כותרות TheMarker >
    ';

    כסף, שפע, יצירה ובעיקר הרבה חופש.....

    ארכיון

    הגוף, הנפש והכתובת על הקיר

    18 תגובות   יום שישי , 30/10/09, 14:45

     הגוף, הנפש והכתובת על הקיר

     

    יום שישי, לפני חודשיים כמעט, התעוררתי שמחה וטובת לב רק כדי לגלות שאני לא מסוגלת להזיז את רגל ימין. 
    המוח נותן הוראה, והרגל בשלה - לא זזה. 
    כף הרגל נפולה, נגררת ואפילו ללבוש מכנסיים נראה היה כמשימה בלתי אפשרית.


    כן, כן, "סתם ככה" -  out of the blue - בלי לקבל מכה יום או יומיים לפני, בלי לעשות איזו תאונה ובלי היסטוריית מחלות כלשהיא. הנחתי שזה קשור לכאבי גב תחתון שחשתי יום לפני כן, שמחתי שזה קורה בסופ"ש ויש לי אפשרות לנוח, וכמובן הייתי בטוחה לגמרי שביום ראשון, אפ על הרגליים, אני ממשיכה לשעוט קדימה לפי התוכנית.

    אז זהו שלגוף שלי, מסתבר, היו תוכניות משלו, שלא הלכו בקנה אחד עם התוכניות שלי, כך חשבתיבאותו רגע.

     

    כמה פעמים זה קרה לכם?
    הלכתם בדרך מסוימת - בזוגיות, בעסק, בקריירה או בכל תחום אחר- תכננתם לכם תוכניות ופתאום משהו קרה. משהו שלא תכננתם, משהו שאפשר אולי לקרוא לו "הפתעה נטולת בלונים וקונפטי", או אפילו משבר/בעיה? ותסלחו לי לרגע שאני משתמשת במילים משבר ובעיה דווקא, ולא ב"אתגר" או "מתנת צמיחה". 
    ומה הדבר הראשון שאנחנו מחפשים מיד כשזה קורה? את הכתובת על הקיר כמובן.
    איפה היא היתה, ואם היא היתה, איך זה שלא ראיתי אותה בזמן?

    אני מניחה שאם אתם דומים לי קצת, זה קרה לכם לפחות פעמיים ואולי אפילו יותר. 


    כיון שזה קרה ביום שישי, נחתי לי על זרי דפנה והנחתי שמדובר בשחרור מתחים אחרי עבודה מאומצת, שיחלוף כבר בתחילת השבוע. פגישה עם האורטופד ביום ב', כרסמה בתיאוריה שלי, והפניה דחופה לבית חולים הרסה אותה לחלוטין.

    תחושת התדהמה ואחריה חוסר יכולת להאמין ולקבל שזה מה שקורה לי עכשיו, היו גדולות. 
    מיד אחריהן המוח שלי הוצף בשאלות:
    מה זה? מה זה בא ללמד אותי? הרי אם זה הגיע לחיי, אזי אני יצרתי את זה? למה זימנתי את זה לחיים שלי?  איך הכי נכון לטפל בזה? טוב, זה בטוח קשור לנפש? ועוד שאלות רבות שלכאורה נותרו ללא מענה.


    כמו כל "תוצר טוב" של המאה ה - 21 הזדרזתי לפעול: שיחות עם קולגות, טיים ליין תראפי לשחרר את ההחלטה המגבילה הזאת, בדקתי סימבוליקה של הגוף - מה זה אומר רגל ימין, ברך ימין, כף רגל ימין, "שוחחתי" עם הרגל והמוח, הלכתי לעבר, חזרתי להווה, שאלתי את העתיד, טופפתי עם eft , עשיתי nlp ודמיון מודרך, בקיצור עשיתי הכל, והיא (הרגל שלי) בשלה. לא זזה רברס.


    כן, כן, עשיתי הכל, חוץ מלשבת בשקט ולקבל את המצב כמו שהוא.
    וכשזה מגיע לפיזי, כשהגוף עושה "פוס" - שוברים את הכלים ולא משחקים, זה לא משנה כמה תחכום וידע מפעילים, "פוס" זה "פוס"! 

     לא אלאה אתכם בכל ההיבטים הרפואיים, רק אציין שבחודשיים הללו ראיתי יותר רופאים מאשר בכל ימי חיי - נוירולוגים, אורטופדים, בית חולים, בדיקות דם, EMG,MRI,  עוד פעם בית חולים, עוד EMG  והיד עוד נטויה והבדיקות טרם הסתיימו.
    תוסיפו לזה שלל עצות - ממשפחה וחברים שאוהבים ודואגים, יחד עם ניחושים ועצות של כל מיני "נשמות טובות", כשכל אחד מדבר כמובן מתוך עולמו שלו והקשר בין העצה לבין מה שקורה לי, הוא מקרי בלבד - ותקבלו  מישמש אחד גדול.


    וככה בשקט, מתוך הבלגאן, מתוך הרעש והעננים, התחילו לצוץ התובנות, ההבנות ואפילו השמחה והכרת התודה לגוף שלי, לרגל המופלאה שלי, שעצרה אותי מהר, לפני שיהיה מאוחר.


    אתם מבינים, גם לפני האירוע הזה ידעתי שאת הכל אני יוצרת, ואת הכל אני מזמנת, והכל קורה תמיד לטובתי.
    בקיצור, ידעתי לדקלם היטב את כל מה שאתם ואני יודעים לדקלם, ממקום חיובי, מעצים ומתפתח. ובכל זאת. בכל זאת בכל פעם שאמרתי לעצמי שעלי לקחת אחריות על היצירות שלי (אלו שלא ממש אהבתי בד"כ), לא הרגשתי מועצמת ולמרות כל ההשתדלות התגנבו  תחושות אשם, חוסר אחריות ו"לא בסדר".


    אחת מהנחות היסוד ב- NLP גורסת, שמאחורי כל מעשה/החלטה/בחירה - קיימת כוונה חיובית.
    את ההנחה הזו, אפילו הרגל שלי לא הצליחה לערער. 
    עוד הנחת יסוד שנשארה יציבה היא שהלא-מודע שלי רוצה תמיד בטובתי.
    הוא תמיד ירוץ ויזיע ויעשה הכל על מנת להשיג לי את מה שאני רוצה, על סמך המידע והאמונות שברשותו.
    זה שאולי יש לו מידע ואמונות שכבר לא משרתים אותי, זה כבר סיפור אחר, אבל לא היה לי ספק "בנאמנותו" אלי ואל טובתי הגבוהה.


    הכתובת על הקיר מסתבר, נמצאת שם תמיד כשאנחנו עושים בחירה מסוימת עסקית או אישית, פוגשים אדם חדש, לוקחים החלטה לגבי עצמנו בכל תחום, בכל מצב - הכתובת על הקיר נמצאת שם תמיד, גדולה, בולטת, באותיות קידוש לבנה, זה אנחנו שלא רוצים, או לא יכולים לראות אותה באותו רגע.

    וחוץ ממנה, מהכתובת על הקיר, יש גם סימנים שהיא שולחת לאחר שהתעלמנו ממנה, סימנים לאורך כל הדרך, שיעירו ויאירו לנו את הדרך, שיפקחו את עינינו, שיסברו את אוזנינו.


    ואם אנחנו לא מרוצים ממצב מסוים: מהמשקל, מהבריאות, מבן/ת הזוג, מהמצב הכלכלי, מהקריירה, מכל דבר שרק תבחרו ואפילו מכולם יחד, אולי כדאי שנזכור שאנחנו יצרנו את זה. וכשיצרנו את זה עשינו זאת בכוונה חיובית ובאהבה רבה.

    ולא רק שיצרנו זאת באהבה, הלא מודע שלנו עבד קשה מאד בשביל להשיג לנו את אותו דבר, שהיום אנחנו קוראים לו "פאשלה", "כישלון" או "טעות".

    אז אולי לפני שאנחנו רצים לשנות ולשפר, אולי כדאי שנגיד לעצמנו כל הכבוד, כל הכבוד על כך שאנחנו משיגים את המטרות שלנו (כן, אלו שאנחנו קוראים להם כישלון), כל הכבוד ליצירה הזאת שלנו. 

    אולי כדאי שנחבק את: המשקל העודף, המינוס בבנק, הקריירה המדשדשת, בן הזוג/ת המעצבן/ת ו/או כל דבר שעד היום שפטנו את עצמנו לגביו בחומרה. 
    נאהב אותם, נחבק אותם, נשמח איתם באמת. ורק אחרי שנעשה זאת, נוכל גם לומר להם תודה ממקום אמיתי ולא ממקום של
     fake it until you make it.


    כשזה קורה, כשזה קורה באמת, מתעוררת שמחה אמיתית, שלא קשורה בשום דבר חיצוני, ממש פרצי אושר בלתי מוסברים, ומיד אחריהן מגיעות התובנות, יחד עם מבול של אסימונים שנופלים, מאירים ומסבירים באופן "הכי הגיוני" שיכול להיות - למה הדבר הזה שקרה לנו הוא נפלא, וכמה אנחנו ברי מזל שזה קרה לנו, ומפני מה זה מגן עלינו.
    ולפעמים, זה מאיר ומעצים עד כדי כך, שאנחנו מרשים לעצמנו להישאר עם"הבעיה" עוד קצת, להינות מהמתנות שהיא מאפשרת לנו, בכיף, בשמחה.

    כשזה קורה באמת, אחרי השמחה והתובנות, פתאום הכל משתחרר ואפילו הבעיה/המשבר נעלמים כלא היו.

    אז עכשיו, מתוך חודשיים של שקט תעשייתי, בניגוד לכל "הקריאות לפעולה" שמקיפות אותנו, אני מזמינה אתכם לעצור לרגע, לפני שאתם רצים לפעולה באה, ולעשות מקום, להנמיך את הווליום, לקחת כל יצירה שלכם, כזו שעד לפני רגע התייחסתם אליה כאל "כישלון" ולחבק אותה, לאהוב אותה על אמת.

    לדעת שכל העניין הזה של לשבת ממרומי מושבכם היום ולשפוט את מי שהייתם לפני שנים, חודשים ואפילו דקות - זה משהו שיש למגר אותו ומיד. להוציא אותו מחוץ לחוק.

    ברגע זה, אתם אפילו לא מי שהייתם לפני 10 דקות, ובטח לא מי שהייתם לפני שנה או שנתיים.

    לדעת שאם זאת היצירה שלכם (משקל מסוים, מצב כלכלי מסוים וכד'), זה כנראה מה שרציתם, גם אם באופן לא מודע.

    אולי אתם לא מבינים את כל הסיבות עדיין, אולי אתם לא יודעים את כל הכוונות החיוביות שהיו לכם כשיצרתם את זה, זה בסדר, מותר גם לא לדעת. זה נמצא בלא-מודע וכשמו כן הוא - לא מודע.
    ובכל זאת,  אתם אוהבים ומחבקים את מה שיצרתם.


    ואחרי שמתעוררת השמחה - ואני מבטיחה שהיא תתעורר - אפשר להתחיל לשבח את עצמכם וגם את זה לעשות בקבלה מוחלטת:

    לא לומר - "אני אוהב את הגוף השמן שלי", או"אני אוהב את המינוס או החובות שלי" - זה עדיין שיפוטי.

    במקום זה אפשר לומר:
     "אני אוהב את הגוף שלי בדיוק כמו שהוא כעת" - ולדמיין את הגוף האמיתי שקיים כעת ולא את גוף החלומות. 
    "כל הכבוד לי שהגעתי למשקל הזה" 
    "כל הכבוד לי שאני מגשים את כל המטרות שלי בקלות"
    "אני מרוצה מהמצב הכלכלי שלי בדיוק כמו שהוא כעת"- ולדמיין את המינוס/החוב או כל מה שיש באמת.
    "אני מרוצה מהקריירה שלי כמו שהיא עכשיו"


    ההבדל בין זה, לבין Fake it until you make it הוא תהומי, תוכלו להרגיש זאת בעצמכם.

    תגידו לעצמכם תודה על זה שאתם מרוויחים מיליון ₪ בחודש ותנסו לשמוח ולהרגיש כמה זה "אמיתי".

    ואח"כ תודו, תאהבו ותשמחו על מצבכם הכלכלי הנוכחי, כמו שהוא באמת ותרגישו מה זאת שמחה אמיתית. תרגישו בהבדל.

    הקטע הוא, שכששמחים, מחבקים, אוהבים ומודים על מה שיש באמת ולא על מה שאנחנו רוצים שיהיה, פתאום המציאות משתנה.

    פתאום אוכלים פחות והמשקל יורד, פתאום מגיעים רעיונות חדשים ופתרונות כלכליים, פתאום בן/ת הזוג כבר לא כ"כ מעצבן/ת, פתאום מה שרצינו שיקרה -קורה.


    אני הייתי צריכה את רגל ימין שתעצור אותי מהריצה שהייתי בה, שתכריח אותי לשבת בשקט, להתבונן, לגלות, להכיר ולהודות.

    אני מזמינה אתכם להתחיל כבר עכשיו ולא לחכות שהגוף או המציאות יכריחו אתכם לעצור.

    רק בריאות ובשורות טובות,

    אלונה יוגב

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      "אני הייתי צריכה את רגל ימין שתעצור אותי מהריצה שהייתי בה"

      איזה קטע מדהים, לי קרה בדיוק אותו הדבר ברגל שמאל

      שמחה שחזרת .........:-)

       

      הפספוס האמיתי  

      הוא כאשר מחמיצים את השיעור.

      נכחת בו במודעות מלאה

      ושלחת את המסר לכל מי שלא נכח.

      תודה

      צוחק
       וכמובן איחולי החלמה

        12/11/09 08:14:

      תודה,

      שיילמד ויעבור בקלות ובפשטות

        9/11/09 09:18:


      ואני התעוררתי לפני כחודשיים

      חרשת בשתי האזניים!!!

       

      מפחיד....

       

      ואסור לברוח ולהרים ידיים ולוותר כשמגיע משהו לא נוח!

       

      שיהיה בהצלחה!

        2/11/09 09:53:


      הי אלונה

      אני פרצתי שני דיסקים בגב ורק אחר

      כך התחלתי לראות את מה שכתוב על הקיר

        1/11/09 12:23:

      כל כך מסכימה עם כל מה שנכתב,

      שהייתי חותמת בשמי...

      :-)

      אלה הם הדברים שאני מדגישה במיוחד

      כשאני מלמדת את העבודה בהו'אופונופונו,

      ובהתמרת התודעה בכלל:

      לדייק בהכרה במצב הקיים באמת,

      לא לומר לעצמנו דברים לא-נכונים,

      גם לא תחת האיצטלה של "חשיבה-חיובית" ,

      זה יוצר חוסר-אמון ביני לבין עצמי,

      ועושה שירות-דוב למטרה האמיתית:

      להגיע אל החופש-הפנימי האמיתי.

      השחרור של "הבעיות" מגיע אחר שהבנו

      את היתרון והמתנה שבהם,

      אחרי שהכלנו אותם באמת ולגמרי,

      באהבה והערכה אמיתית,

      ואז הוא גם אמיתי ומהשורש.

       

      תודה על פוסט נפלא,

      בתזכורת שהוא מביא לדברים החשובים,

      בכינות שבשיתוף,

      בענווה שבו.

       

      ומה שלומך?

      מה ה"פרוגנוזה" עם הרגל?

       

      חיבוק גדול,

       

      הילה :-)

        31/10/09 11:27:


      את מרגשת אותי ברמות של בכי

      אחרי שנים של ריצות ושנים של מאבקים ושנים של נפילות הנפש לתהומות שכל פעם מפתיעות אותי מחדש.

      החלטתי להפסיק לעבוד!

      לא רוצה לעבוד

      הגוף שלי מאותת לי שהוא צריך חופש, שאני צריכה לנוח שאני צריכה לשבת רגל על רגל ולנוח רק לתת לגוף שלי להתארגן מחדש

      וזה מה שאני עושה ואני סומכת על עצמי ונהנית מכל רגע

      המצב הכלכלי שלי לא ממש מאפשר לי את זה אבל אפשר להסתדר עוד קצת....

      אבל החברים שלי והסביבה הקרובה שלי לא יכולה לקבל את זה

      ודואגת נורא

      אבל אני החלטתי שאני הולכת עם הגוף שלי ולא מחכה שהוא יחלה (את זה אני לא יכולה לאפשר לעצמי) ונותנת לו את כל המנוחה שהוא צריך.

      כשאני אקום, אני יודעת שאקום בגדול!

      תודה יקירה

      שבת נהדרת

        31/10/09 04:30:
      רק בריאות שלמה... כל היתר מסתדר:)
        30/10/09 23:21:

      יקירתי,

      אמיצה שכמותך

      מחבקת אותך

        30/10/09 22:44:
      ומה קורה עם הרגל?
        30/10/09 19:52:

      אלונה יקרה

      כתבת נפלא. לפעמים, ואולי גם לך זה קרה, שבהמשך לכל התובנות והמתנות שמקבלים כשנוחת עלינו מצב לא צפוי, מגלים דרכים אחרות להשיג את אותם דברים שרצתה אותה כוונה חיובית להשיג.
      למדתי שהחיים יודעים להפתיע אותנו בגדול.

      כמטפלת גופנפש קרה שמצאתי את עצמי במצבים פיזיים או רגשיים שבשלב הראשון חשתי מאוכזבת מעצמי. היו לי ציפיות שלי דברים כאלה לא יכולים לקרות. זה קורה רק לאנשים שלא יודעים לטפל בעצמם, שעדיין אין להם מספיק נגישות למשאבים הפנימיים שלהם.

      ואז מגיעים שיעורים והראשון שבהם היה צניעות וענווה והמשכם בהכרת תודה ופליאה עמוקה.

      אז תודה על השיתוף

      המון בריאות ולמידה

      אור

        30/10/09 19:13:


      תודה לך,

      עוד שעור חשוב לחיים.

        30/10/09 18:37:

      אני מאמנת NLP. לכן, אני יודעת בדיוק למה את מתכוונת.

      את צודקת מאוד.

      מקווה שאנשים יקראו את הסיפור שלך וילמדו ממנו.

        30/10/09 17:17:


      אלונה יקרה,

      קראתי בשקיקה.

      כמה יפה וחכם.

      נפלא מה שאת אומרת

      וגם אמת מדויקת.

       

      שבת שלום ורפואה מלאה.

      ברכת אור ואהבה,

          אילנה

        30/10/09 16:40:


      מקסים ..

      תודה על השיתוף

        30/10/09 15:56:

      הי לך,

      תודה על הכתוב..................

      נראה שכתבת את זה עבורי במיוחד....

      הכתובת על הקיר........

      הקטע הוא, להפסיק להלחם, לקבל,

      ואז לעשות את השינוי,

      ולי זה לא כל כך מצליח.......

      כי, לקבל את העודף משקל......

      שעבדת עליו כל כך קשה........

      ולהגיד הכול טוב, לי, זה קשה

       אבל, אקח את דבריך ברצינות

      ואנסה להשתדל יותר, הלחץ דם, הקולסטרול...

      מאותתים..........

      מקווה שהרגל שלך כעת בסדר

       ותודה על התזכורת, באת בזמן

      אסתי

      דרך הצבע

       

        30/10/09 15:14:


      בע"ה

       

       

      תודה שהבאת

       

       

      שבת שלום יקרה.

        30/10/09 14:54:

      רח' גורדון גשם ראשון

      רח'גורדון בגשם ראשון
      שאול נמרי


      פרופיל

      אלונה יוגב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות