הכרנו לפני שנתיים וחצי. חיבור מיידי שנוצר בסדנת מודעות עצמית אותה הדרכנו יחד, בצוות שמנה שישה מדריכים ומדריכות. היינו מופלאים. לחלוטין. הגענו לתובנות מדהימות מתוך ההדרכה עצמה, למדנו מי אנחנו במסע הזה שנקרא חיים. והתחברנו להפליא. התחברנו ברמה כזו, שכל שברון לב או שמחה אורגזמית, היו נאמרים אחת לשניה. היינו כמו שתי אחיות תאומות. כמו שתי נפשות תאומות. אני זוכרת שכשנשבר ליבך מבן זוגך באותה תקופה, אני היא זו שהייתי לצידך גם בשעות הקטנות של הלילה. כשרצית לבכות, לכאוב, להרגיש חיבוק אוהב. הייתי שם גם ברגעים שלי עצמי לא היה קל. הייתי כי רציתי. ביום הולדתי הקודם הכרתי לך חברות טובות נוספות שלי. היה שם חיבור מיידי. אני, הייתי הציר המרכזי, ואהבתי כל רגע. הפכנו להיות חבורת מטורפות, מדהימות, חולמות , חברות. לפני ארבעה חודשים, כשאבא שלי נפטר, את היית בין חמשת האנשים הראשונים להם צלצלתי, כדי לשתף בבשורת האיוב הזו. בשורת האיוב האישית שלי. ענית לי. המומה. אחרי יומיים צלצלת שתבואי לשבעה. מאותו צלצול טלפון, לא ראיתי אותך. מאותו צלצול טלפון, לא שמעתי ממך. נעלמת. ברגעים בהם הייתי צריכה אותך לידי יותר מכל. אתמול, הייתי ביום הולדתה של חברתי הטובה, שאותה הכרתי גם לך. נעשיתן מאז חברות טובות. אתמול, לא הצלחת להגיע ליום הולדתה. שלחת לה זר פרחים גדול. שלחת לה ברכה כתובה. תמיד אהבתי פרחים. אתמול הם נראו לי מזוייפים. עצובים. בוגדניים. יכול להיות שאת קוראת שורות אלה, יכול להיות שלא. אבל מה שבטוח הוא, שלא האמנתי שתהיי כזאת. שתבגדי. מבחינתי חבר אמיתי יהיה איתך גם ברגעי השמחה שלך וגם ברגעי העצב שלך. את, בחרת להיות רק בשמחה. אני, בחרתי להיות עם מי שאיתי. תמיד.
|
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בהחלט אני מעריכה את מי ששם.
ולמרות שהכמות המספרית של האנשים אינה רבה, האיכות היא אדירה ונדירה.
תודה לך דנדי.
אכזבה מאהובים היא מאוד קשה
אבל בעיקר מתנפצת לה האשליה שלנו
מה שציפינו שיהיה, שיהיו
עצוב
חברים טובים הם מתנה נדירה
שומעים שאת מעריכה את מי ששם
הכי נכון שבעולם.
והכי עצוב שבעולם.
בשבילה.
...
את- מלכה.
נשיקות יקירה.
אוהבת אותך, גם מרחוק אחותי.
את מופלאה.
ברגישות, בהבנה וכמובן, ממה שאני מכירה יותר- בשירה.
שבוע מדהים.
תודה לירזי.
סליחה?? אבא שלה נפטר והיא לא טרחה בכלל להגיע או.. אפילו לא להגיע לאחר מכן, להרים טלפון של אני מתנצלת משהו...
גם אבא שלי אינו בן החיים יותר ואני כל כך מבינה את הכאב הזה... מי שאיתך יזכר אצלך כל הזמן כל שניה ושניה מהשבוע, מהחודש ובכלל.. מי שלא..? מ-ח-ו-ק!!
אני כאןןןןןן לתת לך מלא חיבוקים ונשיקות!!
אוהבת!
תודה לך צביקה היקר.
מכל ליבי.
את מדהימה.
מ ד ה י מה .
ההתנהלות שם הייתה לא משו בכלל...
תודה.
שרונה
מצטרף לדברי קודמתי
כנראה בסדנה הייתה אוירה שגרמה לך לעיוורון
קחי את אותו זמן על החיובי שהיה בו
זרמי הלאה לחברויות וחויות מאלפות
ושלא תדעי צער
{{{{{{{{{{{{{{{{
}}}}}}}}}}}}}}}}}
חברות טובות כאלו שחודרות לנשמה ואת לנישמתן לא מאכזבות לעולם.
וזאת כי
את ידעת אותן
את חולשותן
קראת אותן
וסרבת לחוש אותן
ואם תשחזרי את השיחות העמוקות את הלך המחשבה של אותה חברה
אם תכנסי אל ראשה ולו לרגע,
תבחיני.
שכבר יכלת לראות זאת קודם בהתנהלות שלה.
ועל כן נשאר לך רק לקבל או להרפות.
ושלא תדעי צער...שום סוג של צער
:)
"להעלם - אולי בגלל שפוחדים לטעות, אולי בגלל שלא יודעים להתמודד - זה פוגע הרבה יותר מכל טעות שהיינו אולי עושים".
פיבי את מלכה.
איך אני אוהבת אותך.
כתבת בדיוק, אבל בדיוק, את הדבר שאותו אני הכי מרגישה.
יש לי דמעות בעיניים אחותי.
תודה יפה שלי.
מכל ליבי.
המתגעגע.
להיות חבר זה להיות שם גם כשלא ברור מה אמורים לעשות.
גם כשלא מוצאים את המילים הנכונות להגיד.
גם כשלא יודעים איך לתת את החיבוק.
להעלם - אולי בגלל שפוחדים לטעות, אולי בגלל שלא יודעים להתמודד - זה פוגע הרבה יותר מכל טעות שהיינו אולי עושים.
אחד חיבוק
אחד זר פרחים
אחד לב שמבין וגם כואב
בשבילך
שרי יקירתי. תודהעל תגובתך. אך כאשר אתה חווה מוות של הורה, אתה מבין שמי שנמצא איתך ברגע כזה, הוא איתך בליבו תמיד.
מי שלא היה איתי כשחויתי את המוות הצורב הזה, אינו ראוי להיות לצידי, כי אני, אם חלילה הייתי בסיטואציה בה חברה טובה מאבדת הורה, הייתי שם כל כולי. מחבקת. קשה לי להבין איך אפשר "לברוח" כשלחבר טוב כואב כאב שכזה.
החיים עטורי שיעורים.
למדתי כאן, פשוט לרחם על אדם שאינו יודע התמודדות זו.
זוהי נכות ריגשית מבחינתי, להתעלם מכאב כזה.
שוב תודה לך.
שרונה היקרה חברות אמיתית היא מצרך נדיר ואם מצאת אותו אתה מחזיק בו חזק.
דברי איתה עזבי את ההתחשבנויות של מי בא למי? מתי? ולמה? דברי איתה אולי תהיי מופתעת לגלות שהיא פשוט לא ידעה מה להגיד או לעשות, אם זה שם וזה אמיתי אל תוותרי על זה בלי לנסות.
אוהה. אחד משיעורי הפלא.
תודה.
עצוב ומאכזב
שיעור בחיים ...