בית האהבה של רוזמרין (I)

לצפייה במסך מלא

בית האהבה של רוזמרין (I)

‎7

ספרים

4 תגובות יום שישי , 30/10/09, 10:10

אם תטיילו מספיק בעיר המלאכים העצובים הזו, אם תחדרו עמוק אל תוך צלליה, אם תפסעו חרישית מספיק במעמקי לילותיה, אם תתנו לקסמה האפל והשקט לעטוף אתכם, את כל כולכם, בין האישה היפה ולבנת השיער הדוחפת עגלת סמרטוטים ומאכילה את חתולי הרחוב, בין הזקנה החייכנית תמיד, שאינה פוסקת ולו לרגע משיריה העליזים, בין הצעירה המסוממת ויפת הגוף, אשר רוקדת במרכז הרחוב ופולטת משפטים הזויים על אהבתה של השמש אליה, ובין המשורר הגלמוד, ההולך בין העוברים ושבים ומנסה למכור את שיריו הנשכחים בעבור פרוטה, אולי יתמזל מזלכם ותתקלו גם בו. בשפת הים, על ספסל בקצה קצהו של גן מוזנח או בפאב חשוך ושכוח אל. כבדו אותו בדבר מה, אם זה ספר ישן ומגלה נסתרות, אם זה בקבוק שתייה מתקתק ומשכיח זיכרונות מרים, או כל דבר אחר שיעלה בידכם ודעתכם, שבו מולו, הביטו אל תוך עיניו הצעירות, אל פניו הלאות ואל חיוכו הכמעט נחבא, והקשיבו לו, הקשיבו לקולו השקט, למילותיו הממכרות, הקשיבו עד הישמע ציוציהן של ציפורי הבוקר הראשונות, אם יהיה הצורך. הקשיבו לו בשעה שיספר לכם על בית האהבה של רוזמרין.

לא משנה הדבר מהיכן תגיעו, כך הוא יפתח ויאמר לכם – מקרירות ההרים, מצהוב המדבר, מחולות הים, או סתם משיכון אפרורי בעיר נשכחת, הרי שברגע שהגעתם אל עיר המלאכים העייפים, ברגע שמרכבת העשן שהביאה אתכם תנחת בקריית הבטון העגומה, המשליטה את חותמה המפלצתי בכל האזור חסר החמלה שסביב, הדרך אל בית האהבה של רוזמרין תמיד תהיה אותה אחת- רדו מהמרכבה, כנסו לטרמינל הארוך, העטוף תמידית בצלילי מוסיקה קלה ובפרסומות, השקיפו מבעד לזגוגיות הענק אל הגגות מכוסי הפיח ואל מגדלי הזכוכית המרוחקים. אהבו את מה שרואות עינכם, גם אם זהו נוף מצער, משום ששם, אי שם, בתוך לבירינת הבטון, בין מעבריו הסודיים, חדריו האפלים, גומחותיו החבויות ודמויותיו ההזויות, חיה לה רוזמרין, מלכת לילות האהבה הבודדים, הכוהנת הגדולה של רגעי התשוקה החטופים, אהובת ספני ים הגעגועים, משאת נפשם של מגלי ארצות הבדידות, פטרוניתם של אבירי הלבבות השבורים. ולאחר שהשקפתם על העיר כפי שהיא מצטיירת מכאן, נקייה ורכה למגע, מוכנים אתם לרדת אליה ולהתמזג בה ולגלות כי אותה נקיות, אותה רכות הנראית למרחוק תתחלף עד מהרה בזוהמת הביבים, בריקבון האשפתות, בניוון הבשרים ואובדן הרוח.
אך לפני כן, לפני שכל מי מכם המספיק אמיץ כדי לצעוד היישר אל לב המאפלייה, כדאי יהיה לו לעצור לרגע באחת מחנויות המסתורין הפזורות למכביר בנפתולי מסדרונותיה של מפלצת הבטון, אותן חנויות המקושטות בחפצי אומנות, אשר יהיו אלו אשר ישוו להם כוחות פלאיים, ספרי סתר וקלפים חוזי עתידות. רצוי יהיה לו להיכנס לאחת מחנויות אלו ולבחור דבר מה. הן לא ירצה לבוא אל רוזמרין בידיים ריקות. אם יהיה זה פסלון קסום של פיה חייכנית או אבן בדולח מכושפת. ואולי תליון קטן ובמרכזו קבועה פנינה ורדרדה אשר, כך מספרים, תמיד תוביל את הנווד העונד אותה למחוז חפצו.
ומכאן, ברגע שיצא מי מכם אל האוויר העכור העוטף את העיר הזו, תהיה הדרך לביתה של רוזמרין קצרה ואפילו ענוגה מעט- עליו לפסוע באיטיות בשדרות השלכת, לחלוף על פני מקור החיים ומסילת ישרים ואז לפנות היישר אל חובות הלבבות, שם בבית ישן ומתפורר, כמו כל רעיו לשכונה, שוכן לו מקדש האהבה הנכסף, מסגד התשוקה הנחשק, של אמנית האהבה והתשוקה, הכיסופים והחשקים.

וכאן, בנקודה זו ממש, קולו השקט ייהפך למרומם וחיוכו הנסתר יתגלה לפתע ממקום מחבואו והוא יביט בכם בעיניו הבהירות. עצרו לרגע, כך הוא יאמר, לפני שתגיעו למחוז לבבכם. עצרו לרגע, כפי שעושה אני תמיד בבואי לשם, וחושו באוויר. הכל שקט. כמעט ודומם. הבתים יהיו אפורים כתמיד, האשפה מפוזרת וחתולי הרחוב יביטו בכם בעיניים דרוכות, לעתים אומרות כמבינות- אם הגעתם עד הנה, כנראה שהיא באמת מיוחדת, חתולת האשפתות הזו שלכם.

מדי פעם תישמע לה קריאה בשפה זרה. כל פעם תהיה זו שפה אחרת אך המילים תמיד תהינה דומות- מילות כעס, או שמחה, עצב או אהבה. חושו באוויר הזה שסביבכם, באווירה הכמו שגרתית אך מיוחדת הזו ולעתים, רק לעתים ורק אם תתכוונו מספיק היא תיהפך כה מתוקה, האווירה הזו, כה רכה למגע ומעוררת השראה עד כי יתחשק לכם, אולי, לפרוץ בדמעות, או סתם לחייך לעוברים ושבים כפי שקורה לעתים בערבו של חג מיוחד.

כעת מוכנים אתם, נוודי אהבה אבודים שכמותכם, להיכנס ולבוא בהיכל הקדוש, בדיוק כפי שאני הייתי בבואי לשם בפעם הראשונה, לפני זמנים כה רבים.