אני חושבת שהוא אוהב אותי. חלקכם יגידו שזה גילוי קצת מפתיע, בהתחשב בעובדה שמדובר בבעלי. השמרנים מביניכם יגידו שנהוג לברר דברים כאלה לפני החתונה, ובכל זאת, אני חושבת שהוא אוהב אותי. אנחנו כבר כמעט שנתיים ביחד. עברנו עליות ומורדות, קשיים והצלחות, ריבים והתפייסויות. ועכשיו, אולי בפעם הראשונה, אני מרגישה שמה שיש בינינו הוא הרבה מעבר לזה. פתאום משום מקום נחתה עלי ההכרה הזו. דווקא עכשיו, דווקא כשאני רחוקה, דווקא כשיש דברים להתמודד איתם. פתאום הבנתי. הבנתי שמצב הרוח הרגעי הוא רק רגעי, והוא יעבור. הקשיים הם משהו שנמצא על הדרך, לא במקומה. באופן אבסורדי הקשיים תמיד מגיעים דווקא ברגע שרוצים להתגבר עליהם, ולא כשרוצים לברוח. והוא לא רוצה לברוח. הוא לא הולך לשום מקום. וגם אני. אני חושבת שהוא אוהב אותי. איזו תגלית מרעישה זו. או אולי יהיה יותר נכון לקרוא לה תגלית משקיטה. השקט שאופף אותי מאז שהבנתי את זה הוא בלתי נתפס. ידיעה אמיתית ועמוקה שהוא שם, שאני יכולה לסמוך על זה, עליו, לעולם. כמה שזה מרגיע. כמה שזה כיף. שלווה מוחלטת אופפת אותי. גם הדברים האחרים נראים פתאום יותר צלולים, פחות מטושטשים. כאילו הספינה שעליה אני שטה הגיעה סוף סוף למים שקטים. אני כבר מחכה לחזור הביתה. זה נכון בדרך כלל בנסיעות האלה, הוא תמיד טוען שאני חוזרת עייפה ומאוהבת. אבל החזרה הפעם היא שונה. תמיד היא מלווה בשאלות, בטרדות, במתח: מה יחכה לי בבית? היה לו זמן לחשוב עם עצמו, הקול שלו בטלפון נשמע שונה. אולי יש לו משהו להגיד לי? אני חייבת להיות חייכנית וחמודה! כן בנות, מסתבר שהמשפט "אנחנו צריכים לדבר" בהחלט יכול להיות מאיים. לתשומת לבכן. וגם הפעם היה לו זמן לחשוב עם עצמו, וגם הפעם יש לו משהו להגיד לי. אני יודעת, לא מנחשת. הוא לא רצה להגיד לי בטלפון. ברגע הראשון זה עורר בי את העצבנות הרגילה. אבל הפעם משום מה זה עבר מהר. לבד. אולי קצת בעזרתו, שהמשיך להצחיק אותי ולא עשה מזה עניין. ואז זה נחת עלי. ההכרה הזאת, הידיעה המוחלטת, שאנחנו ביחד. פתאום המשפט "אנחנו צריכים לדבר" קיבל משמעות אחרת. כל מי שאומר שהחתונה לא משנה כלום לא יודע על מה הוא מדבר. אני חוזרת הביתה, והפעם זה יותר בית מתמיד. כל כך קל לי הפעם. הדרך לא התקצרה, וגם העייפות לא. אבל הוודאות הזו, שמסירה את הפחד מהלא נודע, ממלאת אותי אנרגיה. אפילו המזוודה שלי נסגרה בקלות.
אני חוזרת הביתה, נסיך שלי. ואני יודעת שבלי קשר למה שיש לך להגיד לי, אתה תחכה לי שם, ותשמח לראות אותי. ואני אותך. אני חושבת שאתה אוהב אותי. אני יודעת. |