דומה מושך דומה - הבחוץ הוא הבפנים מודעות עצמית רוחנית - כתבות, מאמרים, מידע
המציאות הסובבת אותנו מהווה שיקוף להלך הרוח הפנימי המתחולל בתוכנו, בבחינת כל מה שבחוץ הוא ביטוי למה שקורה בבפנים. רעיון זה מבסס ומחזק את הרעיון הקוסמי – "דומה מושך דומה"שיש הקוראים לו רעיון ההשתקפות או המראה. רעיון זה מתכוון לומר כי כל מה שנמצא עמוק בתוכי, מוקרן ממני החוצה, לכן כל הקורה אותי בחוץ נובע מהבפניםשלי. כאשר בפנימיות שוררים ההרמוניה, היופי, הסדר והשלווה, הדבר יוקרן בכל המעשים, המילים ואף המחשבות. לעומת זאת כשהבלבול , האי- סדר וחוסר ההרמוניה שולטים בפנימיות, לא ניתן יהיה להסתיר זאת ואז גם בחיים ישררו אי- הסדר והכאוס. שימו לב לעובדה כי כאשר אנו קמים על "צד ימין" ואנו מרגישים נפלא עם עצמנו, ושיר מתנגן לנו בלב, איך אנו יוצאים עם התחושה הזו החוצה והכל פתאום נראים לנו מחייכים, יפים, נדיבים, סבלניים, מאירי פנים. לעומת זאת כאשר אנו קמים בבוקר על " צד שמאל" ומרגישים נורא עם עצמינו ועצב מתגנב לנו ללב , איך אנו יוצאים" החוצה" עם התחושה הכבדה הזו וממשיכים להיות "כבדים" ורציניים עם מי שאנו נתקלים בו בדרך. אנו נכנסים למעלית ופוגשים שם את השכן שלנו מהקומה השלישית ש... באורח- מוזר ,מתעלם מאיתנו ולא מברך אותנו ב- "בוקר טוב"... כועסים ורוטנים אנו יוצאים מהמעלית ופתאום כולם נראים לנו מעצבנים, כועסים, חסרי סבלנות, "חותכים" בכביש ומחליטים להיות צודקים ולא חכמים... אז מה בעצם קרה כאן? אותם אנשים מחייכים, מאירים ויפים אינם אלא העצמי שלנו המוקרן החוצה והנותן ביטוי ושיקוף דרך אותם האנשים שאני פוגש... אף אותם אנשים כועסים ,לכאורה, ואותם התנהגויות מעצבנות הם בעצם המראה והשיקוף עבורי לחוסר הסובלנות שלי ל ע צ מ י, לחוסר במאור פנים שלי ל ע צ מ י ולכעסים הפנימיים שלי על ע צ מ י... אם כך הוא הדבר, מדוע בעצם נכעס על השכן שלא ברך אותנו "בבוקר טוב" ? האם אנו ברכנו את ע צ מ נ ו בבוקר של אור ? האם אנו הענקנו ל ע צ מ נ ו את טובו , יופיו ורעננותו של הבוקר הצח? אותו שכן לא "נתן" לנו שלום , כי אנו לא "לקחנו" שלום ל ע צ מ נ ו.. אם כן יקירי, אנו הסיבה ואנו התוצאה. לאור כל זאת עלינו לשכלל את הראיה שלנו כלפי הבחוץ שלנו. אין זה מספיק לראות את התופעה והמצב שאינו לשביעות רצוננו ולבטל זאת במחי יד של הנה זה יד המקרה... משום שאין זה כך, בחיינו אין דבר שיש בו מן המקריות. אם היינו עדים לאיזה שהוא מקרה או מצב נעים יותר או נעים פחות, עלינו להביט אל פנימיותנו, לחפש את ההקשר ולשאול איפה, כמה ולמה הסיפור הזה נוגע לי ובי. מה הסיפור השמח או העצוב הזה בא לספר לי על עצמי? מה הוא בא להזכיר לי ששכחתי? בהנחה כי כל האנשים שאני נפגשת עימם בחיי, הקבועים או והמזדמנים, באים ללמדני משהו על עצמי, איפה כאן הלמידה? איפה כאן התזכורת? היכן היא ההשתקפות עבורי? רעיון מרתק זה מזכיר לי סיפור מדהים המצליח להעביר בכמה מילים רעיון אחד שלם ומורכב, הנה הוא לפניכם: בארץ רחוקה אחת יצא עלם צעיר את עירו הקטנה ויצא לתור בעיר הגדולה והרחוקה, עליה שמע אך אותה טרם ראה. לאחר ימים ארוכים של הליכה הגיע הוא אל שער העיר הגדולה. שם פגש הוא אישה זקנה ומאירת פנים- "שלום לך עלם צעיר". בירכה היא אותו והשיבה את רוחו במים צוננים." מאין תבוא לכאן?". שאלה היא. "מהעיר הרחוקה והקטנה הגעתי... אמרי נא לי אישה, הטובים ומאירי פנים האנשים בעיר הזו ? ענתה לו האישה- "בוא ואמור לי אתה תחילה, מה טיב האנשים אשר בעירך ש ל ך ? הטובים הם ומאירי פנים ?" עוד טרם סיימה היא את שאלתה והוא בנחרצות ענה לה, "כדאי היה לו לא שאלת...שכן טיב אופיים נורא הוא מכל, כל היום כועסים ורוטנים, זועפים ומתלוננים...". ענתה לו האישה- " אם כך יקירי, אף האנשים בעיר הזו בדיוק כמו בעירך כועסים ,רוטנים ומתלוננים... שמע ההלך הצעיר את דברי האישה התמלא צער ואכזבה והחליט לשוב אל עירו הקטנה. עוד הוא יוצא ועלם צעיר אחר עם תרמיל על גבו עמד להיכנס אל העיר, שם פגש באישה הזקנה והחכמה, מאירה את פניו אליו ומשקה אותו במים צוננים. גם אותו שאלה האישה – מאין תבוא לכאן? והוא עונה – "מהעיר הקטנה והרחוקה באתי... אנא אמרי לי אישה- מה טיב האנשים אשר בעירך? המחייכים ,מאירי פנים, וטובים הם כמו בעירי הקטנה והאהובה ? בחיוך ובשלווה רכה ענתה לו האישה- בדיוק כמו אנשי עירך האנשים אשר בעיר הזו, אף הם מאירים, יפים וטובים. וכל זה למה? בזכות ראייתך החומלת, הרכה והאוהבת,.. אין אלו האנשים יקירי, אלא אתה הוא הטוב, המסביר פנים... כל שאתה רואה בחוץ נובע מראייתך הפנימית והטובה... האנשים תמיד אותם אנשים, אך ראייתך היא זו שעושה את ההבדל... אשריך יקירי, אשריך... |