"הזמן הוא אלוהים"- סיפור בהמשכים מאת אסי זיגדון פרק 4: שירים של דרך ואנרגיות של כלום יש את התקופות שאף אחד או יותר נכון אף אחת לא רוצים להתקרב אליך. אתה באנרגיות של כלום ושום דבר, אין לך מושג מה אתה רוצה ואז בטח שגם לאחרים לא יהיה מושג מה אתה רוצה.יותר מזה. אנשים לא אוהבים אנשים מהוססים. למה? כי זה מזכיר להם את הרגעים החלשים של עצמם. ברגע שאתה מהווה מראה (ראי) עקומה למישהו או מישהי אחרת, משקף להם את עצמם בחולשתם, אתה אינך רצוי. זה בדיוק החלק שהם פחות אוהבים בעצמם. ואם לא אוהבים את זה בעצמם, אין שום סיבה שיאהבו את זה אצלך.היו לי כמה חודשים כאלה.אתה שורף דייט אחרי דייט, קשר אחרי קשר, מתרחק מחבר ועוד חבר, והבדידות מאירה לך פנים.כמו שלא יהיה שלג ביום קיץ אתה יודע בפנים שישועה לא תבוא מבחוץ בתוך מהכלום הזה.אתה פשוט צריך להיות בו, בכלום הזה. לשחרר מצנח לאט, לנשום אויר ולהרפות.מלחמה במצב לא תעזור.מצד שני, השלמה מתוך כניעה גם היא חסרת תועלת. זו צריכה להיות כנראה..השלמה מתוך קבלת והבנת מצבך..התבוננות פנימית אולי?יש כנראה סיבה לכלום הזה. סיבה טובה שבגללה אתה צריך לחיות איתו בשלום עכשיו.השלום יגיע... בשעה שנסעתי לעבודה והקשבתי לשירים שלא נס ליחם, טעמם וריחם יכולתי לראות רק את צבע השמיים ואת צבע העיניים הדהוי שלי במראה.לא ראיתי מבט עגמומי, אלא מבט ריק שתר אחרי המחר בשקיקה, מסרב להכיר בכוחו הלא מנוצח של הרגע הזה. אותם שירים מלווים אותי כבר שנים באוטו, בדיוק באותו רגע שבו אתה צריך אותם"קח איתך הערב את נשמתיוהלילה תנסה למצוא אותיאם אתה מרגיש לבד ועריריתתקשר ותנסה למצוא אותי.."("פונץ'", התקליט הראשון) במהלך הנסיעה החלטתי שהיום כנראה לא אגיע למשרד.ציפור קטנה שנחתה על גג המכונית במהלך הפקק המסורתי חייכה לי בקטנה והזכירה לי שאת צלילי החופש הרכים לא שמעתי כבר זמן מה. צלילי חופש מזכירים לך שהוא מצוי בדברים הקטנים.ברגעים הקטנים שבהם התחושה גוברת על המועקה, האויר חזק מצפיפות החלקיקים, הנפש חזקה מעומס המטלות (שספק אם הוא עומס אמיתי או שאתה יוצר אותו בינך לבין עצמך מטעמי בריחה או בחירה) והעכשיו שחזק מכל אחר כך שהוא. רגעים של החלטות קטנות שיולידו אולי תובנות גדולות. ואולי לא.שברתי הגה והמראתי דרומה.המדבר תמיד היה הקסם הבלתי מוסבר שלי.כוח של כלום אינסופי כמעט שמתחבר לכלום שלי ברגעי הוואקום."ובסוף ימים רבים, אצא אל המדבר, אמצא את התשובה, תהיה בה אהבה.." ("מדבר", אסי זיגדון). טרמפיסטית בבגדי צבא מרושלים ולא תקניים בעליל עמדה בצידי הדרך. אני אאסוף אותה. אחר כך כבר החיים יאספו אותי לאנשהוא עם הנסיעה הזאת. מקסימום נשתוק כל הדרך. גם ככה אני באנרגיות של כלום. |