כותרות TheMarker >
    ';

    יצאתי לאכול, תכף אשוב

    מרחב אישי על חוויות קולינריות
    עוד כתבות גם באתר שלי - http://mirabelle.co.il/
    ***
    הפקקים - מזכרת מביקור טעימות ביקב ססלוב; הירקות - משוק האיכרים ברעננה
    ***
    I rest my case

    יום שישי נטול חשמל (אל תנסו את זה בבית)

    19 תגובות   יום שישי , 30/10/09, 15:16

    יום שישי, 12:15. אני יושבת בעלטה וכותבת.

     

    גשם שוטף יורד בחוץ. משעה שבע וארבעים לערך אין חשמל.

     

    היו לי תכנונים נהדרים ותוכניות להיום. קבעתי עם עדי, חברתי לקפה, מפגש פסגה. היינו אמורות לקחת חלק בסיור מטבחים ביפו, והזמנתי לנו מקומות בשלושה מטבחים. העליתי רעיון שנשלב כוחות ונכתוב פוסט משותף על החוויות. עוד תכננו להקדים ולהגיע לאזור בסביבות השעה 09:00 ולאכול ארוחת בוקר קלה.

     

    אפילו מצאתי מקום שרציתי לבדוק בפלורנטין. "את ממש קרועה" צחקה עליי בטלפון עדי אתמול בשעה אחת בלילה. "אולי לא שמת לב, אבל אצלךהחלוקה מאוד ברורה: מקומות שבדקת, מקומות שאת רוצה לבדוק ומקומות שלא תאכלי בהם".

     

     

    מדי פעם אני שומעת אנשים סביבי אומרים "האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק", בווריאציה זו או אחרת. ואכן, כנראה שכך היה גם היום.

     

     

    כבר בשעה שבע וחצי בבוקר כשירדתי להאכיל ולפנק את החתולה שלי, התבררו לי שני דברים: קררררררר שם בחוץ, הרבה יותר מאתמול, ויורד גשם זלעפות. גשם של ממש. מצאתי את החתולה בקלות: היא עמדה בגשם מהורהרת, כפות רגליה טבלו בשלולית, מסתכלת חליפות סביבה ועליי בפליאה, ואחרי שנייה פלטה "מיאו". הבנתי אותה. היא ביקשה לדעת מאיפה לעזאזל נופלים המים האלה ואיפה הצינור שאליו הם מחוברים. אמנם מדובר בגשם הרציני הראשון שלה עלי אדמות, אבל לא ראיתי לנכון להתחיל להסביר לה את עובדות החיים.

     

    אני לא בנויה לשיחות נפש בשעה שבע וחצי בבוקר.

     

     

    שיחתי הטלפונית הראשונה עם עדי, בשעה שבע וארבעים לערך, היתה אופטימית. אמנם ירד גשם זלעפות, אמנם השיחה התנתקה חמש מאות פעם תוך שלוש דקות (גםהמערכת של סלקום קרסה כנראה), ובמהלכה גם גיליתי שהחלה הפסקת החשמל, אבל היתה לי תחושה שחרף הקשיים האובייקטיביים התכנון יצא לפועל. קבעתי שאעדכן אותה בהתפתחויות.

     

     

    יציאתי הראשונה מדלת הבית היתה למרחק מרשים של שני מטרים, במהלכם הצלחתי להירטב מסוליית הנעליים ועד שורשי השיער. הכל היה רטוב, ברמה של צורך מיידי במגבת ענקית. וכל זה קרה תחת עינה הפקוחה של מטריה בקוטר אימתי.

     

     

    חזרתי הביתה.

     

     

    בינתיים התחיל ללוות את הגשם והרוח המשתוללת גם ברד בגודל מכובד שהכה בכוח בחלונות, מנסה להיכנס לביקור ללא הזמנה.

     

     

    שיחתי הטלפונית השנייה עם עדי, בסביבות השעה שמונים ארבעים וחמש היתה קצת פחות שמחה. בישרתי לה שאני בעלטה, שהגשם חזק מאוד ושנראה לי שייתכן שניאלץ לוותר על ארוחת הבוקר ונלך ישר לסיור. "מעולה" אמרה עדי "ממילא אני לא אוהבת לאכול ארוחת בוקר ממש על הבוקר".

     

     

    עשר דקות אחר כך התקשרתי להגיד שהמצב על הפנים, הגשם חזק והברד ממשיך להכות, ובינתיים היציאה נדחית עד להודעה חדשה. עדי המשיכה לשדר אופטימיות מעוררת התפעלות. מסתבר שבנס ציונה, מקום מגוריה, ירד טיפה גשם ובזמן השיחות היו עדיין ענני גשם בשמיים, אבל השמש יצאה. איך קינאתי בה.

     

     

    [לפני כמה דקות מצאתי נר ריחני שקניתי בפרץ של רוח רומנטית לפני כמהשנים, והדלקתי אותו. לצערי, מקלות הקטורת שיש לי בכמויות לא מפיצים אור (בדקתי). לשמחתי יש עוד כמה דקות בסוללה של המחשב לפני שתתרוקן סופית.]

     

     

    בשעה רבע לאחת עשרה ניצלתי במהירות הפוגה בת שתי דקות, לפני שמישהו שם למעלה יתחרט וישפוך עוד כמה דליים, ורצתי ריצת אמוק אל הרכב שברחוב. כשסגרתי את הדלת חזר גשם חזק לרדת. שניה לאחר מכן גיליתי, שבהשפעת העלטה, אני לבושה נעליים אפורות, מכנס חום בהיר, חולצה ירוקה, סוודר צבעוני וצעיף ורוד. והתיק – שחור. "לא נורא" הרגעתי את עצמי, "אולי גם ביפו חשוך. ואם ישאלו  - אני אסביר בביטחון שזו האופנה האחרונה באירופה".

     

     

    דיווחתי לעדי בשמחה שיצאתי לדרך והיא יצאה מנס ציונה צפונה.

     

     

    אחרי שני מטרים של נסיעה הגעתי לצומת דרכים ואז קלטתי:

    (1) שמערכת הרמזורים היא חשמלית;

    (2) שיש הפסקת חשמל כמעט בכל רעננה;

    (3) שאי לכך מערכת הרמזורים לא פועלת; 

    (4) ושכתוצאה מכך נוצר פקק אימתני בכיוון היציאה מרעננה;

    (5) שיש נהגי מכוניות שלאות הזדהות עם קריסת מערכת החשמל והאפרוריות ששוררת בחוץ בחרו שלא להדליק אורות ולהסוות את עצמם תוך השתלבות מעוררת קנאה עם הסביבה;

    (6) ושאותם נהגים הם בלתי נראים עד שממש מתקרבים אליהם או הם מתקרבים אליך באופן לא סימפטי (משום מה, כשהם נוסעים ללא אורות הם גם מאבדים את חוש האוריינטציה).

     

     

    עשרים דקות לאחר מכן ורק קילומטר רחוק יותר, הגעתי למחסום משטרתי. המשטרה חסמה את המעבר מרעננה להרצליה בעקבות פגעי מזג האוויר הקשה.

     

     

    דיווחתי על כךבשידור חי לעדי בטלפון.

     

     

    שנייה לאחר מכן קיבלתי דיווח מחברה הרצליאנית, שהתלוננה על הפקקים וההצפות בעיר, ועודדה אותי שגם אם הייתי מצליחה לעבור את המחסום המשטרתי, הייתי נתקעת כמה קילומטרים אחר כך. אכן, מעודד מאוד.

     

     

    בשלב זה כל שנותר לי לעשות זה לעשות סיבוב פרסה, ולפלס דרכי בפקק חזרה אל הבית.

     

     

    ארבעים דקות מרגע שעזבתי את הבית, שבתי אליו.

     

     

    ארבעים דקות בהן נסעתי שני קילומטרים וניצלתי מלפחות חמש כמעט תאונות. ניסיתי לחשב מה היתה המהירות הממוצעת שלי באותן ארבעים דקות אומללות. התייאשתי.

     

     

    עדי כבר מזמן הגיעה ליפו וחיפשה חניה כשסיפרתי לה בגאווה שאני המטורפת היחידה שמסתובבת ברחובות רעננה בגשם שוטף. היה עוד אדם אחד שהלך נמרצות בצד השני של המדרכה, אבל הוא לא נראה לי מטורף.

     

    קפצתי לקנות חלה ועיתון. בחוץ היה קצת יותר מואר ואוורירי מאשר בבית. אני אוהבת מאוד את ריח ה"תוך-כדי-גשם" וריחה"אחרי-הגשם".

     

     

    אפילוג: השעון מראה קצת אחרי שלוש אחר הצהריים. טכנאי חברת החשמל עדיין נאבקים עם הגורם לתקלה שמשביתה לאזורים שלמים בשרון את החשמל. פאזה אחת מתוך השלוש התחילה לפעול ולבית מגיעה אספקת חשמל במתח מצחיק, אז בסבך של חוטים מאריכים חיברנו את המקרר לחדר השינה ואת המודם לסלון והנה אני יכולה לשלוח את הפוסט.

     

     

    עכשיו גם קראתי את הפוסט של עדי ומסתבר שהשמחה על כך שהיא הגיעה ליפו היתה מוקדמת.

     

     

    שבת עם חיוך חיוך לכולם!

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/11/09 10:13:

      וואי וואי וואי

       

      איזה יום מבאס 

        1/11/09 09:18:

      יופי של פוסט ליום סגריר :)

      ואני יצאתי מרחובות לאזכרה, גשם או לא גשם אי אפשר לדחות, רחובות הייתה שמשית ואני בסנדלים וחולצה קצרה, נסענו בגשם שוטף ועמדנו בקרית שאול במבול.

       

      הקלישאה המתאימה היא: "השמיים בוכים" אבל אני חשבתי על "סבתא מתנקמת".

       

        31/10/09 22:58:

      צטט: y2work 2009-10-31 22:44:16

      והיא עוד שאלה אותי איפה למצוא אותך בערבות יפו :-)

      מסתבר שאת עוד היית כלואה בשרון הרטוב.

       

       

      ואני לא ידעתי שכל כך הרבה חבר'ה מהקפה היו מעורבים במה שכמעט היה "מפגש פסגה". אחלה.

      שבוע טוב לך ולכולם! 

        31/10/09 22:44:

      והיא עוד שאלה אותי איפה למצוא אותך בערבות יפו :-)

      מסתבר שאת עוד היית כלואה בשרון הרטוב.

        31/10/09 21:16:

      ומכל זה יצא לך אחלה פוסט. לפחות זה לא?

      כוכב. 

        31/10/09 20:32:

      מירבל חמדתי!

      מדהים שדבקת במטרה ולא שמת לכל הסימנים שצרחו לך לא היום!!!

      מענין שגם אני ביום שישי הזהרתי את ציקו ותומר,

      שזה לא יום מתאים לנסוע לצפון הם לא השיבו לי

      וגם הם סיפרו על כל מיני סימנים שהיו בדרך ואמרו להם לא!!!!

      ובסוף הפגישה שלהם התחרבשה...

      אז זה הזמן להיזכר שכדאי לשים לב לסימנים ולא ללכת בכח נגד הזרם...

      בסך הכל היתה לך הרפתקאה נחמדה וטוב שלא היתה תאונה.

      חיבוק והרבה אהבה שבוע מבורך בוקי

        31/10/09 04:19:

      שלוש וחצי טיפות מים ומדינת ישראל מתעלפת,

      רמזורים מפסיקים לפעול,

      פקקי תנועה,

      הפסקות חשמל ....

       

      כך מודים לגשם שהגיע....

       

      ולך *

        31/10/09 00:45:

      אני ישנתי מתחת לפוך עד הצהריים :)

      יקירתי, בפעם הבאה תקראי לי :)

        30/10/09 21:15:

      הגעתי דרך העדידושית...

      חוויה הזויה עברתן אבל לפחות יצאו מזה אחלה פוסטים(:

      שבת נפלאה.

        30/10/09 18:58:

      איזה יופי - כל הכבוד על ההומור והאופטימיות.

      לקחת יום אפור שבו תוכניותיך השתבשו והפכת אותו ליום צבעוני ומעניין.

      חיוך 

        30/10/09 17:53:

      צטט: עדידוש :) 2009-10-30 16:36:53

      את חייבת להודות שזו היתה חוויה והנה בסוף גם שתינו כתבנו עליה פוסט חיוך

      עוד נממש את הרצון לקיים מפגש פסגה...רק שבפעם הבאה שנתכנן משהו, אבקש שיודלק עבורנו נר...

      חיבוק גדול גדול ואני מקווה שיוחזר אליכם החשמל במהרה!

      נשיקות וחיבוק גדול! 

       

       

      רק עכשיו - אחרי 10 שעות חזר החשמל. שניה אחרי שהעליתי את הפוסט, הצטרפה הפאזה הבודדת שעבדה אל חברותיה, ובמשך למעלה משעתיים לא היה חשמל בכלל. תודה לאנשי חברת החשמל שעבדו קשה עד שהחזירו לנו את השגרה. ראינו אותם גם ברחוב שלנו. משעה שתיים לערך היתה הפוגה בגשמים - והנה הם חוזרים בתפארתם.

      :)

      תודה עדי ויתר המגיבים, ושבת שלום לכולנו! חיוך 

        30/10/09 17:38:

      מירה יקירתי.........

      בהומור-  העיקר ששרדת את הפסקת החשמל אני דיי אוהבת את הפסקות החשמל ( רק עד חצי שעה לא מעבר)

      אז...אני מדליקה את הנרות כפי שאת עשית ואז אני אומרת לעצמי איזה כייף שהפסקת חשמל אחת מחזירה לי

      אווירה...........

      * כוכב שיאיר את דרכך

      תודה על השיתוף

      סופ"ש נהדר

      חיה

        30/10/09 17:07:
      פוסט מדליק

      שבת שלום


      www.acoach4u.co.il
        30/10/09 16:37:

      כהרגלך, מירה-בל, גם את האפור את יודעת לתאר בצבעים :-)

       

        30/10/09 16:36:

      את חייבת להודות שזו היתה חוויה והנה בסוף גם שתינו כתבנו עליה פוסט חיוך

      עוד נממש את הרצון לקיים מפגש פסגה...רק שבפעם הבאה שנתכנן משהו, אבקש שיודלק עבורנו נר...

      חיבוק גדול גדול ואני מקווה שיוחזר אליכם החשמל במהרה!

      נשיקות וחיבוק גדול! 

       

        30/10/09 16:33:


      קיבלת ים של חוויות מבלי לצאת

      מהבית...גם זה משהו...

      לך כוכב ירוק וזוהר גם בחושך...

        30/10/09 16:15:
      גשם זלעפות היה גם כאן, בנתניה, למזלנו החשמל עמד איתן במצב.
        30/10/09 15:54:

      גם אצלי בהרצליה אין חשמל אז מה שעשיתי זה לקחחתי את עצמי לשבת אצל ההורים - טוב לפחות לשישי .... 

       

      :) 

      ארכיון

      פרופיל

      Mirabelle Gazit
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין