אני נתקל המון בבעלי כלבים,מכיריהם וקרוביהם שמספרים לי על מעללי החברים הטובים על ארבע , הם מתארים התנהגויות כלביות שאצלנו כבני אדם נתפסות לעתים כלא נורמליות. כאשר אני שואל קצת לעומק ומנסה לדלות יותר פרטים, אני מקבל המון פעמים תשובה בסגנון " הכלב כבר בן 4 זה מאוחר מדי לאלף אותו..." אספר כאן על מקרה אישי שטיפלתי בו על מנת להסביר קצת במה בין השאר תלוייה הצלחת תהליך אילוף ולמה לרוב הגיל אינו משחק תפקיד. לפני 3 שנים פנו אליי זוג צעיר עם תינוקת המגדלים כלב מעורב בינוני כבן 8.5 שנים. מרגע שהילדה החלה לזחול בבית, צצו בעיות. דמקה הכלב התחיל לנהום על מיקה התינוקת ,מדי פעם גם חשף שיניים. תופעה זו הינה מאוד נפוצה- גילוי איבה מצד כלב הבית למשפחתי לתינוק בן מס' חודשים שהחל לזחול אליו ואל משאביו(מקום מרבץ,אוכל ועוד..)ובמיוחד כאשר הרך הקטן נמצא ממש בגובה העיניים אל מול הכלב. כשהגעתי לבית,פגשתי כלב חביב שקיבל אותי בשמחה בכשכושי זנב בזמן הפגישה,דמקה נהג לשבת על הספה ביני לבין הבעלים,מדי פעם טיפס לעבר החלון שמאחור וחזר לשבת בינינו. למרות שמדובר היה בכלב חביב לסביבה באופן כללי,לא העזתי לנסות להוריד אותו מהספה וכששאלתי לכך גם את הבעלים קיבלתי לבסוף את התשובה... הכלב נהג לשבת לצד הגבר על הספה ובמצב שכזה בעצם הוא היה נמצא רוב שעות היום במקום הגבוה ביותר בבית-תרתי משמע ,מתצפת החוצה ופנימה ומנסה לסדר את העניינים. הכלב נהג לרדת כשנדרש לכך, אך פעמיים או 3 לדברי הבעלים, הוא נהם על אב המשפחה כאשר נדרש על ידו לפנות את הספה. הכלב הלך ונעשה אגרסיבי עם הצטרפותה של מיקה החמודה למשפחה בין השאר לזכרים אחרים שהתקרבו לעגלת התינוקת ולבעלים. מסקנה- כלב שאינו יודע את מקומו בבית ומעולם לא הוצבו לו גבולות ברורים ונכונים,בעת שינויים בבית ושבירת שגרה ,עלול לאבד את עצמו לדעת. מעבר לחום,אהבה,מזון וקורת גג ,הכלב משווע למסגרת חברתית ברורה אותה הוא מכיר היטב מעולמו הכלבי. דוגמאות – בחור צעיר המתגייס לצבא לשירות קרבי והיה הקשור ביותר לכלב המשפחה. כלב שכזה עלול לפתח סימפטומים כמו לחזור ולהשתין בבית למרות שנגמל מזמן, או להשחית את הבית בזמני היעדרות... או כמו במקרה שלפנינו כלב שהחל להיות אגרסיבי בגיל מבוגר כתוצאה ישירה מהצטרפות גורת האנוש.. למשפחה. מה שחשוב בכל טיפול התנהגות הוא לטפל בשורש הבעייה ולא רק סימפטומאלית בצורה של כיבוי שריפות כאלה שממילא תתפרצנה בעתיד במקומות אחרים.לאחר שיצרתי קשר ראשוני עם דמקה משך מס' ימים, התפניתי לאילוף הבעלים. עזרתי להם לשנות את המידרג המשפחתי כך שדמקה יידע את מקומו ולא יצטרך עוד להנהיג את הבית . בשלב האחרון של התהליך,צירפתי גם את מיקה הזאטוטה לתהליך והראיתי לבעלים איך עליהם להתנהל ביחסים שבין התינוקת לכלב על מנת שכל הצדדים ייצאו נשכרים וחשוב מכך,בריאים ושלמים. לפני כשבועיים פגשתי את דמקה והמשפחה. דמקה כיום בן 11,מאפשר למיקה הקטנה כמו גם לאחותה השנייה שהספיקה להיוולד לגעת בו, ואף לקפוץ ולרכב עליו ללא שום גילוי הסתייגות מצידו..דמקה נשאר במשפחה לתמיד ויחסי אהבה הדדיים שוררים בינו לבין הילדות. בסופו של יום...כאשר יש סתימה בכיור(להבדיל..) קוראים לאיש מקצוע. אם צריך להחליף גומייה אז מחליפים ואם, לא עלינו,צריך להחליף את כל הצנרת אז גם מחליפים.כך הדבר הוא בכל תחום,לכן חייבת להתחדד ההכרה שכאשר יש קשיים בהתנהלות היומיומית עם הכלב,הכתובת הנכונה והיחידה היא מאלף / מטפל התנהגותי בכלבים. לרווחת כל הצדדים. |