשני של הסגנון; נימוס ואדיבות. בוקסר מדגישה במבוא כי לכל אחד מאתנו יש כמה זהויות הנחשפות בשימוש בשפה בהקשרים חברתיים שונים, והקובעות  במידה רבה את בחירותינו הלשוניות. 

    בוקסר מסבירה כי העיסוק בבלשנות חברתית נועד לחלץ מהמחקר הבנות כיצד לנווט יחסים במסגרות החברתיות השונות וכיצד לשפר את המשא ומתן שלנו עם סביבתנו. הימנעות מהשתתפות באינטראקציות החברתיות השונות, או השתתפות בלתי הולמת, עלול להוביל לניכור ולתוצאות לא רצויות. 

     

    התחום המשפחתי

    תחום זה משתרע לכל אורך חיינו במידה זו או אחרת, ומהווה תשתית לפעילויות האחרות. מכאן נובעת חשיבותו כמוקד עיקרי לרכישת מודלים הולמים של התנהגות ודיבור. ילדים לומדים לחקות את המבוגרים הסובבים אותם, והדברים יכולים להיות מוטמעים בהם בהמשך חייהם אף שאינם מודעים לכך.

    הדבר המעציב במשפחות רבות, לדעתה של בוקסר, הוא היחס לסוג זה של יחסים כאל דבר מובן מאליו, ולכן ההשקעה בו פחותה יחסית לזו המושקעת בתחום החברתי. חשוב לזכור כי מה שמסייע לריכוך סיטואציות חברתיות (הומור, למשל) הולם גם סיטואציות משפחתיות. 

    ארוחת הערב המשפחתית היא הנושא הנחקר ביותר בתחום זה. כיום מוסד זה נעלם בהדרגה מהנוף המשפחתי. היום "חוטפים משהו" ורצים הלאה, ולא יושבים בניחותא סביב שולחן האוכל ומשוחחים. כך נשמטת הקרקע שעליה צומחים המודלים החשובים של התנהגות מילולית, ובמקרים רבים אף חל נתק בין הורים לילדים ובין בני זוג. הזמן המשפחתי מוחלף בפעילויות מסוג אחר; הקשרים המשפחתיים מתרופפים, ונגרם נזק חברתי מסוגים שונים.

     

     התחום החברתי

    זהו התחום הנחקר ביותר, ובו נרכשות חברויות. ניתוח פעולות הדיבור בתחום זה מדגים כיצד חברי קהילות שונות בונים רשתות חברתיות וכיצד יחידים מצליחים, או אינם מצליחים, להשתלב בהן. הידע הדרוש אינו מצוי ברמת המודעות, אך המחקר מגלה אותו. כדי לזכות באהדת הזולת עלינו לדעת כיצד לנהל שיחת חולין ואיך לבצע פעולות דיבור שונות, כגון: להחמיא, להזמין, לייעץ, להשתתף בצער וכו'. זה התחום שבו תיתכן בחינה מדוקדקת של משתנים כגון גיל, מוצא אתני, מעמד חברתי, גזע ומין, והמסקנות עשויות להועיל למשתתפי השיח.  גם שדה זה מצטמצם בהדרגה.

    עולם האינטראקציות החברתיות משתנה לנגד עינינו: השיחה פנים-אל-פנים הולכת ונעלמת מחיינו, ואנחנו מדברים זה עם זה באמצעות המחשבים שלנו. הקשרים האישיים משתנים, ומתאפשרת אינטראקציה – אף בזהות בדויה -  שבמסגרתה עלולות להיות חריגות מהתנהגויות נורמטיביות. באינטראקציה מסוג זה יש תועלות וסיכונים כאחד, ורק מחקר עתידי שלה ידגים את היתרונות ואת החסרונות הגלומים בה. 

     

    תחום החינוך

    הצגת זהות אינטלקטואלית היא תופעה יסודית בתחום זה, ולאופן ההתנהלות של הפרט בשיח הכיתה יש תוצאות משמעותיות. בפרק על הנושא הנ"ל הודגם כיצד היחיד יוצא נשכר מהכרת הנורמות של האינטראקציה, וניתן לרכוש את הידע הזה באמצעות תצפית. בין הסטודנטים לבין שומרי הסף בחינוך הגבוה נוצרים כל העת מפגשים המתאפיינים במתח בין דרישות המוסד לצורכי התלמיד.  

    יחסי הכוחות מתבטאים באמצעות דיבור באינטראקציות הלימודיות השונות. על התלמיד להתנהל בשיח ברגישות ולנצל באופן מיטבי התנהגויות מילוליות יעילות ובעלות כוח בלי להיראות יהיר או חוצפן.  התבדחות, קנטור, אתגור, הצגת שאלות ומענה עליהן, קבלת רשות הדיבור והשימוש בה – כל אלה הן מיומנויות חשובות של התלמיד.

    מורה טוב יודע כיצד לחבור לתלמיד ובו בזמן להפעיל עליו את סמכותו. הליכה לקראת התלמידים מעלה את יעילות ההוראה, כמו גם שימוש בהומור ואפילו בעוקצנות. מאחר ששיעורי הפונים להשכלה גבוהה עולים בהתמדה, חשוב יותר מתמיד להבין כיצד לנהל את היחסים ואת השיג ושיח בתחום זה.

     

     התחום המקצועי

    בדומה לתחום החברתי גם בתחום המקצועי חלו בעשורים האחרונים שינויים מפליגים. אנשים עובדים שעות רבות יותר, וכך הופך השדה המקצועי לכר נרחב של מפגשי פנים אל פנים. טיבם של מפגשים אלה קובע במידה רבה את רווחתם ושביעות רצונם של העובדים. יכולת טובה לדבר זה עם זה במקום העבודה נושאת עמה תוצאות חיוביות כגון שמירה על מקום העבודה. כמו כן, קידום נעשה לא רק על יסוד הפרודוקטיביות של העובד אלא גם על בסיס התרשמות מאישיותו. שימוש בהומור, למשל, מפיג מתיחות בסיטואציות קונפליקטואליות וגורר הערכה מצד עמיתים. כמו כן הודגם כיצד חנפנות גוררת תוצאה הפוכה. 

    אין די באינטליגנציה, במוסר עבודה וביכולת ארגון כדי להתקדם במקום עבודה, אלא דרושה גם יכולת שליטה בדקויות של השיחה פנים אל פנים. היכולת הזאת הופכת אדם למקובל ולרצוי בסביבת העבודה. בפרק על הנושא הנ"ל נבחנו גם ההבדלים בין המינים. הבנתם של הבדלים אלה יכולה לתרום לשיפור איכותה של האינטראקציה. הבנת סגנונות האינטראקציה במקומות עבודה שונים יכולה לסייע להשתלב בהם, ולקדם בהם את ההרמוניה.

     

    התחום הבין תרבותי

    זהו התחום הבעייתי ביותר. כדי למנוע אי הבנות בין בני תרבויות שונות, על שני הצדדים להתמצא בכללי התקשורת ובערכים התרבותיים של האחר. לא מדובר רק בבני ארצות שונות, כי השונות יכולה להיות גם על רקע אתני או גזעי באותה ארץ. הפרק שעסק בנושא הנ"ל התמקד בשלושה נושאים: חברה, עבודה וחינוך. בראשון הודגמו השימוש השונה בפעולות הדיבור, ע"י בני תרבויות שונות, והערכים השונים העומדים בבסיסן של פעולות אלה. אי ידיעת השוני מובילה לכשלים בהבנה ולאכזבות. אי ידיעה של הדרך הנכונה בתרבות מסוימת לסרב להצעה או לדחותה עלולה להוביל לתפיסת בן השיח כחסר נימוס ואף כגס רוח.

    אי ידיעה אף עלולה לחבל במילוי צרכים (סירוב מנומס לאוכל שייתפס כפשוטו, ישאיר את האורח המנומס רעב...).  בתחום המקצועי יש גיוון רב במפגשים הבין-תרבותיים, החל מסביבת עבודה רב תרבותית פלורליסטית ועד פגישות עסקים בין יחידים וקבוצות מתרבויות שונות מאוד. העולם הפך להיות 'כפר גלובלי', מה שמגביר את ההיתקלות בין בני התרבויות השונות ואת ההזדמנויות שבהן נוצרות אי הבנות על רקע בין-תרבותי. להרמוניה בתחום זה יש אפוא חשיבות קריטית. 

     

    יישום סוציו-בלשנות

    מחקר ביקורתי של תופעות השיח מסב את תשומת לבנו למניפולטיביות של השפה בהבניית מציאויות ודעות. עולה שאלה: כיצד ניתן ליישם את ממצאי המחקר בחיי היומיום? בוקסר מגלה כי השאלה הזאת הניעה אותה לכתוב ספר זה. היא שואלת: "האם ניתן ללמוד מחקר השיח של חיי היומיום דרכים לפתור את בעיות העולם?" יש חוקרים המאמינים בכך בכל לבם, אולם הדרך המעשית ל"ריפוי" טרם הוצגה בספרות המחקר. בוקסר סבורה כי הלמידה מממצאי המחקר אינה ישירה; חשובה העלאת המודעות לאפשרות להשתפר בביצוע השיח לסוגיו ולהכרה בכוחה של השפה. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (61)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: אהוד אמיר. 2009-11-04 16:39:43


      "עולם האינטראקציות החברתיות משתנה לנגד עינינו: השיחה פנים-אל-פנים הולכת ונעלמת מחיינו, ואנחנו מדברים זה עם זה באמצעות המחשבים שלנו. הקשרים האישיים משתנים, ומתאפשרת אינטראקציה – אף בזהות בדויה -  שבמסגרתה עלולות להיות חריגות מהתנהגויות נורמטיביות. באינטראקציה מסוג זה יש תועלות וסיכונים כאחד, ורק מחקר עתידי שלה ידגים את היתרונות ואת החסרונות הגלומים בה.  "

       

      נו? את ואני יצרנו קשר רק פה, בקפה, בתקתוק. ועדיין, זה קשר בעל משמעות רבה בהרבה מהקשרים שיש לי, נניח, עם רוב המכרים הפיזיים שלי - שכנים, חברים לעבודה. ועדיין לא זיהיתי שום חריגה נורמטיבית...

      יעני, אנחנו מעתיקים את עצמנו, את הנורמטיביות שלנו, לפה. ומועשרים על ידי העתקה זו. אומללים כל אלה שלא די להם בעצמם, וצריכים את החריגה. (חוץ מראג'. ואלינור. נו, טוב, ועוד כמה. אווףףףף, אהוד, אתה סותר את עצמך. תמשיך כך)

      כן, כי "להעתיק את עצמנו במדויק" זה הסגנון שלנו ושל עוד לא מעטים; אבל רבים מאוד (ולא רק שתי הדוגמאות שנתת, שאיני מכירה) מנצלים את המדיום לחריגות... לפעמים הן חינניות וחביבות, ולפעמים הן מהפכות קרביים. יש אנשים רבים שנוטלים לעצמם כאן ללא ספק חירויות שלא היו מאפשרים לעצמם בחיים החוץ וירטואליים. למה, כמה ואיך? כאמור, בפוסט הבא...

       

      ואגב, ידידי היקר, תחושותינו הדדיות לגמרי!

       

      צטט: Avner Strauss 2009-11-04 11:44:04

      פוסט מרתק ומהטובים יותר  !!!! אקרא ואקרא שוב  תודה אבנר

      תודה, אבנר, על המחמאות. אתה מוזמן לקרוא עוד ועוד.

       

        4/11/09 16:39:


      "עולם האינטראקציות החברתיות משתנה לנגד עינינו: השיחה פנים-אל-פנים הולכת ונעלמת מחיינו, ואנחנו מדברים זה עם זה באמצעות המחשבים שלנו. הקשרים האישיים משתנים, ומתאפשרת אינטראקציה – אף בזהות בדויה -  שבמסגרתה עלולות להיות חריגות מהתנהגויות נורמטיביות. באינטראקציה מסוג זה יש תועלות וסיכונים כאחד, ורק מחקר עתידי שלה ידגים את היתרונות ואת החסרונות הגלומים בה.  "

       

      נו? את ואני יצרנו קשר רק פה, בקפה, בתקתוק. ועדיין, זה קשר בעל משמעות רבה בהרבה מהקשרים שיש לי, נניח, עם רוב המכרים הפיזיים שלי - שכנים, חברים לעבודה. ועדיין לא זיהיתי שום חריגה נורמטיבית...

      יעני, אנחנו מעתיקים את עצמנו, את הנורמטיביות שלנו, לפה. ומועשרים על ידי העתקה זו. אומללים כל אלה שלא די להם בעצמם, וצריכים את החריגה. (חוץ מראג'. ואלינור. נו, טוב, ועוד כמה. אווףףףף, אהוד, אתה סותר את עצמך. תמשיך כך)

        4/11/09 11:44:
      פוסט מרתק ומהטובים יותר  !!!! אקרא ואקרא שוב  תודה אבנר

      צטט: אוהבת תה קינמון 2009-11-03 19:47:00


      עוד  כתבה  מעניינת בנושא לשון שנזכרתי בה כשקראתי את הפוסט שלך ולא ידעתי אם היא מופיעה גם באינטרנט ומצאתי שכן.

      תודה, חביבתי. אקרא אותה בסוף השבוע.

       

      צטט: אוהבת תה קינמון 2009-11-03 19:26:57

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-11-03 16:24:55

      קראתי את המעשייה בהנאה רבה ובחיוך גדול. הקראתי אפילו לצביאל (שהכיר את הסיפור). הבאת המחשה מקסימה לדוגמה שבסוגריים. האורחים שסירבו לא נשארו רעבים אבל חטפו מכות... תודה!

       

      התודה לך על הפוסטים הנפלאים שלך.

       

      ואת שלא תצאי לנו לפסק זמןקריצה

      לא מרשה לךחיוך

      לא, לא אצא. למרות שהשהות פה היא עבודה במשרה מלאה. צריך חופש מדי פעם.

       

        3/11/09 19:47:

      עוד  כתבה  מעניינת בנושא לשון שנזכרתי בה כשקראתי את הפוסט שלך ולא ידעתי אם היא מופיעה גם באינטרנט ומצאתי שכן.
        3/11/09 19:26:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-11-03 16:24:55

      קראתי את המעשייה בהנאה רבה ובחיוך גדול. הקראתי אפילו לצביאל (שהכיר את הסיפור). הבאת המחשה מקסימה לדוגמה שבסוגריים. האורחים שסירבו לא נשארו רעבים אבל חטפו מכות... תודה!

       

      התודה לך על הפוסטים הנפלאים שלך.

       

      ואת שלא תצאי לנו לפסק זמןקריצה

      לא מרשה לךחיוך

      קראתי את המעשייה בהנאה רבה ובחיוך גדול. הקראתי אפילו לצביאל (שהכיר את הסיפור). הבאת המחשה מקסימה לדוגמה שבסוגריים. האורחים שסירבו לא נשארו רעבים אבל חטפו מכות... תודה!
        3/11/09 14:48:

      מצטרפת לדברי קול קוראת

       


      אי ידיעה אף עלולה לחבל במילוי צרכים (סירוב מנומס לאוכל שייתפס כפשוטו, ישאיר את האורח המנומס רעב...).

      מובא במדרש מעשה באדם ששמו שמעון בן אנטיפטרוס, שהיה לו בית גדול ומרווח, והיה מפרסם ואומר שביתו פתוח לכל אורח, וכל הבא אל ביתו ברוך הבא, כמו שהיה נהוג אצל אברהם אבינו עמוד החסד. והנה, אורחים רבים ששמעו על הכנסת האורחים, היו באים ונכנסים לביתו לאכול ולשתות. ובבוקר לפני שהולכים לדרכם ועדיין שוכבים על משכבם, היה אותו מארח קושרם ומלקה אותם ארבעים מלקות, והתפרסם הדבר שהוא אדם עריץ ורשע, וכי הוא נוהג להכות את כל אורחיו, והתפלאו כולם על כך. רצו חכמי ישראל להתחקות אחרי מעשיו, ולא היה מי שמוכן ללכת, עד שקם רבי יהושע ואמר שהוא ילך לבדוק את העניין. והנה הוא מגיע לביתו של אותו 'מארח', וכבד אותו מאד, במאכל ומשקה, ובבוקר פטר אותו לדרכו לשלום, ולא נגע אפילו בשערה אחת של רבי יהושע לרעה. שאל רבי יהושע את אותו שמעון, מדוע אתה נוהג באכזריות לכל אורחיך, ואילו כלפי לא נהגת כן? ענה לו, שדרכו לקבל בסבר פנים יפות אל כל האורחים, ושואל אותם אם ברצונם לאכול או לשתות, והם תמיד אומרים שאינם רוצים, והוא מפציר בהם מאוד, אך הם עומדים בסירובם למרות שהוא יודע שהם רעבים וצמאים מהדרך הארוכה, וכשמפציר בהם שוב הם נשבעים שלא יאכלו, אבל בסוף הם מתרככים ואוכלים ושבעים. כיון שכך, הרי שהם נשבעו לשקר, ועל כן אני מלקה אותם כיון שהזכירו שם שמים לבטלה ונשבעו בשמו לשקר. מששמע כך רבי יהושע אמר לו, מעתה הלקה אותם שמונים מלקות, ארבעים בשביל המארח, וארבעים בשביל רבי יהושע. מהמעשה הזה למדנו כמה חמורה הזכרת שם שמים לבטלה.
      תודה, בלהה. חשבתי שקלינאי תקשורת עוסקים בבעיות הגייה ודיבור בלבד. מסקרנות קראתי את הערך על המקצוע בוויקיפדיה. את כנראה בכירה מאוד במקצועך. האם את עוסקת בהוראת המקצוע?
        2/11/09 23:47:

      דליה, מעניין מאד, נהניתי לקרוא, תודה!

      במסגרת עבודתי כקלינאית תקשורת אני עוסקת בצורה פרקטית בין היתר גם בנושאים הדומים לאלו שהעלית כאן. במסגרת הטיפול אני שמה דגש על נושא הפרגמטיקה שבו על המטופל לדעת איך להתאים את שפתו בסיטואציות שונות וכלפי אנשים שונים. לדוגמא, דיבור לילד קטן יהיה שונה מדיבור למורה, למבוגר אחר או לאדם ממעמד מכובד יותר וזה נעשה תוך כדי עבודה על תסריטים שונים בהם על המטופל לדעת איך להשתמש בשפה בהתאם למצב הנתון.

       


      צודקת. זה ממש מתבקש ב"כור ההיתוך" שלנו. תודה, לאה יקרה, ולילה טוב.
        2/11/09 22:00:

      דליה, אני חושבת שארצות הגירה כמו ארצנו, הן דוגמה מעולה לבעיתיות הבין תרבותית והיו על כך המון בדיחות לאורך שנות המדינה, ובדיחות כידוע משקפות בדרך כלל הלכי רוח. מאוד מרתק דליה, תודה רבה ו*

      לאה

      בהחלט רק בן 40.

      אצלי החיים רק ממש התחילו בגיל הזה (ואני עדיין רק בעיצומה של התזה לתואר השני).

       

      ואם אתה עושה מה שאתה אוהב זה נפלא. האידיאלי כמובן הוא גם להתפרנס ממה שאוהבים לעשות. גם זה יגיע.

       

       

        2/11/09 11:13:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-10-30 13:23:47

      צטט: shai.h 2009-10-30 12:25:26

      מרתק. ב-2003 לאחר שסיימתי תואר שני בחוג לתקשורת באונ' העברית התחלתי בהצעת מחקר בתחום ה- C.A- conversation anlysis שהיה  מאד חם באותה התקופה. הוא מגיע מקומוניקציה וניתוח תוכן אבל נוגע הרבה בתחום הבלשני, בהגיית המילים וניתוח המבע הטקסטואלי שלהן, בבדיקת שקט ורעש תקשורתיים וגם בניתוח והתנהגות חברתית של פרטים בתוך דפוסים של שיחה. תחום אינטר-דיסציפלינארי מעניין אבל לא היה לי כוחות נפשיים לקבור עצמי בספריות :-)

      מחברת הספר שעליו כתבתי היא פרופ' לבלשנות, אבל באמת אפשר לחקור את אותו שדה בינתחומי מכיוונים שונים, ואז מה שמשתנה הוא הדומיננטה של המחקר אבל יש גם אזורים משותפים.

       

      מקווה שאתה מרוצה מהכיוון שבחרת בו לבסוף - אם בתחום לימוד אחר, או מחוץ ללימודים. נו, באמת (אני כבר סקרנית) מה עשית בסוף? 

       

       

       עזבתי את הדוקטורט (אבל השארתי פתח קטן לחזור. אמנם אני בן 40, אבל אני גם רק בן 40)  וחזרתי ליצור דוקומנטארי

       שהוא אהבת חיי ולהתפרנס מעיתונות כתובה 

        

      אני מוכרחה להודות שמה שגורם לך חרדה הביא לי הקלה.

      כשהייתי צעירה תמיד אמרתי שחיי היו הרבה יותר מוצלחים לו יכולתי לנהל אותם בהתכתבות.

      החלום הזה די התגשם.

      רוב השיג ושיח בחיינו הוא פרוצדורות וסידורים, והרבה מאינטראקציות האלה נעשות היום בדיבור בין מחשבים.

      אותם מתי מעט יחידי סגולה שקרובים ללבי - איתם תמיד אמשיך לדבר גם פנים אל פנים.

      גם בווירטואליה יש כאלה שאני מפנטזת לפעמים על שיחה איתם פנים אל פנים.

      את אחת מהם :)

      תודה לך, תְּהִלָּה!


      השיחה פנים-אל-פנים הולכת ונעלמת מחיינו, ואנחנו מדברים זה עם זה באמצעות המחשבים שלנו. הקשרים האישיים משתנים, ומתאפשרת אינטראקציה – אף בזהות בדויה -  שבמסגרתה עלולות להיות חריגות מהתנהגויות נורמטיביות.

      הפרט הזה הכניס אותי לחרדה. לא שלא חשדתי שלשם נושבת הרוח, אלא שהדחקתי. ועכשיו אני עצובה, בעיקר כשחושבת על הילדים שלי. פוסט מאלף. את מלמדת אותי המון. תודה דליה.

      צטט: naimsh 2009-11-02 09:34:08

      ראשית, הזכיר לי השם. שנית, הסיפור דן בחשיבות של התקשורת המילולית בכמה רבדים: גם ברמת הרעיון הבסיסי (בהפשטה מסוימת, היכולת לתקשר היא בעלת משמעות של חיים ומוות), גם בכל תאורי ההתקשרות של המרצה עם התלמידים (אף על פי שאיננו רואה אותם, תגובותיהם הקוליות כמו צחוק מאולץ, אנחות ותשובות לשאלות קנטרניות מספקות לו את המשוב כמורה) ועם הקולגות שלו ובעצם העובדה שמכל האנשים בעולם, בחר המחבר דווקא בבלשנים כדמויות ראשיות, ולא בפסיכולוגים/פסיכיאטרים/נוירולוגים/רופאים.

      אהה.. בהזדמנות קרובה אקרא את הסיפור. עכשיו באמת הסתקרנתי. תודה!

       

      צטט: רחלי45 2009-11-02 08:03:03

      דליה, קראתי בענין רב את הדברים שהבאת,

      ואני מוכרחה לציין שהדברים לא חדשים וידועים מזה זמן.

      התקשורת המילולית בין בני האדם הולכת ונעלמת, בכל התחומים ובכל הכוונים.

      טוב שהמודעות לכך הולכת וגוברת.

      אני רוצה לציין פרט קטן, שבארץ התקשורת המילולית גרועה ביותר.

      אנשים לא יודעים להקשיב, לא בקרב המשפחה, לא בקרב החברה והחינוך.

      שיח של חרשים שלא קשור למודרניזציה, אלא למנטליות שלנו כבני אדם.

      לצערינו...

      רחלי, אני לא מתיימרת להמציא את הגלגל...

      בעניין מנטליות ההקשבה שלנו כישראלים אני מוכנה לקבל את דברייך, אם כי אין לי למה להשוות.

      תודה שבאת.

       

      צטט: ארזעמירן 2009-11-01 23:56:39


      האפשרות לבצע מניפולציה בעזרת שמוש בשפה, מהלכת עלי קסם.

      אני לא חושב שיש סוג תקשורת אחר שמאפשר לשנות מציאות כמו השפה.

      איזה יופי.

       

      התרשמתי שאתה אלוף בשימוש בשפה (וזו מחמאה).

      תודה.

       

        2/11/09 09:34:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-10-31 16:44:20

      צטט: naimsh 2009-10-31 15:26:37


      הזכרת לי את הסיפור החביב http://www.blipanika.co.il/?p=846 שקראתי לפני זמן רב וגרמת לי לחפש אותו שוב. עכשיו אלך לקרוא אותו באשמתך. מאמר נחמד.

       

       

      היי ידידי, רק רפרפתי על הסיפור בגלל קוצר זמן וסבלנות. מדוע הזכירה לך רשומתי את הסיפור הזה? [ניסיתי להבין זאת בסריקה מהירה של הטקסט, ונכשלתי :-(]

       

       

      ראשית, הזכיר לי השם. שנית, הסיפור דן בחשיבות של התקשורת המילולית בכמה רבדים: גם ברמת הרעיון הבסיסי (בהפשטה מסוימת, היכולת לתקשר היא בעלת משמעות של חיים ומוות), גם בכל תאורי ההתקשרות של המרצה עם התלמידים (אף על פי שאיננו רואה אותם, תגובותיהם הקוליות כמו צחוק מאולץ, אנחות ותשובות לשאלות קנטרניות מספקות לו את המשוב כמורה) ועם הקולגות שלו ובעצם העובדה שמכל האנשים בעולם, בחר המחבר דווקא בבלשנים כדמויות ראשיות, ולא בפסיכולוגים/פסיכיאטרים/נוירולוגים/רופאים.
        2/11/09 08:03:

      דליה, קראתי בענין רב את הדברים שהבאת,

      ואני מוכרחה לציין שהדברים לא חדשים וידועים מזה זמן.

      התקשורת המילולית בין בני האדם הולכת ונעלמת, בכל התחומים ובכל הכוונים.

      טוב שהמודעות לכך הולכת וגוברת.

      אני רוצה לציין פרט קטן, שבארץ התקשורת המילולית גרועה ביותר.

      אנשים לא יודעים להקשיב, לא בקרב המשפחה, לא בקרב החברה והחינוך.

      שיח של חרשים שלא קשור למודרניזציה, אלא למנטליות שלנו כבני אדם.

      לצערינו...

        1/11/09 23:56:


      האפשרות לבצע מניפולציה בעזרת שמוש בשפה, מהלכת עלי קסם.

      אני לא חושב שיש סוג תקשורת אחר שמאפשר לשנות מציאות כמו השפה.

      איזה יופי.

       

      על כך, כאמור, בפוסט הבא.

       

      התגובות המצחיקות  זה רק בזכותך. הפוסטים שלך כה משעשעים אותי, עד שאני מוצאת את עצמי ממשיכה באותה הרוח :-)

        1/11/09 20:02:


      תחום מרתק.

      אגב,בקשר ליישום,

      בבלוגיאדה יש לנו אפשרות לבדוק את עצמנו מול אחרים בדרך הכי טובה,

      וכך ללמוד לשפר את התקשורת,

      להיות יותר מודעים עד כמה התגובות  שלנו באמת אמפתיות או הומוריסטיות למשל.

       

       

      (אמרתי לך כבר שאת תמיד מצליחה להצחיק אותי בתגובות שלך? :)

      צטט: The Horse Whisperer 2009-10-30 10:51:46

      ואו,

      תודה על העשרה שכזאת

      אמיר

      לא הבחנתי בהודעתך במועדה. סלח נא, ותודה לך על הביקור ועל התגובה.

       

      הנה מסגרת של
      :-)
        31/10/09 21:24:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-10-31 10:50:33

      צטט: א י ל ה 2009-10-31 07:52:03


      דליה, נתת פה טעימות מגרות להתעמקות בתחום שבעיניי הוא הכי מסעיר שיש. השפה.

      בתואר הראשון שלי עסקתי בו הרבה מנקודת מבט מחקרית (בלשנות), ובחיי היומיום אני עוסקת בו כל יום כל היום מנקודת מבט תפעולית. והיום כשאני מתחילה תואר שני בחינוך, אני מתחילה לקלוט ששוב אני הולכת להציץ בשפה מקרוב, מעוד נקודת מבט.

              

      ואחרי כל השנים האלה, עדיין, מחד, השפה נראית לי רחבה ועמוקה ומגוונת ומקיפה מכדי להכליל ולהגדיר ברמה שבאמת תהיה מאפשרת לעשות שינוי חברתי מכוון ואמיתי; וזה מצער אותי מאוד, כי, מאידך, בתוכי אני מאמינה שיש בה מפתח כזה. רק איך איך איך חושפים אותו?!

            

      <את רואה, נגעת לי ישר במרכז עם הבוקסרית שלך :)>

               

      תודה, אילה. אהבתי מאוד את הביטוי: "מנקודת מבט תפעולית"...

      מזל טוב על תחילת הלימודים! זו ודאי התרגשות גדולה.

      מאחלת לך למצוא איזה מפתח ולחשוף אותו, אני באמת חושבת שאת מסוגלת.

      אני זוכרת שמתחילת דרכנו המשותפת פה תמיד התפעלתי מיכולתך לפרק בעדינות מוקשים בתגובות אלייך, ולהפוך מתנגדים לחברים, וכל זאת באמצעות מילים בלבד.

       

       

      אני שומרת לי את התגובה הזאת שלך אליי בתוך מסגרת בתוך הלב.

           

      תודה גדולה גדולה...

                   

      צטט: ariadne 2009-10-31 15:46:54

      אין לך מושג כמה מעניין אותי התחום שהבאת.

      תודה.

      ביומיום מול הילדים שלי, התלמידים ובכלל, אני חושבת על כך שוב ושוב.

       

      גם אותי תמיד העסיק הנושא הזה, ולכן שמחתי על ההזדמנות לכתוב על כך. תודה!

      צטט: naimsh 2009-10-31 15:26:37


      הזכרת לי את הסיפור החביב http://www.blipanika.co.il/?p=846 שקראתי לפני זמן רב וגרמת לי לחפש אותו שוב. עכשיו אלך לקרוא אותו באשמתך. מאמר נחמד.

       

       

      היי ידידי, רק רפרפתי על הסיפור בגלל קוצר זמן וסבלנות. מדוע הזכירה לך רשומתי את הסיפור הזה? [ניסיתי להבין זאת בסריקה מהירה של הטקסט, ונכשלתי :-(]
        31/10/09 15:46:

      אין לך מושג כמה מעניין אותי התחום שהבאת.

      תודה.

      ביומיום מול הילדים שלי, התלמידים ובכלל, אני חושבת על כך שוב ושוב.

        31/10/09 15:26:

      הזכרת לי את הסיפור החביב http://www.blipanika.co.il/?p=846 שקראתי לפני זמן רב וגרמת לי לחפש אותו שוב. עכשיו אלך לקרוא אותו באשמתך. מאמר נחמד.
      בהחלט, חן, דברי ההסתה לרצח בתקופת טרום רצח רבין היא הדוגמה האולטימטיבית לכוח, הקטלני במקרה זה, של השפה.
        31/10/09 12:38:

      עוד מחשבה שחלפה לי,שרלוונטית ואקטואלית בימים אלו (אזכרת מותו של רבין).אכן בכוחן של מלים לרומם ולהפיח חיים, כמו גם להמית.כפי שנוכחנו כולנו,יישום קיצוני של הפתגם "חיים ומוות בידי הלשון" - עלה לרבין בחייו.המסיתים רצחו אותו במלותיהם המרעילות.

      צטט: forte nina 2009-10-31 08:58:33

      ונזכרתי בעוד תובנה מהשפה ההונגרית

      שבה מדברים לנוכח בגוף שלישי

      ואחד הדברים הבולטים שאני הגעתי למסקנה

      שיש יותר נטיה לפאסיב אגרסיב

      בשיחות,כי קשה לשחרר כעס ורגשות

      כשמדברים לנוכח בגוף שלישי.

      ובאמת הצעירים בהונגריה

      משתמשים כבר יותר בגוף נוכח[שנחשב בזמן ילדותי ,לחוצפה]

      אז רוצים כנראה יותר אינטימיות גם בשפה

      אך מצד שני בעיני יש פחות קשב לזולת.והרבה יותר שפה לקונית

      המושפעת מסמס ומשפת המחשב המקוצרת.

      השאלה אם מגמה זו תמשיך להתפתח?

       

      תודה, פנינה, על שתי התגובות. נהניתי לקרוא אותן (כרגיל).

       

      כן, גם אני חושבת שלאינטליגנציה רגשית יש חלק גדול בתקשורת מילולית מכל סוג שהוא.

       

      גם בצרפתית יש פניית כבוד (אמנם לא בגוף שלישי אלא בגוף שני רבים), באמת מעניין איך זה משפיע כעל היחסים.

       

      בפוסט הבא אכתוב על תקשורת מילולית וירטואלית.

       

       

      צטט: א י ל ה 2009-10-31 07:52:03


      דליה, נתת פה טעימות מגרות להתעמקות בתחום שבעיניי הוא הכי מסעיר שיש. השפה.

      בתואר הראשון שלי עסקתי בו הרבה מנקודת מבט מחקרית (בלשנות), ובחיי היומיום אני עוסקת בו כל יום כל היום מנקודת מבט תפעולית. והיום כשאני מתחילה תואר שני בחינוך, אני מתחילה לקלוט ששוב אני הולכת להציץ בשפה מקרוב, מעוד נקודת מבט.

              

      ואחרי כל השנים האלה, עדיין, מחד, השפה נראית לי רחבה ועמוקה ומגוונת ומקיפה מכדי להכליל ולהגדיר ברמה שבאמת תהיה מאפשרת לעשות שינוי חברתי מכוון ואמיתי; וזה מצער אותי מאוד, כי, מאידך, בתוכי אני מאמינה שיש בה מפתח כזה. רק איך איך איך חושפים אותו?!

            

      <את רואה, נגעת לי ישר במרכז עם הבוקסרית שלך :)>

               

      תודה, אילה. אהבתי מאוד את הביטוי: "מנקודת מבט תפעולית"...

      מזל טוב על תחילת הלימודים! זו ודאי התרגשות גדולה.

      מאחלת לך למצוא איזה מפתח ולחשוף אותו, אני באמת חושבת שאת מסוגלת.

      אני זוכרת שמתחילת דרכנו המשותפת פה תמיד התפעלתי מיכולתך לפרק בעדינות מוקשים בתגובות אלייך, ולהפוך מתנגדים לחברים, וכל זאת באמצעות מילים בלבד.

       

        31/10/09 08:58:

      ונזכרתי בעוד תובנה מהשפה ההונגרית

      שבה מדברים לנוכח בגוף שלישי

      ואחד הדברים הבולטים שאני הגעתי למסקנה

      שיש יותר נטיה לפאסיב אגרסיב

      בשיחות,כי קשה לשחרר כעס ורגשות

      כשמדברים לנוכח בגוף שלישי.

      ובאמת הצעירים בהונגריה

      משתמשים כבר יותר בגוף נוכח[שנחשב בזמן ילדותי ,לחוצפה]

      אז רוצים כנראה יותר אינטימיות גם בשפה

      אך מצד שני בעיני יש פחות קשב לזולת.והרבה יותר שפה לקונית

      המושפעת מסמס ומשפת המחשב המקוצרת.

      השאלה אם מגמה זו תמשיך להתפתח?

       

        31/10/09 08:16:


      דליה כרגיל את מביאה פוסטים מאתגרי חשיבהאך הפעם בעיני מעבר לפן החשיבה יש משקל גדול

      לאינטליגנציה הרגשית.המחקר של בוקסר נשמע מעניין מאוד וגם החלוקהנראית הגיונית.

      ברור לי שאין לנו כרגע כלים פרספקטיביים לסכםאת  השינויים ,אלא  בוודאי מדובר במחקר ביניים.\

      של עד עתה.כיון שלצערי החברה שלנו מתנהלת די בדגם האמריקאי

      מלבד שיש משהו דבק ולעיתים דביק יותר בעם היהודי/ישראלי

      אפשר היה לראות בשנות ה-80-90 באמריקה את ההתנהלות

      שרואים כרגע אצלינו,של לחטוף ארוחה ולברוח [אז לחברים]היום

      למחשבים יותר. כך שאם אנחנו באמת מתנהלים כמו החברה האמריקאית

      יהיו פחות ופחות חברים בהמשך ויותר שעות מחשב.ברור שישיבה

      משפחתית מסביב לשולחן הופכת לנדירה יותר,ניתן לראות זאת כבר עכשיו.

      ואת יודעת מה ,גם כשיושבים מסביב לשולחן,עדיין מסמסים ועונים לטלפונים...מהסימנים הבעייתיים

      לגבי הפן החברתי,ברור שיש קשר בין התכנסות של היחיד בחייו הפרטיים מול מחשב

      וירידת מיומנויות שיחה כשמגיעים למקום עבודה.

      ונראה לי שיגיעו למצבים קריטיים בנושא תקשורת אישית ויצטרכו לשבץ זאת במסגרות לימודיות

      ולא אתפלא שיתמקדו "במדעי האינטימיות והשיחה" כבראנץ' לימודי באיזו פקולטה.

      ובבין תרבותי נזכרתי שחבר סיפר לי לפני הרבה שנים שבסיור שעשה בחנות בגדים

      יפאנית,נעמדו סביבו לפתע כחמישה  יפאנים והתבוננו בשיער חזהו שבצבץ מהחולצה שלו

      ואחד מהם ניגש ונגע בו לבדוק אם זה אמיתי,וכל השאר פרצו בצחוק.

      יש להניח שזה לא יכול היה לקרות היום..

       

      דליה, סליחה על התשובה הארוכה

      הפוסט הזה פשוט מרתק אותי

       

        31/10/09 07:52:


      דליה, נתת פה טעימות מגרות להתעמקות בתחום שבעיניי הוא הכי מסעיר שיש. השפה.

      בתואר הראשון שלי עסקתי בו הרבה מנקודת מבט מחקרית (בלשנות), ובחיי היומיום אני עוסקת בו כל יום כל היום מנקודת מבט תפעולית. והיום כשאני מתחילה תואר שני בחינוך, אני מתחילה לקלוט ששוב אני הולכת להציץ בשפה מקרוב, מעוד נקודת מבט.

              

      ואחרי כל השנים האלה, עדיין, מחד, השפה נראית לי רחבה ועמוקה ומגוונת ומקיפה מכדי להכליל ולהגדיר ברמה שבאמת תהיה מאפשרת לעשות שינוי חברתי מכוון ואמיתי; וזה מצער אותי מאוד, כי, מאידך, בתוכי אני מאמינה שיש בה מפתח כזה. רק איך איך איך חושפים אותו?!

            

      <את רואה, נגעת לי ישר במרכז עם הבוקסרית שלך :)>

               


      תודה, נעמה. באמת החמאתי לחץ עין נץ על תגובתו.
        30/10/09 21:49:


      יופי של פוסט. קראתי בשקיקה את הסכומים שלך.

      ולעניין זה התוספת של חץ עין הנץ ממש מתקשרת לתוכן הפוסט, לדעתי.

      *

      נעמה

        30/10/09 20:46:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-10-30 20:31:42

      צטט: חץ עין נץ 2009-10-30 18:56:47

      [...]

      תודה על התגובה מאירת העיניים.

      אגב, לפי כל הפרמטרים שציינת על דיבור גברי ונשי, אני מכירה הרבה מקרים הפוכים. אבל בטח תגיד שתמיד יש יוצאים מהכלל.

       

       

       

      אני רק ציטטתי אותה , זה היה הספר שלה. גם אני מכיר הרבה דוגמאות נגדיות אבל זה דבר אופייני לסוציולוגיה ו שהיא  מכלילה במהותה רקבוצות שונות. אם כי נדמה לי שחלק מהממצאים שלה לא היו מתצפיות אלא מחקריות. 

      צטט: חץ עין נץ 2009-10-30 18:56:47

      [...]

      תודה על התגובה מאירת העיניים.

      אגב, לפי כל הפרמטרים שציינת על דיבור גברי ונשי, אני מכירה הרבה מקרים הפוכים. אבל בטח תגיד שתמיד יש יוצאים מהכלל.

       

      צטט: דני.ל 2009-10-30 16:19:04

      המלים שאנו אומרים.

       הדרך שהמלים הוטמעו בנו.

      מלים שלא הצלחנו להטמיע.

       

      בעניין המשפחתי, מעניין מה אומר המחקר על משפחות שאוכלות ארוחת ערב יחד סביב שולחן, אבל בדומייה גמורה.

       

      שדה השפה הוא כל כך מרתק.

       תודה על מה שהבאת.

      כולנו מדברים כביכול באותה שפה, אבל למעשה לכל אחד מאיתנו יש שפה פרטית משלו: הדגשים שונים, מטבעות לשון שגורות, תחבולות רטוריות מועדפות וכו'.

      שקט מסביב לשולחן יכול לנבוע מכמה מקורות שונים, ובקטבים: הרמוניה ועוינות ומתח.

      תודה לך שהגבת.

       

        30/10/09 18:56:

      תחום מרתק ופוסט מרתק. התחום הזה של ניתוח לשוני סוציולוגי הוא מרתק. תת תחום מעניין הוא נקודות הממשק הבין תרבותיות. שהגענו לארה"ב זוגתי קיבלה תשובה ממורה בבית הספר שבו עבדה כפסיכולגית "I don't think so"לגבי בקשה כל שהיא שהפנתה אליה. במשך דקות אורכות נוהל שם דו שיח של חרשים זאת עונה I don't think so" וזאת מבקשת לדעת אם יש מישהו  שיודע קצת יותר טוב....

       התחום של הדיבור נשי גברי הוא בכלל מעיין בלתי נגמר בתחום הזה. 

      דבורה טננ מג'ורג' טאון כתבה את you just don't understand   שדן בניתוח לינגויסטי של הדיבור הנשי גברי . ווקא הספר הזה בדיוק מנסה לתת תשובה לשאלה איך אפשר להשתמש בניתוח לשוני מגדרי לשיפור זוגיות או בכל סיטואיה אחרת של תקשורת קרוס ג'נדריאלית. 

      . נקודת המוצא שלה היא שגברים הן  מונחי היררכיה ונשים מונחות קשר ועל כן נשים מנסות להשתמש בשפה ככלי להגברת קשר וגברים משמתשמים בשפה ככלי להבנת ואו לקביעת המעמד המדרגי  שלהם.על פי טננ נשים מדברות בכדי לדווח גברים בכדי לתפוס מקום וותשומת לב.

       

      הספר מלא דוגמאות וניתוח של טקטסים יום יומים בין נשים וגברים . למשל נשים שמגיעות  לעיר  לעיר חדשה ומבקשות הדרכה גם שהן יודעות את הדרך.  הן משתמשות בשאלה ככלי ליצירת קשר  בשעה שגברים לא יבקשו הדרכה כזאת גם שהם לא יודעיםורק לא להודות בנחיתותם המדרגית. מקרה נוסף באותה סיטואציה הוא המקרה שבו הנשאל אינו מכיר את הדרך, אישה תענה. אני לא יודעת. היא שמחה על יצירת הקשר ודי לה בכך. גבר לא יהה מוכן להודות שאינו יודע ויעדיף להטעות את הנשאל רק שלא להודות בנחיתותו במדרג. לסיטואציה הזאת יש חשיבות עליונה למשל ביחסים במקומות עבודה ובעסקים ובחיים בכלל. אישה שואלת זה לא אומר שהיא לא יודעת את התשובה וגבר עונה זה בכלל לא בטוח שהוא יודע את התשובה......

       

      סטודנט שלא מבין סטודנטית שמסרבת לפנות למרצים הוא משוכנע שהוא מפחדת מהם לא עולה בדעתו שהיא מפחדת להשמע תוקפנית,  אישה שאומרת לבעלה "סוזן וג'ורג' נוסעים לקרייבים לכריסמאס" היא התכוונה להגיד לו אני שמחה שבאת הביתה ואני רוצה להתחלק אתך במה שעבר עלי היום והוא שומע למה אין לנו כסף כמו לסוזן וג'ורג לנסוע לקאריבים.

       

      לאורך כל הספר היא מראה שנשים וגברים מבינים אחרת לחלוטין טקסטים זהים לחלוטין בסיטואציות זהות לחלוטין. הספר הנהדר הזה לא רק שהוא מרתק וקל לקריאה גם שירת למיטב ידעתי אין סוף זוגות בהבהרת התקשורת בינהם. זה היה בסטסלר היסטרי בשנות התשעים . ואני לא יודע אם תורגם לעברית. 

       

      יופי של פוסט. (כרגיל...) 

        30/10/09 16:19:

      המלים שאנו אומרים.

       הדרך שהמלים הטומעו בנו.

      מלים שלא הצלחנו להטמיע.

       

      בעניין המשפחתי, מעניין מה אומר המחקר על משפחות שאוכלות ארוחת ערב יחד סביב שולן, אבל בדומיה גמורה.

       

      שדה השפה הוא כל כך מרתק.

       תודה על מה שהבאת

      צטט: shai.h 2009-10-30 12:25:26

      מרתק. ב-2003 לאחר שסיימתי תואר שני בחוג לתקשורת באונ' העברית התחלתי בהצעת מחקר בתחום ה- C.A- conversation anlysis שהיה  מאד חם באותה התקופה. הוא מגיע מקומוניקציה וניתוח תוכן אבל נוגע הרבה בתחום הבלשני, בהגיית המילים וניתוח המבע הטקסטואלי שלהן, בבדיקת שקט ורעש תקשורתיים וגם בניתוח והתנהגות חברתית של פרטים בתוך דפוסים של שיחה. תחום אינטר-דיסציפלינארי מעניין אבל לא היה לי כוחות נפשיים לקבור עצמי בספריות :-)

      מחברת הספר שעליו כתבתי היא פרופ' לבלשנות, אבל באמת אפשר לחקור את אותו שדה בינתחומי מכיוונים שונים, ואז מה שמשתנה הוא הדומיננטה של המחקר אבל יש גם אזורים משותפים.

       

      מקווה שאתה מרוצה מהכיוון שבחרת בו לבסוף - אם בתחום לימוד אחר, או מחוץ ללימודים. נו, באמת (אני כבר סקרנית) מה עשית בסוף? 

       

      צטט: מיא 2009-10-30 11:39:12

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-10-29 22:13:42


      מיא, בילדותי קיבלתי כנראה את כל ההומור והאירוניה מ"דבר לילדים" ומ"הארץ שלנו" ומשאר מעשיות ילדים, כי אצלנו בבית לא היה קמצוץ של הומור. עם זאת, במקרה שלי נראה לי שהחיים (בעיקר בדמות האבא המיוחד שלי שעשה מעשה שלא ייעשה ממש לנוכח דמותי הלא עשויה) ארגנו לי מסלול ייחודי לראיית עולם לא פשטנית.

       

       נו, מה שלא הורג אותנו כנראה מפתח בנו חוש הומור, דליה. עם כל העצב שבדבר. 

      מה שנכון... :)

       

        30/10/09 12:25:

      מרתק. ב-2003 לאחר שסיימתי תואר שני בחוג לתקשורת באונ' העברית התחלתי בהצעת מחקר בתחום ה- C.A- conversation anlysis שהיה  מאד חם באותה התקופה. הוא מגיע מקומוניקציה וניתוח תוכן אבל נוגע הרבה בתחום הבלשני, בהגיית המילים וניתוח המבע הטקסטואלי שלהן, בבדיקת שקט ורעש תקשורתיים וגם בניתוח והתנהגות חברתית של פרטים בתוך דפוסים של שיחה. תחום אינטר-דיסציפלינארי מעניין אבל לא היה לי כוחות נפשיים לקבור עצמי בספריות :-)

        30/10/09 11:39:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-10-29 22:13:42


      מיא, בילדותי קיבלתי כנראה את כל ההומור והאירוניה מ"דבר לילדים" ומ"הארץ שלנו" ומשאר מעשיות ילדים, כי אצלנו בבית לא היה קמצוץ של הומור. עם זאת, במקרה שלי נראה לי שהחיים (בעיקר בדמות האבא המיוחד שלי שעשה מעשה שלא ייעשה ממש לנוכח דמותי הלא עשויה) ארגנו לי מסלול ייחודי לראיית עולם לא פשטנית.

       

       נו, מה שלא הורג אותנו כנראה מפתח בנו חוש הומור, דליה. עם כל העצב שבדבר. 

        30/10/09 10:51:

      ואו,

      תודה על העשרה שכזאת

      אמיר

      נ"ב: הפוסט הזה עוסק רק בתקשורת המילולית פנים אל פנים.
      בת יוסף יקרה, בנושא שלגביו שאלת יעסוק הפוסט הבא...
        29/10/09 23:00:

      מעניין מאד. קראתי בסקרנות.

       

      ומה בתחום הוירטואליה? תחום שבעשור האחרון יש לו השפעה מכרעת על שפה והתיחסות חברתית.

      מה גם שהפעילות האינטרנטית גרמה לצמצום הפעילויות בתחומים אחרים.  


      מיא, בילדותי קיבלתי כנראה את כל ההומור והאירוניה מ"דבר לילדים" ומ"הארץ שלנו" ומשאר מעשיות ילדים, כי אצלנו בבית לא היה קמצוץ של הומור. עם זאת, במקרה שלי נראה לי שהחיים (בעיקר בדמות האבא המיוחד שלי שעשה מעשה שלא ייעשה ממש לנוכח דמותי הלא עשויה) ארגנו לי מסלול ייחודי לראיית עולם לא פשטנית.
        29/10/09 22:06:
      תחום מרתק. אני חושבת שאם מעבירים הומור ואירוניה מגיל צעיר ומטמיעים אותם בשפה, זה מקנה לילדים ראיית עולם לא פשטנית. 


      תודה לחן ולאילן.

       

      פראshoot, את כל כך צודקת.

        29/10/09 21:02:

      מעניין ותודה.

      משהו שאני חושבת עליו עכשיו בתחום המשפחתי:

      במה שהיא כתבה נמצאת הנחה סמויה ואידילית על משפחה אידיאלית.

      לפעמים דווקא ההורים עצמם, הם אלה שמטמיעים התנהגות מעוותת נפש, סביב השולחן וגם לא.

      לפעמים ההומור הוא לא מרכך אלא מאלץ גידול עור קשה להגנה.

      אשרי המשפחות האחרות :)

        29/10/09 20:17:

      כל המחקרים על שפה, ובכלל, קוגניציה- עולם מרתק!

      תודה.

        29/10/09 20:04:

      מרתקת ומאלפת, כהרגלך.

      פרופיל

      פוסטים אחרונים