בשקט בשקט
פוסטים פופולאריים
-
"חייבת"
25/10/09 | 510 צפיות
-
ס ב ל נ ו ת
30/10/09 | 392 צפיות
פוסטים אחרונים
- ס ב ל נ ו ת 30/10/09
- "חייבת" 25/10/09
ס ב ל נ ו ת
סבלנות"רגע ...שנייה מתוקה... שנייה ...רגע ...אמרתי רגע..... ס ב ל נ ו ת!!!!!הג'ינג'ית שלי לא מעוניינת במקום אחד קבוע להשכין בו את אחוריה המתוקים, היא מעדיפה לקפץ ממקום למקום, בארעיות מבורכת מבחינתה, אין לה סיבה להשקיע ברגע אחד מיותר, קורטוב של מנוחה?, בשביל מה? אני מאד רוצה שתשכן לרגע קט את עצמה, אולי רק לרבע שעה, שתוכל לרגע לתת למוח שלי להפסיק לעקוב אחרי כל צעד בחצי עין כל אימא מכירה את נושא תיאום עין–פה "תיזהרי ,לא לגעת" שנייה לפני שאסון קורה .... (גם כמה פעמים אחרי).רגע מתוקה איך עבר היום ואיך את מרגישה? מה? לא שמעתי ...את עסוקה ,, הבנתי אבל לרגע בואי לרגע ... אני מבקשת ממנה ממש בעדינות (ולפעמים ממש גם לא)... "תעצרי , שבי רגע כאן, לא לקום , שנייה ...ס ב ל נ ו ת"...."סבלנות" איך המילה הזאת הגיעה אליי חזרה במהפך מדהים, מגרוני המקרטע, יוצאת מילה כל כך שנואה עליי עוד מילדות, לפני שאני מתייאשת סופית, מכל סיכוי לתת לעיני לבהות בנקודה אחת בשנים האחרונות , אני מצטמררת.הרי כל מה שניסו הוריי מולידי להסביר לי זה את טיב המילה הזאת- ס ב ל נ ו ת.אני תמיד חשבתי שהם הוזים לגמרי , לשם מה צריך סבלנות ,אני לא מבינה את הפירוש , זה הרי משעמם המחץ להיות בנקודה אחת ליותר משניה, מה יש לי לעשות שם באותה הנקודה , היא די מיצתה את עצמה מבחינתי כאן ועכשיו, תמיד. אם הייתי יכולה לרוץ יותר מהר ויותר גבוה זה היה מצוין .אם הייתי יכולה להיות בכמה מקומות בבת אחת זה היה הרבה יותר מעניין. אני באמת רציתי כזאת, מכונה כזאת, שתשכפל אם אפשר וללא תנאי ,את עצמי ואני לכמה חלקים נדמה לי היה שאחרת אין סיכוי ואין מצב שיהיה לי מעניין , לטעמי ,כדאי להודות בתבוסה כבר עכשיו. לצערי לא יכולתי להתחלק, אבל מאד רציתי, במעוז ילדותי הייתי בטוחה שמתישהו ימציאו כזאת מכונה .למעשה מעולם לא הפסקתי לדמיין כנראה, גם היום בריצות האינסופיות בין הילדה והבית החברים והמטלות העבודה ושאר ירקות, אני תמיד בטוחה שעוד מעט זה נגמר וימציאו מכונה כזאת שתשכפל אותי ותקל כול כך.ואני ממשיכה בטירוף כאילו אין מחר ,אין ברירה, יש הרבה שורות משימה בראש והרבה בדף ( אפילו נטרפתי והתחלתי להכין ממש רשימות אקסל, הזויות ,מלאות במשימות ,שיתרוקן הלחץ בראש)."רגע מתוקה , בואי תספרי לי איך עבר היום? איך את מרגישה?, את עסוקה , כן ,הבנתי שצריך לסיים , אני בא לעזור "– בעלי המבורך מתגייס למשימה.בד"כ האשליה הזאת מתנפצת, בערך ,בכל יום קצת אחרי החדשות ,שנדמה לי שניצחתי את היום ונשאר לי מקום לעצמי , כמו בפודיום מאולתר אני הולכת מחויכת , הבית מסודר ,הילדה ישנה, מישהו בלתי נראה עומד עם כתר מזהב ופרס נכסף- זמן לעצמי ,"הרי את מוכתרת לאם השנה ועכשיו הגיע זמן מנוחה" אבל צחוק הגורל שהפרס הוא בעל טווח מוגבל לשימוש חד פעמי ומיידי .עשרים דקות אחרי הטקס , אני נוחתת בכרית , איפה אני ואיפה הזמן שלי.... "רגע , שנייה איך עבר היום? ואיך את מרגישה ? את עסוקה , טוב, מבינה, את עייפה, אני אנסה בפעם הבאה ,אומרת אני לעצמי .....אחר כך כמובן אני ממש לא קולטת ,איך הקטנה מתרוצצת ללא הפסקה ולמה היא לא מסוגלת להימנע מפעילות קופצנית ליותר ממחצית הדקה , כל מה שהיא מכירה זה אימא אחת מוטרפת קצת שמתרוצצת בלי הפסקה, את האימא במנוחה לא יצא לה להכיר , היא בד"כ יוצאת הרבה אחרי שהיא כבר בחלום התשיעי.מחר אני אראה לה לפרא שלי, שאימא יודעת לנוח, לשבת במקום אחד ליותר משתי שניות,שיש בזה קסם וכוונה מקסימום שאבא יתרוצץ . |
תגובות אחרונות
אין רשומות לתצוגה
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה