ביום שישי התפרסמה כתבה בעיתון מקומי על מכוני הליווי בקריות, היה שם פירוט ומיפוי של המכונים לפי רחובות.

המכון שלהם לא הופיע שם, חלק מהבנות הצעירות התעצבנו, שלא מחשיבים אותן, זה נראה לה מוזר כל האגו הזה, לה אף פעם לא היה אגו, אם היה לה בטח לא הייתה מגיעה לכאן.

עכשיו כבר יותר טוב לה, שהגיעו הבנות ממזרח אירופה הייתה בטוחה שיעיפו אותה לכל הרוחות, בחזרה לרחובות מהם באה, אבל להפתעתה דווקא המעמד שלה קודם, אומנם היו לה הרבה פחות לקוחות, ואפשר להבין אותם מי לא יעדיף בלונדיניות חטובות בנות 20 על פני בת 45, ועוד אז שבדיוק התגלה אצלה חוסר איזון בבלוטת התריס והיא לא הפסיקה להתנפח. הבוס שלה לא ויתר עליה, הוא נתן לה סוג של תפקיד ניהולי, כעת היא הייתה סוג של מאדם במכון, שולטת ביד רמה, קשוחה ואם זאת רכה כשצריך הבנות אהבו אותה, היא אהבה אותן, לפחות עד כמה שידעה לאהוב.

פעם כשעוד עבדה ברחוב העצמאות בחיפה ניגשה אליה איזו סטודנטית ושאלה אותה שאלות בשביל עבודה שהכינה, נראה כאילו הושפעה מהסרט "אישה יפה".

הסטודנטית חיפשה סיפור חיים מרגש, חיפשה דרמטיות.

ולה לא היה לספק את זה. 

עלתה לארץ עם המשפחה בגיל 7, גדלה בעפולה, עזבה את הלימודים בכיתה ט' ונשארה עם אמא שלה, בבית עשתה את עבודות הבית וטיפלה באחים הקטנים.

בגיל 18 עזבה את הבית, אמא שלה קראה לה כלומניקית אז היא עזבה.

התחילה לעבוד במשק בית.

 היא אף פעם לא הרשימה אף אחד, גם אף פעם לא ניסתה להרשים מה שהיה זה מה שלקחה.

לרחוב הגיעה כי אחת המשפחות שעבדה אצלם במשק בית האשימו אותה בגנבה, והיא לא הייתה מוכנה להסתכן בזה ששוב יקראו לה גנבת, אז עזבה את התחום. 

היא ניסתה לעבוד קצת כמוכרת בחנות אבל בעל הבית פיטר אותה הוא העליב אותה קרא לה טיפשה, היא לא הייתה מוכנה שיקראו לה טיפשה אז עזבה גם את זה.  

הייתה להם שכנה בבנין שהתעסקה בזה והיא הציעה לה לנסות, זה לא נראה לה ביג דיל.

פתאום היה לה כסף משלה, יותר משיכלה לחלום, אם הייתה חולמת. ולא.. היא אף פעם לא ריחמה על עצמה. 

הסטודנטית נורא התאכזבה מהסיפור חיים שלה נראה שקיוותה למשהו יותר דרמטי.

אבל היא לא אישה של דרמות, השגרה עושה לה טוב, רק שלא יקראו לה בשמות גנאי.