"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
בדד אלך וקהילה אין לי
שלשום שמעתי הרצאה של בחורה צעירה שכנראה נחשבת לכוכב דורך בעולם הפילוסופיה של האמנות. למרות שזו הייתה מסוג ההרצאות שמזמינים כדי למלא בתוכן כלשהו טקסים חסרי שחר, ולמרות שבשנים האחרונות אין לי הרבה סבלנות להקשיב להרצאות, הקשבתי בתשומת לב רבה. רק אחרי שחצי הרצאה עברה ועדיין לא הבנתי דבר וחצי דבר מהנאמר בה הרפיתי קצת ונתתי למחשבות להתפזר. היום, כשסיפרתי על כך לאחותי (שהיא זאת שסיפרה לי שבכלל מדובר במישהי שמאוד נחשבת) היא אמרה לי שאמנים לא מעוניינים להבין – הם מקשיבים להרצאה פילוסופית כמו לשירה. עכשיו השאלה היא אם אני צריכה להתבייש ברצון שלי להבין? מצד אחד ברור לי שהמלך הוא עירום, שאין שום תחכום בדיבור סתום, אבל מצד שני אני לא ממש מחבבת את הגישה האנליטית מדי, שבה אין מקום לשום אלמנט פואטי או מטפורי. הבעיה היא שהדילמה הזו אינה מסתכמת בהרצאה זו או אחרת (בין כה וכה אין לי סבלנות להקשיב להרצאות) אלא בדילמה של השתייכות קהילתית. אני מרגישה זרות הן כלפי קהילת האמנים והמדברים בשפה האמנותית והן זרות כלפי אלו הבזים לאמנות ולשפה מטפורית. בקיצור, אין לי קהילה. |
תגובות (30)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תרשה לי לרגע לקחת את המטפורה שלך באופן מילולי כי היא הזכירה לי משהו. הזכרת לי שכשהבת של בעלי היתה קטנה והייתי הולכת איתה ביחד לסופר וקונה לה משהו קטן היא היתה מבקשת שאעטוף לה אותו למרות שהיא ידעה מה יש שם. יש כנראה משהו קוסם בלקרוע עטיפות ממתנה, אבל אתה צודק שאם לא מוצאים שם כלום זה מאכזב נורא.
דרך אגב, אין לי פחדים ממלים לועזיות. הפחד שלי זה מזה ששמים מלים זה ליד זה וזה נראה כאילו יש כאן רעיון אבל מסתבר שזה סתם קולז' מפלצתי.
המון פעמים ההרצאות הללו, או השירים הללו, או התמונות הללו, הם כמו חבילת ההפתעה המפוארות שמקלפים ומקלפים ומקלפים ובסוף לא מוצאים בהם כלום. כשאין מה להגיד אז עוטפים ועוטפים ועוטפים עם המון צלופן וניירות מבריקים ותיבות מפוארות....... פרנסה, מעמד, פוזה, חרטבונה באיצטלה.......
הנס קריסטיאן הזקן ידע מה הוא כותב והמטאפורה שלו ברורה ורהוטה.
תרגיעי, את לא לבד.....
ויש גם את המילון ההוא, העברי לועזי. כדאי לקחת אותו להרצאות האלה, הם (האינטלקטואלים הנחשבים) נורא אוהבים מילים לועזיות, זה עושה רושם גדול......
נראה לי שהיתרון בקריאה על פני הרצאה הוא היכולת לבחור. אפשר להתחיל קצת לקרוא, לראות אם זה מעניין, ולהמשיך, או להפסיק או לדלג כמה דפים. הרבה מאוד מהקריאה שלי אינה רציפה. אני מחפשת רק את הקטעים שמעניינים אותי.
לגבי חוסר הקהילה נעים לשמוע שיש מישהו שמרגיש כמוני ביחס לזה. פעם חשבתי שאין לי צורך בקהילה אבל במשך הזמן הבנתי שחוסר ההשתייכות הזו גורם לי לתחושת חוסר בטחון.
לאחרונה אינני מאזינה גם להרצאות. באמת נמאס לי מכל מיני אנשים שמתקשקשים , נותנים שמות חדשים
לדברים מוכרים וקוראים לזה חידוש. לאחרונה בכלל הפלצנות הפכה למקצוע....
מוזר איך תארת את הרגשת האין קהילה. אני מרגישה כך זמן רב .ולאו דווקא רק במקצוע שלי.לאחרונה
גם בקהלים אחרים.
זה באמת מעיק ונותן הרגשת ריחוף. כביכול אין לך לך למי/ למה לקשור את עצמך.
אולי זאת אותה תחושה של לנסות ולהיות חלק מהקונצנזוס , כשלמעשה אתה נון קונפורמיסט.,זה לא בא בקלות יחד.
לעומת זאת אני נהניית לקרא הסברים או ניתוחי יצירות בין אם בספרות ובין אם בכל אומנות אחרת. לדעתי זה מעמיק את ההבנה ואת עומק ההנאה. היתה תקופה שנהניתי לקרא יותר את ההסבר מאשר את היצירה עצמה.... חחחח
כמובן בתנאי שאין ההסבר פלצני מדי. ...
אני הולכת כבר לבדוק את האבן הזו.
כנות זו כנראה מכה קשה כאשר מסתובבים בחוגים אקדמיים. התסכול שלי לא נבע מזה שלא הבנתי את ההרצאה אלא מזה שכולם חושבים שהם מבינים ואני נשארת בחוץ.
קהילת חסרי הקהילה זה נשמע רעיון טוב (ואולי זה נשמע קצת יותר מדי כמו קבוצת תמיכה ולא קהילה?).
חברות זה חברות וקהילה זה קהילה. זה נכון שתמיד הסתדרתי בלי קהילה (לא הייתי בצופים, לא ממש הייתי בחברה בכיתה וכו) ובכל זאת לפעמים אני רוצה להרגיש שייכת למשהו (קהילת הארכיטקטים, קהילת האמנים, קהילת הפילוסופים, קהילת ...., משהו). ואולי אני בעצם סתם אומרת ונהנית מהאואטסיידריות שלי.
את החלק השני של התגובה לא ממש הבנתי. למה התכוונת ב"תלמידים כאלה בנושאים אחרים"?
מי שהרצה לכם שם בודאי לא נישק את אבן הבלארני שבאירלנד.
אם אינך יודעת על מה מדובר
מוזמנת אלי לאחד הפוסטים האחרונים שלי
לדעת להעביר הרצאה בכל נושא-זו אומנות
ולהודות שאינך מבינה או שלא היה מעניין-זו כנות!
האמיני לי-את כבר שייכת לקהילה גדולה
לא נורא ענת.
אני כל כך מבינה אותך.
לא מבינה בכלל באומנות.
אבל קשה לי מאד למשל כשמתחילים לנתח שירים או סיפורים
בעיקר בערבי שירהת.
נהינת לקרא ולפעמים אפילו בלי להבין.
אותך הבנתי
ואהבתי
ניראה לי שגם לי אין קהילה.
לא נורא.
אולי נקים קהילה של כאילו ללא קהילה!!!!
חחחחחחחחח
.
מאיפו השאיפה להיות שייכת לקהילה? חשבתי שחברות זה מספיק!ולענין- יש לנו כנראה בעית קשב, האם את ערה לזה שיש תלמידים כאלה בנושאים אחרים?
גם אני לא ממש סובלת ניתוח ספרותי של יצירות, תמיד נראה לי שזה הורס אותן, אבל אין לי בעיה עם תיאוריות יפות על הספרות באופן כללי (בתנאי שהן באמת מעניינות, מובנות, ומראות לנו משהו חדש על המציאות).
בשירה ובספרות זה עוד יותר חמור בעיני
אני חייבת לראות את הטקסט
וחייבת להרגיש את האותנטיות
מאוד נזהרתממילים גבוהות
כי יש למרצים בתחומים האלה מן נטייה כזאת...
זהו ,שלי דווקא יש חיבה לרעיונות יפים (בגלל זה אני גם לא שייכת לקהילת אנשי ה"בטן"). אני לא פוסלת הרצאה על אמנות על הסף ולרוב גם מנסה להבין ודווקא הנסיון להבין זורק אותי החוצה מקהילת האמנות שנראה לי שאת הרבה יותר שייכת אליה ממני.
ענתי
אנחנו בעניין הזה דומות,קשה לי להקשיב
לתיאוריות באומנות
אני יכולה לשבת בסטודיו של אומן
ולהתבונן בדרך עבודתו ולהבין
הרבה יותר מכל דבר שיאמר
ועד כמה שאני יודעת
אין לי בעיות הבנה.
א.החלק המעשי יותר מעניין בעיני
ב.יש משהו המסתכן בפלצנות
כשמדברים על תאוריות אונותיות,יש מעטים שיודעים
להמנע מנטייה זו.ולכן אני מודה שאני באה
לנושא עם דיעות קדומות
ג.בדרך כלל זה מזכיר את הבדיחה על יועץ הסקס..
וכשאני נקלעת להרצאה אני אגיד לך מה אני עושה
מתעלמת ממילים גבוהות ונותנת לרגש שלי לעבוד
אם הרגש שלי מתרגש ,סימן שהיה בדברים משהו חשוב
והשיטה שלי היא לעצום עיניים ולהקשיב מהבטן.
יש הרצאות שממש עשו לי את זה בתחום האומנות
אבל הרוב,אני מודה זה היה חיבור של הרבה מילים.
המעליב בכל העניין הוא שאני חשבתי שאני מאלו שצריכים להבין פילוסופיה גבוהה (בתור אחת שיש לה דוקטורט בפילוסופיה) ולמרבה הפלא אני לא הבנתי כלום אבל היו אחרים (אמנים ללא דוקטורט בפילוסופיה) שהגיבו כאילו היא בול קלעה אל האמת.
אני לא יכולה להישבע שהבחורה הזו חיפפה מבחינה לוגית. היא נשמעה מאוד מחושבת ולא חפיפניקית. רק מה, אחרי כמה דקות זה נשמע לי כמו פרודיה על חשיבה לוגית. הבעיה העיקרית של ההרצאה היתה שהיא לא השתמשה במטפורה פה ושם אלא כל מהלך ההרצאה היתה זריקת מטפורות בלי להסביר אותן בכלל.
ולגבי חשיפת המלכים במערומיהם זו לא עבודה קשה אלא עבודה מגעילה. הם נראים הרבה יותר יפים בלבושם המלכותי.
ואיפה הם? שיצביעו.
לי אין כוח ליצור את הקהילה אבל אולי היא כבר קיימת ותסכים לקבל אותי?
יש הבדל גדול בין שירה לבין קשקוש חסר משמעות. אני מתפלא על אנשים שחושבים שדיבור מרושל שמחפף מבחינה לוגית מצביע על איכויות פואטיות. מצד שני, שירה משתמשת באמצעים שהם ייחודיים לה, אם כי גם הרצאה אקדמאית יכולה לצאת נשכרת ממטאפורה פה ושם.
מה לעשות?
בסופו של דבר, חשיפת מלכים במערומיהם היא עבודה קשה וכפוית טובה.
*
ואולי יש עוד כמוך בדיוק שלא שייכים לכאן ולכאן ואת היא זו שצריכה ליצור את הקהילה שלכם ???
הא?
חשבת על זה? :-)
קודם כל, את נהדרת.
דבר שני, ברור שגם לדבר באופן כזה שנחשב פילוסופיה כלכך גבוהה, כזאת שמבינים אותה רק מתי מעט אם בכלל, הוא גם סוג של אמנות. (ועוד "להחשב" כוכב בתחום!)
בטח רוצה קהילה. קהילת הקפה זה מצוין.
את רוצה קהילה?
מה עם קהילת הקפה?
אחלה קהילה אנחנו.בקיצור, אין לי קהילה.
היות ואני ממש לא מבינה כמוך (משמע, אני איתך)
זה הופך אותנו לשתיים...
ושתיים זו כבר קהילה... שלך ושלי.
(ואני ממש מחוברת ליושר שלך עם עצמך)
אני חולמת בהקיץ מדופלמת. תודה.
מאחר שלא הבנתי אני לא יכולה להגיד.
ברוכה הבאה לקהילת החולמים בהקיץ
(במיוחד בהרצאות משעממות מלאות המילים גבוהות )
אל תקחי את זה קשה ,היא בטח לא היתה מעניינת או שהנושא היה משעמם.
אני יודעת, מכירה את זה. מילא, גם בבגדים אני לא טורחת להיות אופנתית.
נסי לקרוא דברי אוצרים בקטלוגים
כאשר לפעמים יש לך הרגשה שהם
עצמם לא מבינים את שכתבו
ותביני שזו אולי איזשהי אופנה לכתוב
ולדבר כך.