| (מתוקן לפי הצורך, המקום, הזמן והסיבה)
A SATO MA SAT GAMAYA מהאין אל היש אל ה"היות" (סנסקריט)
סיכום כללי, קצר, זמני, ראשוני ותמציתי - לתולדות הפרופיל של אישיותי, דבר שלא אושר עד עצם היום הזה.
אימי שרה ואבי אגון. היא מפולין הוא מוינה – שילוב קטלני. לה כאב הראש. הוא נגע פה ושם. יום אחד. יומיים. חלפו שלושה, הוא התרגל. כאב הראש עבר. אחרי 10 ימים התחתנו וחיו ארבעים שנה - עד שאבי נפטר.
נולדתי - עובדה. גדלתי – עובדה. רואים. תל אביב - שנות הקמת המדינה. גן ילדים בככר דיזינגוף. מכיתה א' עד ח' בבית חינוך עם אוכל שליד גן מאיר. כל מורי, ללא יוצא מן הכלל, בשנים שאילצו אותי ללמוד, טענו תמיד שיש לי פוטנציאל.צריך רק למצוא אותו ולמצותו.רק המורים למוסיקה מצאו אותו. את הפוטנציאל – אבל גם הם נטשו אותו.
מאוחר יותר, כשלמדתי מאהבה, אהבתי לטעון שלמורי יש פוטנציאל. רק חבל שהוא לא בנמצא..................
כל ימי ילדותי הייתי כמעט סגנית אלופי השכונה. ארבעה אלופים היו:אחד לג'ולים, אחד לגוגואים, אחד לדוק ואחד לדג מלוח.
הייתי מדריכה בתנועה המאוחדת – כשהמפלגה השלטת עוד היתה במרכזה, כשלשרוך אדום, שהיה חלק בלתי נפרד מהחולצה הכחולה, היתה משמעות. בקן מרכז, תל-אביב שרו גדולים וקטנים בשני קולות שירים רוסייםושירים עבריים ישנים, ואהבו להאשים אותי כאחראית ומשתלטת בלעדית על הקול השני.
שום רמז לא נשאר מאז היותי בלהקת המחול של יואב אשריאל. עבר זה עבר, וההווה שלי מתכחש לשרידים של ריקודי עם. מה שנשאר זה אולי - טיפ טיפה אנרגיה. מעט מידי.
עם גרעין נח"ל אליו הצטרפתי, הגעתי לקיבוץ. אחר כך עזבתי. בגללו. נישאתי לחבר גרעין שנבחר על ידי (טרם שהבנתי שנבחרתי על ידו).
חלפתי עם משפחתי, במקומות לא מרכזיים בארץ, ונשארתי בכל אחד מהם מספיק שנים. גידלתי בנות לתפארת מדינת ישראל, שהביאו ומביאות בנות ובנים לתפארה גם כן. הגדול מביניהם שירת לאחרונה בגרעין צופים מיוחד ומתגייס בימים הקרובים לצבא.
לצערי, או שלא לצערי, עדיין אני חשה אשמה שלא התאהבתי בתכונות ביתיות משמעותיות לחיים, כמו למשל, ניגוב אבק, גיהוץ, קיפול כביסה , סידור הבית, תיוק ניירות.......
והנה אני מודה. אנכי אספנית כפייתית. אוספת כמעט כל דבר עומד: שעונים עומדים (במטרה לעצור את הזמן)מפתחות חלודים(לא סוגרים ולא פותחים), בקבוקים חומים קטנים (למה? למה לא) דמויות בכלי נגינה, כוסיות של קפה תורכי, צלוחיות עוגה עם פרחים, רפורטים, דפי בנק – רשימה חלקית.
שומעת כל מוסיקה שנכתבה בעולם, כמעט, (למעט מוסיקה שנפוצה בארץ בשנים האחרונות ומיועדת להמונים אשר ממונים בחגים בפארקים על רשתות המתכת שם מתקינים בשר ......)ונמנעת מלציין זאת בחברה – אלא אם כן נשאלתי, כמו עכשיו, למשל.
לעומת זאת,מסוגלת לשמוע את "לוצ'יה דה למרמור" מהבוקר, עד אחרון המבקרים.(זו היתה בדיחה לקוחה ממחזהו של ניסים אלוני "הכלה וצייד הפרפרים").
בחיים אני טוטאלית. או שעושה הכל עד הסוף – ממש עד הסוף, או שלא עושה בכלל. אמרתי טוטאלית.
חלק מחיי הקדשתי למערכת החינוך השוקעת תדיר. ברוב המקרים שיחקתי עם תלמידים, משחקים בהם אין מנצח, והדמות – גם היא שאולה מעולמות אחרים . עזבתי את המערכת כשכוחי עוד היה במותני וגם באיברים אחרים. חושבת שהם, האחראים/הממונים, טועים ויטעו, משום שהם אינם מבינים את משמעות המשימה שלקחו על עצמם. הם אוהבים לשבת. הם מכורים לישיבות.
מבקשת שוב להעביר הודעה לכל מנהלי הבנק שלי:חיים פעם אחת, וגם זה קצר.
כיום, טובלת בחומר. מכורה לחומר. שורפת בתנור, בעשן ובעץ.מאושרת כשהוא הופך לחימר. בונה איתו את חומות הנפש.
חלילית סופרן – אהבתי , עוד מילדות, בזכותה של המורה המיתולוגית אסתר, אולם אינני מסרבת כשלוחצים עלי,להתענג גם עם ועל הטנור. PATAKA, CHAMSASIA,
TSHATURA, SHIKARAה- ,תנועות מן המחול ההודי BAHARATANATYAM הגיעו אלי דרך מורתי הבשלה, ורה גולדמן בת ה-87. וכששילה צ'אנדרי שרה - אפילו הציפרים שבחצר מאטות מעופן הסיבובי.
בזמני הפנוי מרזה תדיר במרפקים ובנחיריים. מבצעת תרגילי ספורט קשים במיוחד פעמיים ביום -במוח. חובבת עודף אינפורמציה. כותבת על כל דבר – קיר, ספסל, נייר, פתק, חשבונית, כרטיס אוטובוס, וניר טואלט נקי – כולם תקועים בסוף על שיפוד.
כל אחד מהרסיסים בדפים אלה, יהווה בשלב זה או אחר בסיס לשיר או סיפור.
הספר "מירה צוקרמן ומלחמתה בנמלים" טרם יצא לאור, כיוון שטרם הסתיימה מלחמתי בנמלים. בזמנו, כשפניתי למו"ל נחשב ביותר נמסר לי שהספר כנראה ייאסר לפרסום, (מסיבה בטחונית) כמו שאר ספרי המלחמות שכתבתי, למרות שלא אני ניצחתי בהם:"מירה צוקרמן ומאבקה במנהלים" (נכשלתי בו, במאבק)או "מירה צוקרמן ומאבקה במשקל" (אי אפשר לנצח כשלחם ארז בסביבה).
כשאין לי מה לומר ואני נבוכה – אני מדברת. מאבדת מחברות באופן אובססיבי...... מאבדת את הזמן שמאבד אותי. איבדתי שוב את השעה ה-25. מחפשת את המחר במחילות אפלות. אוהבת אהבה חסרת פשר "שלוש נקודות" (לפעמים יותר)..... קופצת מענין לעניין ללא שליטה – באופן אסוציאטיבי,ולא יודעת לחזור לעניין.
אופטימית סופנית. מחייכת (גם כשלא צריך) שמחה לעזור למי שמשתקף מולי במראה, אבל בתשלומים....
צינית – בתשלום אחד.
אוהבת כל יום, כל אחד, כל דבר. חיה מיום ליום בבריאות זמנית. רואה לעצמי זכות להוסיף ולגרוע ככל שירשה לי המקום, הזמן והאוכל !!!!
יש שאלות? |