Theory of Achievement
פוסטים אחרונים
- :( 29/3/10
- אפשר בכלל למצוא אהבה בעולם הדייטים? 26/3/10
- רע 2/1/10
- נמאס 26/12/09
- לאן המקקים עפים כשהאגם קפוא? 30/11/09
- מספיק 12/11/09
ארכיון
הגיון או רגש?
| אני עד היום לא יודעת מה צריך לנצח- ההיגיון או הרגש. אני בכלל לא מבינה איך יכול להיות שיש רגש למרות שהוא נוגד כל היגיון ואי אפשר להגדיר לעצמך מה המקור שלו. היום הגעתי לפרשת דרכים שאני לא יודעת איך להמשיך ממנה, ואולי כאן אני צריכה את העולם האובייקטיבי (או הוירטואלי האובייקטיבי במקרה הזה- כל אדם שפוסט זה יקרה בדרכו).
אין הרבה אנשים טובים שאני מכירה שהם מאושרים. האנשים הבאמת טובים שאני מכירה, אלה שפועלים ממניעים טובים תמיד ומתאמצים לא לפגוע באחרים, שחושבים על כל דבר שהם עושים ואחרים עושים ומנתחים אותו כדי ללמוד ממנו על עצמם, ששומרים על ערכי מוסר גבוהים ואמיתיים ומאמינים בזוגיות בצורה הכי אמיתית שיש עם לתת את כולך כשאף אחד אחר בעולם לא מעניין אותך מלבד האדם שמולך ומה שמניע אותך זה הרצון לעשות לו טוב והטוב שהוא עושה לך בחזרה... האנשים האלה, הם האנשים שנשארים לבד הכי הרבה זמן, שהכי רע להם ברוב הזמן, ושכמעט לא מצליחים להגיע לאושר. לעומתם, האנשים האחרים שאני מכירה (ובהם האקסים שלי, לצערי) שלא הפסיקו לפזול לצדדים ולדבר על איך הם תמיד ירצו להשכיב כל בחורה שנראית סביר ומעלה ושאין לזה בכלל קשר לאהבה האמיתית שלהם.. או אנשים אחרים שבגדו כבר בבני ובנות זוג בעבר או צפויים לבגוד בעתיד, או סתם התייחסו אליהם/אליהן רע ורק גרמו להם להרגיש רע עם עצמם כל הזמן- חלקם מאושרים מאוד כבר גם במערכות זוגיות. אלו שעוד לא- עדיין יהיו מאושרים יותר ממני ויותר מהר ממני ומאנשים כמוני, התמימים שנהנים מזוגיות אמיתית, שלא מסתכלים לצד אפילו לשנייה בקשר כי פשוט אף אחד אחר לא יכול לעניין אותנו, שמקשיבים לכל מילה שיוצאת לאדם שאיתנו מהפה וחושבים איך להשתמש בה כדי לעשות לו טוב (כמו לקנות כל חטיף שהוא ראה בפרסומת ואמר שנראה לו טעים, או לקנות דיסק שהוא זרק מתישהו שהוא רוצה לשמוע בהזדמנות).. שכשאנחנו נשארים בבית שלו ביום שהוא עובד אנחנו מחליפים לו מצעים ומבשלת ארוחת ערב- רק כדי שיהיה לו טוב ובכל מחיר מצידנו. למה האנשים שלא עושים את זה בחזרה הם אלה שזוכים להיות מאושרים בסוף?
אמרו לי לאחרונה שככל שאני אמשיך לקוות שיהיה צדק בעולם ככה אני אהיה יותר אומללה. מה שמאמלל אותי שנים כבר, זה עצם הידיעה שצדק הוא לא דבר שאמור להיות כ"כ קשה ליישם אותו ושמוסר הוא לא דבר שכ"כ קשה לפעול לפיו. אם אני יכולה ועוד הרבה מסביבי, אני חושבת שגם אלה שלא עושים זאת יכולים, פשוט בוחרים לתרץ לעצמם שלא. כנראה שהאינטרס שלהם הוא שלא יהיה צדק, כי הם אלה שיפגעו ממנו. ובמצב הנוכחי הצדק אף פעם לא ינצח וכל אלו שאני מכירה שהוא מגיע להם לא זוכים לאושר, רק ההפך.
מצאתי את עצמי בפרשת דרכים של ייאוש. אם זה המצב, אני לא אהיה מאושרת אף פעם, לא משנה כמה אני אנסה ואלחם בדכאונות או אתאמץ בשביל עצמי ואחרים. החלק העצוב באמת הוא שהתובנות האלה הובילו אותי לרצות לחזור למקומות הרעים ולקשרים הרעים האלה. רע לי במילא, אז למה לא להשאר עם הרע שאיתם? ומצד שני, הרע שאיתם הוא בדיוק אותו רע שעכשיו, אבל לפחות שם יש אשליה מסוימת שמרגיעה אותי.
אין פה שורה תחתונה כי אין לי תשובות, רק שאלות. אם למישהו יש אני באמת יותר מאשמח לשמוע כל תגובה. |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי ותודה על ההתייחסות.
אני חושבת שהבעיה כיום היא שאני כבר לא בטוחה שעדיף להיות אני... בתקופה האחרונה אני באמת מתחילה לחשוב שעדיף היה לו הייתי אחת מה"רעים", הבעיה במקרה שלי זה שזה מלכוד בלתי נשלט- כי אני מודעת ובאופן מודע אני לא מסוגלת לבחור להיות אחת מהן כי אני לא יכולה, זה לא אני וזה לא נשלט.
השיטה נכונה אולי ברמה התיאורטית, אבל איך מיישמים אותה?
כי אצלי המצב הפוך- אני נשארת בהרגשה רעה גם אחרי שעקפו אותי, ואני מאבדת הרבה זמן בחיי במחשבות רעות ופגועות אחר כך בעוד שהפוגע דווקא איבד בדיוק חצי דקה והמשיך משם בחייו בלי להקדיש לזה עוד מחשבה.
כי אכפת לך, זה מה שהופך אותך לעצמך.
בסופו של דבר לא היית מתחלפת עם מישהו מה'רעים'. עדיף להיות את, לא משנה המחיר וטוב שכך. שיטה שפיתח אחד מאיתנו גורסת שתמיד עדיף לרחם על אותו אחד שעקף אותך בתור, העוקף חי כך עד מותו, הנעקף בסך הכל הפסיד חצי דקה בחיים.
קודם כל- הכינוי שלך קצת עשה לי טוב. זה אולי נשמע פשוט אבל למישהי שקשה לה עם מנטאליות תל אביבית (אני עושה הכללה רק על סמך הניסיון האישי כמובן) זה קצת מעודד שיש כאלה שנמצאים בתוכה ויכולים לנתק את עצמם...
העלית טיעון מעניין, אני חושבת שהוא נכון והוא גם חלק מהבעיה- גם במערכת היחסים האחרונה שלי שכל בנאדם אובייקטיבי ששומע עליה פשוט נהיה עצוב מהיחס הפוגע שהסכמתי לקבל, עדיין אני יצאתי בתחושת אשמה על הדברים שאני עשיתי לא בסדר... אירוני בהתחשב בעובדה שהם כלום לעומת הדברים הטובים שעשיתי ולעומת הדברים הרעים שנעשו לי, ובכל זאת.. למה אני נשארתי עם התחושה הלא טובה גם על זה?
היי ותודה שהגבת!
אני מסכימה עם המשפט הראשון- התהייה שלי היא יותר למה זה ככה שדווקא האנשים שלכאורה יותר "מגיע" להם (ברור לי שבחירת המילים בעייתית, רק לצורך העברת הרעיון) הם אלה שהכי פחות מאושרים או מסוגלים להיות מאושרים.
אני עוד לא מכירה הרבה אנשים שיודעים לתת להיגיון ולרגש ללכת ביחד כי הם מתנגשים בהרבה מקומות, וכאן השאלה היא מה מהם הוא זה שצריך לנצח...
ויש מתאים באמת? זה אני כבר לא יודעת...
תודה על התגובה ועל ההזדהות, יש משהו מנחם בידיעה שמישהו מזדהה.
מעניין אותי לדעת איך הצלחת לתת להיגיון לנצח ואם אתה חושב שזה המצב העדיף? אני הייתי ככה בעברי ודווקא בשנים האחרונות השתניתי לכיוון השני.. אני מודה שאני קצת מתגעגעת למצב שאתה מתאר אבל אני לא בטוחה אם זה רק בגלל שרגשות זה יותר קשה לעיכול.
לגבי החלק השני- ככל שמתבגרים יותר קשה למצוא משהו שירגש אותך, כי דווקא בכל מה שנוגע לחיים ההיגיון גובר על הרגש דיי בקלות.. הרבה יותר קל להגיד לעצמך למה גם אם תצא היום להופעה או לסרט טוב זה לא ישנה שום דבר בחיים שלך ליותר משעה וחצי...
*
האנשים שונים ביסודם זה מזה, ומעצם כך, יכול להיות שהם מאושרים בעולמם שהוא שונה מעולמך.
היגיון ורגש גם יודעים ללכת יפה ביחד. בדרך לשם, עוברים במערכות יחסים שמלמדות אותנו מה באמת מתאים לנו.
אל תוותרי על מה שמתאים לך...
הזדהיתי, אפילו מאוד בחלקים מסוימים.
ההיגיון מנצח את הרגש. לפחות אצלי, לאחרונה. אני חושב שזה שילוב של ניסיון עבר וחשיבה מאומצת שלבסוף מביאים למצב של "עור של פיל". זה לא בהכרח אומר שהאובייקטים רגישים פחות, אלא פשוט שאתה מתרגל לזה. כי ככה זה. זה מה יש.
אני כבר ממזמן הפסקתי לחפש צדק בעולם. אין. צריך להתמודד עם העובדה הזו. צריך להפנים את זה. וצריך להפנים את זה שאולי אין קשרים מושלמים ושכולם אינטרסנטים והבחורה שהכי תרצה בעולם, על אף שהיא לא תופסת מעצמה בכלל, לא תרצה אותך חזרה.
למרות זאת, כמה קלישאתי שזה, האחיזה בדברים הטובים האלה שכן קיימים בשבילנו בעולם, יהיו הם תחביבים, אביזרים, מוסיקה, משהו שאנחנו אוהבים בעצמנו, זה משהו שעל אף הכל נותן איזשהו צידוק להמשך הדבר הזה שנקרא חיים. אצלי אישית, הקיק הוא ציוץ הציפורים בבוקר. אם יום אחד גם זה יפסיק לרגש אותי, אז אני כבר אדע שאני בבוץ עמוק.