אני גבר. מגיל צעיר הייתי "גבר". בכיתה ד', כשהמורה לפסנתר נזפה בי כשלא הכנתי את תרגיל הנגינה, בכיתי. והיא בתגובה: "מה אתה בוכה? מה אתה בת? רק בנות בוכות". אז חדלתי. לא בכיתי עוד. כמה חודשים אח"כ, שברתי את אמת היד השמאלית, שבר בשתי העצמות. חלק אחד של היד נעתק ממקומו ונותר כתלוי רק ע"י גידים.זה היה כואב. ניגשתי עם אבא לצילום, והרנטגנאי סובב את אמת ידי ככה טוב, שתסתדר בנוחות לצילום. הכאב היה כה עז עד שחשתי פרץ ארדנלין ניתז מהיד, דרך הלב והצוואר ועד לקרקעית המוח. אבל לא בכיתי. אפילו לא צעקתי, עשיתי את שפתי חישוקים ושתקתי. ואבא ממלא אוויר בחזה ואומר לבן זונה "ראית איזה גבר?". 'איזה גבר' לחשתי לעצמי, הצליל של זה לבדו הקהה את הכאב וזקף את הצוואר. שתיים עשרה שנים אח"כ, אני זוכר את התגובה של אמא שלי כשסיפרתי לה שאני הולך ללמוד משחק. "אתה הומו?" שאלה. אחרי ששחררתי איזה "מה?!" ופרצתי בצחוק, החלה זו לבכות תוך שהיא ממלמלת "נכשלתי בחינוך של הילדים שלי... נכשלתי בחינוך של הילדים שלי...". שנתיים אח"כ בסטודיו למשחק, מורה אחת אמרה לי "אתה יודע למה כל הזמן נתפס לך הצוואר? כי אתה חוסם את הרגש. ההגיון והרגש בקונפליקט אצלך. הראש חוסם את הגוף אז הצוואר נתפס". "אהה וואלה?" וככה אחרי שלוש שנים של לימודי משחק, ועוד שלוש שנים בתאטרון ועוד שנה של דכאון כבד וארבע שנים נוספות של בריאה מחדש...פתאום הכל התחבר. הילד הפך לגבר. חמש שנים מאז, הצוואר נתפס רק לעיתים. |
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא לנו הנשים יש מונופול על הנוזלים .. מלמעלה ..
ולא לכם הגברים יש מונופול על הנוזלים ..(מלמטה) ... ( ??? )
חוק כלים שלובים עובד יופי פה ..
לתשומת לבכם הקוראים והקוראות ..
מסאג' בצוואר .. משהו ...??
תודה נשמה :)
שום דימעה לא תגזול ממך ואפילו לא שמץ של גבריות.
כזה היית וכזה תישאר
ניקסון דיבר יפה כמנהיג ועל תפקיד של מנהיג. אני דיברתי עלינו, האנשים הפשוטים, בחיי היומיום שלנו, בהם אנחנו לא צריכים
להציל מדינות, אלא רק את עצמנו. ובשביל זה לפעמים אנחנו צריכים לסמוך על הרגש. אפילו אם הוא יפיל אותנו בסוף.
וטוב, בקשר לנשים ולגברים ולחלוקת התפקידים ביניהם, זה עניין לפוסט משל עצמו :)
יש בי צד שמתפתה להסכים איתך, אני נהנית ביותר מגבר רחב כתפיים שדואג לי.. אבל כאן דווקא ההגיון שלי מכריע. וזה לא הגיוני
שמה שיש לנו בין הרגליים יקבע מה נהיה ומי נהיה ואיך.
אז נסכים לא להסכים?
אהה התיאטרון...זה נגמר לפני 10 שנים כבר.
היום אני במיין סטרים עובד למען אל הממון.
אני דווקא בעד נשים שיהיו "נשים" וגברים שיהיו "גברים".
אגב,
ניקסון בראיון המפורסם עם פרוסט ביקש את סליחת העם האמריקני על כך שנתן לרגש להשתלט עליו.
מנהיג טוב, אמר ניקסון, מקשיב לרגש ונעזר בו, אך משאיר את ההגיון כפוסק האחרון.
כן...
אצלי ההורים כבר השלימו מזמן עם האינדיבידואליות של הפרחח.
תודה :)
בעיני הכל באיזון,
ההגיון המושל ברגש אך לא חונק אותו.
קודם כל, שאפו על התיאטרון :) נו, רואים שאני חדשה פה. יש לי עוד מה ללמוד עליך.
ולעצם העניין, מתוק, תעדכן את ההורים: אנחנו עוברים בעולם לתיאוריה קווירית.. נשים לחוד גברים לחוד? אה, פאסה.
לא יודעת עד כמה 'ני מסכימה עם זה, אבל בטוח שיש כאן אמת אחת לפחות: להיות מוגבל בהבעת רגשות מכל סוג שהוא
רק כי נולדת גבר (או אישה) זה אבסורד וזה מגוחך וזה חייב להיפסק.
לבכות זה אחד הדברים הכי נפלאים בעולם. ברצינות. זה כמו גשם, ולא סתם יש הקלה מטורפת אח"כ.
בבקשה תמשיך לבכות. גם כששמח, גם כשעצוב. ותהיה אתה. נראה לי שאתה בדרך הנכונה לשם.
זה שפחות נתפס זה טוב.
ממה שאני מכירה, בגיל מסוים כבר פחות אכפת להורים אילו בחירות עשית , אלא העיקר שיהיה שקט תעשייתי (בהגדרה הפולנית "שתהיה מאושר").
מקוה שזה קרה גם אצלך.
אה וגם השיר יפה:-)
מקסים
וחוצמזה איש יקר
תבכה, זה משחרר פלאים
גברים אמיתיים בוכים :)
אתה יודע, אומרים שגבר שהולך בחולצה וורודה בטוח בגבריות שלו...
עוד לא נתתי דעתי לעניין, פשוט או שיפה לגבר או שלא.
cry baby cry