בס"ד.

ככה זה כשאגודות העננים מתחילות להתאסף, פתאום משתלט עליך המצב רוח הזה, של ראשית החורף. העננים הקלים, האפורים, שמתחילים להתעבות בלאט, הצינה שמטפסת במעלה חוט השדרה והמחנק שעולה בגרון גרם אחר גרם עד שהוא מגיע אל זוויות העיניים ופתאום - טפטוף קל. הגשם ששטף את הרחוב ניער אותי מרבצי, קמתי מהמחשב והקשבתי למטח העז, כיוון שלא יכולתי להתרכז התחלתי לתלות כביסה על המתקנים שמונחים אצלי בסלון מול החלון הגדול הצופה הישר אל מקווה הטהרה השכונתי, או העירוני יש לומר. כמעט כול ערב בקיץ באות לכאן הכלות וטובלות במי הגשם הצלולים, קול הצהלולים שוטף את הרחוב, וההמונים מתאספים אל מול מבנהו הישן של מקווה הטהרה בתקווה להתכבד ממיני המתיקה, או סתם כדי להתענג על מראה של הכלה הטריה המלווה בשובל של אוהבות המצהללות אחריה בלשונות חרוצים ונחושים לציית אחר מנהגי הטקס.

מי שלא הספיק לרדת אל הרחוב הצוהל, ההומה, יסתפק בהצצה מבוישת מבין החרכים של תריסי הפלסטיק הישנים של הבלוק. אני ושכנותיי, מירב ש., אסתר ק., ושרה ג., שמעוררת עליה את חמת זעמם של השכנים בגלל ערימות הזבל שהיא זורקת במבואת חדר המדרגות, אנחנו ארבעתנו צופות קבועות. כול השאר, מזדמנות.כול פעם מחדש אני מתקנאת בכלות האלה. כאילו שליש מהן לא תתגרשנה עכשיו וכאילו אני היחידה בעולם בתוך הסטטיסטיקה הזאת של הגירושין וכואב לי כול כך שהכול חלף כהרף עין, האושר הזה שהיה לי עם הגבר היחידי שכנראה באמת אהבתי. או אולי יהיה זה נכון יותר לומר, הגבר היחידי שבאמת אהב אותי.

מה אמרתי מקודם?... בלש?... בלש גשש בפעולה פותח כול בתולה ואני כבר זקנה מידי בשבילו וזקנה מכדי להחכים ולדעת שטיפוסים כמוהו לא יסתכלו על אחת כמוני אפילו לא בשביל one night stand, כי מי שצריך אישה ללילה לא ייקח אחת כמוני זה בטוח. אם כבר הוא ייקח את ג'וליה גוליה, הפריחה עם הביקיני הלבן, המינימאלי, המכסה במתינות את משולש הערווה הקטן ועובר בדקיקות על התחת המוצק והשזוף שלה. הוא ייקח אותה כי דדי הסיליקון הטיטאניים שלה תלויים יופי על הבטן השטוחה שלה ושלי כבר תלויים ברפיון על כרסי ההריונית משהו (אף כי אני כבר שלוש שנים 'אחרי לידה').

אני סתם פרה מטומטמת וחלשת אופי שאוהבת לבלוס כול היום בלי לחשוב מה יהיה מחר, אם אפגוש מישהו שימצא חן בעיניי כך פתאום וארצה לצאת אליו. אז הנה, מה הפלא שאלו התוצאות? גם אם אשב שעות מול הראי ואקרע את עיני בפוך ואפנפן את עצמי לדעת ואין לי מושג מה עוד כי תחום היופי והטיפוח מאוד חלש אצלי שלא כיאה לאישה. מה אעשה?...אני מאוהבת בו. תלושה וחלושה, מפוררת וכתושה עד דק. מצטערת על הרגע שראיתי אותו, כי אני יודעת שהרגע הזה היה רק יריית פתיח לעוד פרק בדרמה של חיי ולשברון לב נוסף.כול כך נמאס לי מעצמי שאני כזאת רכיכה דביקה ומגעילה שמפרישה את החתם שלה בכזאת קלות ונשרכת שבי אחריו במקום להיכנס לקונכייה שלי ולהשתבלל שם בשקט, בלי לסבול.

מה אעשה?... בחיי שכואב לי הלב על עצמי.   

שבת שלום לכולכם.