| על השלט הזהוב על דלת המשרד שלי כתוב: רון קואס, מנהל בית-הספר בעברית ובאנגלית. קצת מוזר לי לקרוא את זה בכל בוקר כשאני מגיע למשרד כי אין תלמידים בתקופה זו של השנה, הם כבר סיימו את השנה , יצאו לחופש ובית ספר ללא תלמידים הוא בעצם כיתות ריקות ומשרדים שבהם נעשית עבודה מפרכת של סיכום השנה והכנות לשנה החדשה.למען האמת זאת הרגשה נוחה ליום-יומיים, אבל קצת משעמם ללא רעש התלמידים במסדרונות בית הספר. כן, הגיע החופש הגדול וגם אני הופך להיות ממנהל להורה במשרה כמעט מלאה. צריך להחליט לאן יילכו ילדיי ומה יעשו בחופש הגדול. רוב העבודה שלי כמנהל בית ספר מתבססת על קבלת החלטות, אז מה הבעייה? אחליט החלטה ובבית יהיו חייבים לקבלה. אך לא כך הדבר, מסתבר שהורות היא עבודה בהחלט לא פשוטה, לא קל להחליט החלטות עבור המשפחה.ואז מתחילים בשאלות שאותן שואלים כל שנה: האם יילכו לקייטנה יומית או שמא למחנה קייץ למשך חודשיים ? נראה לכם שאני יכול לשלוח אותם למשך זמן ארוך כל כך... האם נצא לטייל כל המשפחה יחד או נלך לים ? האם והאם והאם.... אולי השנה נתייעץ עם הילדים אני חושב לעצמי , בעיקר אחרי שראינו את הסרטRV . בסרט מסופר על משפחה שיוצאת לטיול....את ההמשך תיראו בעצמכם. אז ישבנו כל המשפחה, התייעצנו יחדיו וניסינו לחשוב מה הכי טוב לכולם. הילדים רוצים קייטנת טבע יומית למשך שבוע ולטייל למשך עשרה ימים. יופי, הכל הולך על פי רצונם, הם הפכו להיות המחליטים בבית. כשהייתי ילד קטן ידעתי תמיד מה עושים בחופש הגדול. משחקים כדורגל בשכונה עם החברה (חברה, חברה, רגע, רגע מנדל צבינגה ופושקש משחקים בכדורגל כאן אצלנו במגרש...) הולכים לבריכה ולים (זה רק אני והגלשן שלי...) ונוסעים עם המשפחה לכינרת (הוי כינרת שלי...) לשבוע וזה הכל, סוף לסיפור. אז החלטנו לטייל, אבל לאן...? פלורידה – חם ולח, לא בא בחשבון. קנדה – קר מידי עבורי בקיץ. ישראל – היינו בפסח. קליפורניה – רחוק ויקר. אבל עכשיו צריך להחליט,עד עכשיו הילדים החליטו, עכשיו תורי. מסתכלים במפה של ארה"ב , איזה גודל...ארה"ב ממש ענקית, הרגשתי שאני מגלה את אמריקה. 'וירג'יניה ביץ', בוא ניסע שוב לוירג'יניה ביץ' היינו שם בשנה שעברה , אבא אתה זוכר? זה רק 8 שעות נסיעה, ניסע בלילה ובבוקר נתעורר בחוף הים...' .באמת היה כייף בשנה שעברה בחופי הים המקסימים של וירג'יניה, הנסיעה הייתה ארוכה אבל הילדים ישנו כל הדרך ולא הפריעו, בעצם זה כמו לנסוע לאילת, חשבתי. 'אני מחליט הפעם ולא אף אחד אחר' אמרתי בקול רועם, עצמתי את עיני וחשבתי איך לנסח את זה נכון. 'החלטתי שנוסעים הקיץ שוב לוירג'יניה ביץ' ויוצאים מיד עם צאת השבת!' כולם פקחו עיניהם בתימהון 'אבא,יופי של החלטה, תמיד ידענו שאתה יודע לקבל החלטות נבונות, תגיד, חשבת על זה לבד..?' ,'כן' עניתי בהיסח הדעת, החלטות חשובות אני תמיד מקבל בעצמי... |