טוב, אני לא נוהג לכתוב דברים כאלה, אבל מחול השדים סביב ההשתמטות מהצבא משגע אותי. אני מודה שזה לא פוסט רגיל הוא גובל בטוקבק, אז אתם יכולים לוותר עליו.  

אלמלא שרתתי שלוש שנים בחיל השלישות ייתכן מאוד שגם אני הייתי נגד ההשתמטות.

האמת היא שאף אדם לא השתמט משרות. מי שהשתמט זה הצבא. לצבא יש את הפרבלגיה לבחור את מי לגייס ואת מי לא. בפרבילגיה הזו הוא השתמש ביתר שאת בתקופת ראש אכ"א הקודם גיל רגב (איש ח"א לשעבר) שהצהיר שלא צריך לגייס את כולם. ואכן לא רק שהוא הצהיר כך – הוא גם פעל כך. המון אנשים מחתך סוציו אקונמי מסויים לא גויסו. הוא גם זה שקרא לבטל את פרויקט נערי רפול. בקיצור הצבא אשם הרבה יותר ב"השתמטות" מאשר ה"משתמטים." למען הגילוי הנאות אציין שבתקופה הזו כבר הייתי אזרח, אבל התהליכים האלה התחילו במהלך שרותי.

הצבא מקבל את כח האדם האיכותי ביותר במדינה. את כל האנשים בגילאים 18-21. לא תמיד הוא באמת יודע מה לעשות עם החיילים. לא כל החיילים משובצים לפי היכולת שלהם – או הכישורים שלהם. עודף הגיוס מייצר אבטלה סמויה וקשה. במהלך שרותם נחשפים החיילים לתרבות עבודה רעה בד"כ. הצבא מקדש את "הראש הקטן", מתגמל מעט מאוד את "הראש הגדול" והופך את ההצטיינות ללא כדאית (מלבד ביחידות הלוחמות). חבר שלי מהתיכון – נשלח להיות ש.ג. באופן טבעי הוא יצא מהצבא מהר. בשלישות שם שרתתי בחצי השני של שרותי (בחצי הראשון הייתי מש"ק שלישות בתותחנים) אחראי הממטרות היה האדם הכי אינטלגנטי בבסיס. היום הוא דוקטור להיסטוריה באוקספורד (או משהו כזה). מתחתיו היה חייל נוסף. עובד רס"ר – גם הוא לדעתי היום פרופסור. ועל הש.ג שהיה רב אמן בשחמט אני אפילו לא רוצה להרחיב. מנגד חלק גדול מהפקידים היו עם נתונים נמוכים מאוד. הצבא בתקופתי היה מופת לבזבוז כוח אדם, לשיבוצים נקמניים ולבינוניות. מאבקי האגו בין הפלאפלים כילו את רוב זמנה של המערכת. וגם את רב משאביה. הפוליטיקה הארגונית המלוכלכת הייתה בשיאה. הרמטכ"ל אגב היה ברק, לי אין ספק שהיה הבינוני ברמטכלי"ם. אני מאמין שהרבה לא השתנה.

אני מסתכל על מחול השדים סביב המשתמטים שמוביל ראש אכ"א הנוכחי (בזמני הוא היה מפקד בית ספר לקצינים, וכבר אז פלט הצהרות בעיתיות), ואני מתחרפן. כל מי ש"השתמט" שוחרר. אני מבין שחשוב להיות קרבי, אבל להיות עובד רס"ר? ואולי צריך להפסיק לתת לצבא בלעדיות על הנוער. אולי מה שיותר נכון זה מערכת שרות לאומי שבמסגרתו חלק ילכו לצבא, חלק למשטרה, חלק למד"א חלק למכבי אש, חלק לבתי חולים, בתי ספר וכו'. הייתה לי חברה שהייתה בצבא. היא לא עשתה כלום וזה שיגע אותה. היא יצאה מהצבא על קב"ן וכולם ממש כעסו עליה. היא לא הקשיבה לאף אחד, עלתה לאוטובוס לכפר רפא"ל והתנדבה לטפל במפגרים. היא גם נתנה המון וגם קיבלה המון. והיא הרבה יותר ראויה בעייני ממי שנקבר בצבא (אבל עשה מה שהמדינה דורשת). המדינה חייבת עוד משתמטים כמוה.

אז בעייני שרות לאומי יהיה הפתרון המושלם. שרות לאומי לכולם. חלק ילכו לצבא – חלק למקומות אחרים. אבל כולם (כולל ערבים, חרדים, אמנים וספוטאים) יוכלו לתרום לפי הצרכים האמתיים. ושכולם יעזבו את הג'קואים במנוחה.