ומאחר שאיני יודע מי שלח אותו (פתחתי אותו לאחר בדיקת תכנת האנטיווירוס שלי, עליה אני סומך) איני יודע כיצד להתייחס אליו ואשמח מאד אם מישהו יודע את הדברים לאשורם. העניין נוגע לרבין עליו השלום ואיני יכול להחליט אם הוא הפצת שמועה זדונית או אמת שמסתירים. מאחר ולפני מספר שבועות פורסם ספר על כ"ג יורדי הסירה, שבמשך שנים נחשבו לנעדרים, והספר מגלה שמנהיגי היישוב דאז ידעו בדיוק מה קרה להם אבל נתנו הוראה להסתיר זאת מהציבור. והדבר הוסתר במשך למעלה מששים שנים. לכן אשמח מאד אם מישהו כאן בקפה יוכל להאיר את עיני בנושא. אני מביא את האימייל המדובר כלשונו.

ד"ר אורי מילשטיין על רבין, סיפור חייו ומלחמות ישראל:

כישלונותיו החוזרים ונשנים של רבין כמפקד הם אלה שהביאו גם לכישלונו על שירות הביטחון הכללי, שכשל באבטחתו שלו בליל העצרת בתל אביב. לדברי מילשטיין היה זה דווקא רבין עצמו שהפך קרבן לכישלונותיו הוא.

מילשטיין מתאר את ההיסטוריה הביטחונית של רבין כפי שהיא אצורה אצלו במסמכים, בתיעוד מוקלט ובמחקרים שערך במרוצת השנים. לדבריו " רצח רבין מעיד על כישלונו של בכל דבר שנגע בו". לדבריו במהלך טיפוסו במעלה הדרגות הצה"ליות הודח רבין לא פחות משלש פעמים בעקבות כישלונותיו, וקודם אך ורק בשל קשריו ובשל היותו מפקד היירי על אניית הנשק של האצ"ל - אלטלינה.

מספר מילשטיין, כי טרם מלחמת העצמאות פרעו ערבים בני שכונת פאג'ה ובצעו פיגוע גדול. בתגובה הוחלט בפלמ"ח לנקום והמשימה הוטל על גדוד 2 של הארגון, גדוד שבראשו עמד רבין. "הפעולה כשלה ורבין הודח מתפקידו ומונה, אולי כ'בעיטה למעלה', לקמב"ץ של הפלמ"ח, או במילים אחרות כעוזרו של יגאל אלון. זו הייתה ההדחה הראשונה של רבין. עם פרוץ המלחמה היה יגאל אלון בטוח שהמלחמה תתמקד בנגב ובגליל, וירושלים תהייה שקטה באופן יחסי כי התכנית הייתה שזו תהייה עיר של שלום, כיוון שכך הוא שלח את רבים לפקד על הכוח שאמור היה להגן על השיירות, אבל היהודים כשלו בקרבות הללו, השיירות נלכדו, הדרך נחסמה בידי הערבים. ארצות הברית ראתה את הכישלון הזה והחליטה למשוך את תמיכתה בהקמת מדינת ישראל, ובקשה לבטל את החלטת כ"ט בנובמבר. בעקבות הכישלון הזה הודח רבין מתפקידו בפעם השנייה. בן גוריון הדיח אותו ומינה במקומו את שאול יפה. רבין מונה לתפקיד קצין הקשר בין המטכ"ל לפלמ"ח."

"אחרי חודש, ב-15 באפריל, מונה רבין למפקד חטיבת הראל. יגאל אלון קיווה שמינויו של רבין למח"ט הראל יאפשר לו שליטה על החטיבה. "אלון עצמו אמר לי את הדברים והם מוקלטים אצלי". חמישה ימים בלבד לאחר מכן פיקד רבין על שיירה שעלתה לירושלים. שלשים ערבים ארבו לשיירה וירו עליה. רבין ברח עם הג'יפ שלו והשאיר את אנשיו מאחור. הוא הגיע למלון בבית הכרם ומאז היו לו תסמונות של הלם קרב. הוא היה מח"ט שלא פיקד על שום קרב. הוא הלך לישון עם תסמונת הטראומה. לקרב סאן סימון הוא הגיע יממה וחצי לאחר שהקרב נפתח. בעקבות הקרבות הללו ירד טבנקין לתל אביב ואמר לבן גוריון: 'אם רבין ימשיך לפקד ירושלים תיפול'. בשלב זה מודח רבין מתפקידו בפעם השלישית, והוא ממונה לעוזרו של יגאל אלון שהיה אז סגנו של הקולונל מרכוס".

ד"ר מילשטיין קובע נחרצות שההחלטות על קידומו של רבין התקבלו אצל בן גוריון רק לאחר שירה על אנשי "אלטלנה". הוא ירה ב"תותח הקדוש" על אנשי האצל ששהו במים, בניגוד לכל אמנה בינלאומית. "לאחר תום המלחמה לא רצו לתת לו תפקיד פיקודי כלשהו. בן גוריון הפך לאסיר תודה לרבין והחליט לתת לו תפקיד. כך הפך אותו למפקד קורס מג"דים של צה"ל, ולאחר מכן קורס מח"טים. רבין לקח אתו עוד כמה קצינים שכשלו, ויחד אתם בנה את פיקוד הצבא בקורס הזה במתכונת הפלמ"ח".

לדברי מילשטיין בקורס פיקוד באנגליה קיבל רבין חוות דעת חמורה, ולפיה הוא ראוי להיות לכל היותר קצין אפסנאות. "משה דיין וצבי צור רצו להדיח את רבין, אבל בן גוריון שזכר לו את חסד הירי על "אלטלינה" מנע זאת. כשהוא התפטר מתפקיד ראש הממשלה ביקש מאשכול למנות אותו לרמטכ"ל, כי הוא נתן לו הבטחה שימונה לתפקיד. אשכול היה חסר ניסיון בתחום הצבאי והעדיף לסמוך על בן גוריון שנחשב לסמכות ביטחונית משמעותית", וכך, אומר מילשטיין, מצאה את עצמה ישראל בפתיחת מלחמת ששת הימים כשבראש צבאה עומד אדם חסר ניסיון ויכולת צבאית מוכחת. בפרוץ המשבר ב-15 במאי 1967 החלה אישיותו לקרוס וב-23 במאי הו קיבל התמוטטות עצבים. הגרסה הרשמית, שהיו לו התקפי ניקוטין ותשישות כללית, היא גרסה שקרית, שנועדה להסתיר את האמת מהציבור.

בספרו "לך שמים לך ארץ" כתב וייצמן כי מים העצמאות, ה-15 במאי 1967 "הרגשתי שמצבו ויציבותו של הרמטכ"ל, יצחק רבין הולכים ומתערערים. זה בא לכלל ביטוי בשינוי החלטות, בביטוים של חרדה מפני הצפוי ובהעדר יכולת להחליט. רבין נסך חוסר ביטחון סביבו. זה היה גלוי גם בפגישות עם ראש הממשלה ובדיוני המטה הכללי."

שיאו של המשבר הפוסט טראומטי היה ב- 23 במאי, וייצמן סיפר, כנראה בלשון מתונה ביחס למה שבאמת ארע, שרבין קרא לו לביתו שם אמר לו: "סיבכתי את מדינת ישראל בדלל מספר טעויות שעשיתי... אני מאמין שמי שטעה צריך ללכת. האם תקבל עליך את תפקיד הרמטכ"ל?" וייצמן סירב להצעה, בטענה שהדבר יביא לדמורליזציה בצה"ל והציע, לדבריו, לרבין לנוח. ראש אג"ם עזר וייצמן וקצין רפואה ראשי, אל"מ ד"ר א. גילון קשרו ביניהם לפרסם כי רבין לקה בהרעלת ניקוטין, וכי לאחר מנוחה קצרה וטיפול שגרתי, הוא ישוב לאיתנו ולמלוא כישוריו. לדברי וייצמן אמר לו גילון שהרמטכ"ל סובל מ"חרדה קיצונית."

ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין מציין כי רבין לא חזר למלוא כישוריו, לא בתקופת ההמתנה לא בששת ימי המלחמה, כפי שניתן להסיק מחלקו בפיקוד ובקבלת ההחלטות, וכפי שסיפרו לד"ר מילשטיין סגנו חיים בר-לב וראש אג"ם עזר וייצמן. לרבין לא היה למשל חלק בשלש מההחלטות האסטרטגיות החשובות ביותר במלחמה: כיבוש ירושלים המזרחית ואיחודה של העיר, תפיסת תעלת סואץ וכיבוש רמת הגולן.