דקה דומייה לכבוד הפוסט הראשון שלי שנמחק בטרם עת.. ונתחיל שוב מההתחלה.. החיים שלנו ומה שאנחנו עושים איתם. קודם כל, בואו "ניישר קו" על ה"חיים שלנו" או החיים באופן כללי..
כמה פעמים אנחנו באמת עוצרים לחשוב מה אנחנו עושים איתם? עם עצמנו? מה אנחנו עושים פה בכלל? כל כך נפלא לחשוב שיש לנו שליחות פה.. תפקיד, מטרה, כן, כן.. ה"ייעוד" שלנו. חח... נו, באמת. וסליחה שאני מנפצת פרות קדושות.. אם כי, אני חייבת לומר שזאת מחשבה נאיבית מקסימה וגם לא מזיקה בכלל.. נהפוך הוא. אבל, לא.. אין באמת משמעות, לא לנו ולא למה שנעשה.
אז למה אנחנו פה? - ככה. וכן.. ככה זאת כן תשובה, גם אם אנחנו לא ממש אוהבים אותה. בואו נפסיק להשלות את עצמנו.. אנחנו בעצם מקרה. סטייה סטטיסטית של היקום.. היקום העצום והכל אפשרי הזה שוודאי חובק חיים נוספים אי שם.. כן, כן, אני יודעת - אלוהים ברא אותנו.. טוב, אני מודה, אלוהים זאת המצאה נפלאה וספר התנ"ך פשוט גאוני. הרי קשה לחיות בלי משהו להאחז בו.. וישות אלמותית כזאת שנותנת לנו תחושה שיש משהו מעבר לזמן הזה.. זאת הקלה עצומה. אבל, צר לי.. לא הצלחתי להשתכנע עד היום שיש יד מכוונת, באמת שניסיתי, היה לי הרבה יותר קל.. ואם אתה בכל זאת קיים, אז סליחה.. (הייתי חייבת לסגור את הפינה הזאת אם בכל זאת ניפגש..). כאמירה צדדית, אני חייבת לומר שמשעשע אותי שלחוזרים בתשובה קוראים "מתחזקים".. בעיני הם דווקא "מתחלשים". אנחנו ה"לא מאמינים" חזקים באמת.. זה מצריך יותר אומץ לחיות את החיים האלו בלי משהו להאחז בו, בלי תחושה של יד מכוונת.. בהכרה שאין שום דבר שם בחוץ, שאנחנו בכוחות עצמנו.
אז החיים פשוט התחילו, בלי סיבה. והם גם נגמרים בלי שום סיבה. לא, כנראה לא נתגלגל לעולם הבא.. אם כי גם זו המצאה נהדרת. לחיות בידיעה שזה אף פעם לא נגמר.. מה עוד יכולנו לבקש.. אפשר להרגע. אם נבזבז את כל הזמן שלנו פה.. נמשיך בהזדמנות אחרת. אז זהו, כנראה שלא. אני באמת מצטערת לנפץ גם את המיתוס הזה. נראה שעדיף לא להתעסק איתו, עם הסוף הזה.. אבל מה לעשות, אנחנו משלמים ביוקר על ההדחקה הזאת..
נכון, זה לא כיף. קיווינו שאנחנו פלא היצירה, שיש לנו ייעוד בעולם הזה ושלעולם לא נחלוף – מאד רומנטי.. אבל האמת היא שכנראה אין סיבה מיוחדת שהביאה אותנו לפה, ואין סיבה מיוחדת שנעזוב. הגענו לפה לתקופה שיש לה התחלה וסוף. אנחנו לא בני אלמוות, אז בואו נפסיק לחיות ככה.. שום דבר טוב לא יצא מזה.
אין ספק שהאשליה הזאת, של האינסופיות שלנו, נותנת משמעות עצומה לכל חוויה שלנו. אולי לא היה ערך לחיים שלנו בלעדיה. אבל אם נתנתק מהחשיבות העצמית העצומה הזאת לרגע, בואו נודה: איזה קשקוש זה החיים שלנו, נקודה בזמן. ואם אין משמעות בעצם לשום דבר, לא כדאי שפשוט נעשה כיף חיים?! הפואנטה של כל ההכרה העצובה הזאת היא שאם לא כיף לנו בכל רגע, זה פשוט מטומטם.
אם רק היה לנו שרביט קסם ובכל פעם שמשהו היה מרגיז אותנו, היינו צופים מלמעלה בחיים שלנו ומפנימים - "נקודה בזמן" |