רומנטיקה זה אני!
סיפורים רומנטיים מכל הסוגים, שיחדירו מתיקות גם ללבבות שהתייבשו כבר...
פוסטים אחרונים
- ביקור מולדת - סיפור רומנטי לשנה החדשה ! 12/9/18
- סוף סוף! ספרי החדש "שדה הנשיקות האדומות"!!! 12/6/18
- הקשיבו לי! הופעה מחודשת של סיפור רומנטי מאלף 11/12/17
- פגישה במוגרבי -סיפור רומנטי ליום העצמאות -הופעה מחודשת! 12/5/16
- ירח דבש מואר -סיפור רומנטי לחנוכה 13/12/15
- הסוכה הירוקה -סיפור עתידני רומנטי לסוכות 30/9/15
ארכיון
הטירה - הסיפור הרומנטי לשבת -בהשראת ציור של "הנריק הצייר" מהקפה
התעוררתי בזעקות אימה. שערי האדמוני כאש היה רטוב מזיעה. שוב אותו סיוט ארור! לילה שלישי ברציפות אותו סיוט מעיר אותי באמצע הלילה. צלצלתי בפעמון למשרתת, וזו הגיעה בצעדים כבדים, מצנפת הלילה שלה שמוטה על עיניה, והיא מפהקת בקול. "תודיעי למישקה שירתום לי את הסוס השחור. אני יוצא לרכיבה!", פקדתי. "עכשיו? ב-3 בלילה?", פערה קטיה זוג עיניים נבהלות. "את עוד פה?", הרעמתי עליה בקולי, והיא אצה רצה במדרגות למטה, מקללת חרישית .
צינת אוקטובר דקרה את גופי מבעד למעילי הלבן, והקפיאה את צווארי מתחת לצעיף הצמר הכתום שהשלכתי עלי בחיפזון. דהרתי על הסוס השחור, כשאני צווח באוזניו – "דיו! דיו! יותר מהר, חתיכת עצלן!", והסוס הנדהם שנעקר מאבוסו החמים והמרווח בשעה-לא שעה, הגיב בעצלתיים. דומה שנצח עבר עד שהגעתי אליה, ועצרתי לפני שביל האבנים הכתומות, בוהקות כאבני חן, שביל שאותו הכרתי מיד מהסיוטים שלי. מעבר לשביל היא עמדה דוממת ואפלה וחיכתה לי בדיוק כמו בחלום. הטירה.
ברגע הבא שמעתי אותו, ודמי קפא בעורקיי. צחוק פראי בקול סדוק. אימצתי את עיניי אל תוך החשכה, כשלפתע נדלקו 5 אלומות אור מולי, מ-5 מוקדים שונים. בתחילה לא ראיתי כלום. סונוורתי לגמרי. ואז הרחתי את ריחה לידי, ריח עבש של זקנה. התבוננתי שמאלה, ושם היא עמדה, צוחקת בקולה הסדוק, הזקנה מהסיוטים שלי.
עטופה גלימה ירוקה, לראשה מטפחת כתומה, ועליה משקפיים ענקיים, המגיעים עד מתחת לחוטמה הכפוף. "לכי מפה, זקנה מכוערת!", צרחתי, אחוז אימה. כאן בדרך כלל אני מתעורר,אך הפעם זה לא קרה. הזקנה התקרבה אלי עוד ועוד, וריחה המצחין חונק אותי כמעט עד מוות."אז סוף סוף הגעת, הנריק יקירי", אמרה בפרצי צחוק סדוק. "כבר שלושה לילות אנחנו מחכים לך...".
הדחף הראשון שלי היה לאסוף את מעט האומץ שנותר בי , לעלות על הסוס ולברוח כל עוד רוחי בי. אבל ג'ינג'י זה אופי. אותי לא ישברו כל כך מהר! החלטתי הייתה נחושה לברר מה קורה בטירה הזאת, ויהי מה! אחרי זה אוכל לחזור לישון, והפעם ללא סיוטים. הפעם אוכל לספר לאבי, כשיחזור ממסעו בפטרבורג, שהפגנתי אומץ לב כראוי לבן משפחת גריגוריץ' האצילית! "פני דרך, זקנה, את לא תעצרי אותי מלהיכנס לטירה הארורה ולראות סוף סוף מה יש שם בפנים!", נהמתי, כשאני דוחף את הזקנה הצדה. "מי עוצר אותך?", צחקקה זו בקולה הסדוק. "להיפך! היכנס, איש צעיר, היכנס, היכנס פנימה...".
התקדמתי לאטי, מתבונן בזריזות ימינה ושמאלה ללא הרף. אור הזרקורים פילח את השמים הכחולים-שחורים והאיר אותם כמעט כבאור יום. בעטתי בדלת הברזל הכבדה, שסבה על ציריה בחריקה רמה, ונכנסתי בבת אחת, כמו שאני נוהג להיכנס לאגם רוסלקה הקר כקרח. קור דומה קיבל את פניי. שום אח מבוערת, רק צינה שהרעידה את עצמותיי. פסעתי מחדר לחדר, בקור שאפילו הכלבים שלי לא היו סובלים, ולא מצאתי נפש חיה. כל החדרים היו ריקים. לפתע קלטתי הבזק של אור חלוש מעליית הגג."מי גר שם, זקנה?", שאלתי בתקיפות, מנסה להשתלט על רעידות גופי. "חחחחחחחחחח!!!!", הייתה התשובה באותו צחוק פראי, סדוק.
בזיכרוני עלו אבות משפחתי אמיצי הלב, שנלחמו במלחמת קרים, שהניסו דובים ביערות קווקז, שאילפו את נשותיהם עד שהפכו רכות כחמאה...כעת הגיע תורי להוכיח את אומץ לבי ולהביא גאווה למורשתי עתיקת היומין! עליתי במדרגות המתעקלות לעליית הגג, כשאני נוקש במגפיי בחוזקה, כולי עוז רוח, עשוי ללא חת! צלילי פסיעות רכות רכה עלו באוזניי, כשנקשתי בדלת. עצרתי את נשימתי וחיכיתי לגרוע מכול, כשאני אוחז בחוזקה את רובה הציד שלי, עד שפרקי אצבעותיי מלבינים. הדלת נפתחה.
"אלוהים אדירים, איזה איטי אתה, הנריק!", אמר לי הקול הערב ביותר ששמעתי מימיי. "למה לקח לך כל כך הרבה זמן להגיע? ". התבוננתי נדהם אל תוך עיניים שחורות, מכשפות, אל פנים עטורות שיער כחול-שחור כמו הלילה בחוץ, אל גוף של אלילה....פתחתי את פי כמה פעמים, ולא יצא לי כלום.
"אתה דפוק או מה?", נזפה בי האלילה. "שלושה לילות רצופים אני שולחת אליך את אווה, המשרתת שלי, כדי שתבוא ותסביר לי לאן נעלם אחי, חברך היקר, איבן! גם כן אח יש לי, יותר אידיוט מאידיוט! כתבתי לו שאני מגיעה לחופש מהאוניברסיטה, ושידאג בעצמו להכין את הטירה , כי ההורים נסעו עם כל המשרתים לקייטנה בהרים! ומה אני מוצאת? טירה ריקה מאדם, קרה כמו קרח, אף אחד לא הדליק את האח בשום חדר! אם לא האח הזעירה שהצלחנו אווה ואני להדליק בעליית הגג, כבר הייתי מתה מזמן!".
אני עומד כמו אידיוט בפתח ומסתכל בקטרינה. אלוהים, איך שהיא גדלה! בגיל 6 היינו שוחים יחד ערומים באגם, היא, אני ואיבן, אחיה, חברי הטוב. אז זה מה שיצא מהילדה השובבה ההיא שטיפסה על העצים וצללה לתוך מימי האגם כמו דג! אלילה, פשוט אלילה! מחשבותיי הופסקו לפתע על ידי סטירה קלה על חוטמי. "שוב חושב! כל החיים רק חושב ומהרהר! האם כבוד הפילוסוף הגדול הנריק יואיל בטובו לעזור לי לחמם את החדרים הקפואים האלה, ולברר לאן בן הבלייעל הזה, הקורא לעצמו אחי הנאמן, התאדה כמו הרוח?", סנט בי קולה .
"עוקצנית, כל החיים היית ונשארת עוקצנית ודוקרת!", עניתי לה, כשחושיי חזרו אליי. פשטתי את מעילי, הפשלתי את שרווליי והכרזתי מלא מרץ: "נו, ניגש לעבודה!". השלכתי את צעיפי לעברה, ובתנועת פלצור אלגנטית, לכדתי את כתפיה ומשכתי אותה לאט, אך בביטחון אליי, קרוב-קרוב, עד שראיתי את עיניה השחורות מתרחבות בשאלה אילמת. "אני אוהב לקבל את התשלום המגיע לי מראש", לחשתי לתוך שערה, והצמדתי אותה אליי בנשיקה ארוכה, לקול צחוקה הסדוק של אווה הזקנה, שאין לי מושג למה במשך 3 לילות חשבתי שהוא מפחיד...
* הסיפור בהשראת ציורו של "הנריק הצייר", חברי מהקפה http://cafe.themarker.com/view.php?t=1233643 .
* כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c) . |
תגובות (71)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה על תגובה נפלאה!
אל תזלזל בזקנות, כי תמיד הן סבתות של צעירות..חחח
מרתק...מיוחד...מרטיט.
המוסיקה הנלווית שנבחרת בקפידה על ידך...
מסקרנת...
גורמת לדפיקת לב נוספת.
תבורכי תעלי ותעפילי.
חן חן!
כהרגלך מ]פליאה בדמיון בסיפורים בעלילות
תודה על מילות ההחלמה שם בשיר שבר ענן
אפרת*
לא, המשכים לא עובדים כאן, בקפה...אנשים אוהבים קפה נמס אינסטנט...כשנגמר, מרתיחים קפה חדש, שיהיה חדש ורותח...
יקירתי,
את כבר מכירה את הראש שלי
תמיד מתייחסת לצבעים.................
והכתום חגג אצלך בסיפור................
הפכת את הטראומה
לחוויה מענגת ויפה.................
כמו עוף החול שקם מעפרו.............
התארגנת מחדש..............
והכל, סבבה.................
ללא ספק, את מיוחדת
בדרך בה את מספרת סיפורים.
אסתי
דרך הצבע
הוא תואם לציור כי הסיפור קפץ לי מתוכו!!!!!
סיפור נפלא.
מאד נהנתי לקרוא.
תודה לך
ארי
אכן לילה שקט ונטול סיוטים וצחוקים מבעבעים...
אלומה חברה יקרה!
הסיפור כמו תמיד נפלא
משאירה אותי בלי אוויר לנשימה
אבל בזכות אנשים כמוך
רומנטיקה חייה ותמיד תהיה
כי אנשים כמוך דואגים לה ומזכירים אותה
כותבים עליה ואז היא נושמת בנו רוח חיים
את ממש קוסמת של מילים
שבוע מבורך לך אישה קסומה.
היי אלומה,
תקשור, טלפתיה , וגם ספור יפהפה.
אהבתי
אילנה
אלומה,
אני משתוממת כל פעם מחדש מהיכולת שלך להכנס לתפקיד בכל תמונה, להיות איש מסתורין או גבר שרמנטי ועוד ועוד.
אוהבת לקרוא סיפוריך.
יום גשום ונפלא!
איזה כיף היה לקרוא את הסיפור שלך.
ממש החזרת אותי לאגדות האחים גרים.
אנקת גבהים? זאת באמת מחמאה ענקית!!! אחד הספרים הכי אהובים עלי בעולם!!!
כן, רק את, כי יש לך עין מיוחדת!
מחמאות מרגשות במיוחד, שגרמו לי להסמיק כשערו של הגיבור...
יפה הסיפור
וכוכב לסופרת
התרגשות מהסופרת: כתיבך משובחת מחוללת ריגושים, את סופרת בחסד-מרקיע-שחקים, קוסמת מילים - אעתיק מהחברות כאן, מלהטטת בעלילה, שופעת דמיון ויכולת עיצוב מציאות כרצונך. מ ד ה י מ ה כל פעם מחדש. מתחדשת כל פעם מחדש.
התרגשות מהסיפור: עונג והנאה, שמחה וששון, פשוט נחת - לקרוא, לזרום, להסחף, להרגע. סוף טוב הכל טוב.
לא היה לי ספק, ג'ינג'ית לוהטת שכמותך, שתאהבי את הגיבור, אחיך התאום...
אוי ,הנריק והמכשפה הממושקפת...
את הוכחת בסיפורך הדמיוני, אלומה, שלעיתים חלומות מתגשמים...
כל שעה טובה וכשרה, אפילו בשלוש אחר חצות.
תודה על הסיפור המרתק ושבוע נעים !
הנריק היקר והמוכשר! תודה לך על ציור סוריאליסטי מהמם (מקווה ששמת לב שכללתי בסיפור את המידע שלך על 5 מוקדי אור שונים שבהם השתמשת בציור...). מקווה שעוד יהיו הרבה חיבורים נוספים בין ציוריך המרהיבים לבין סיפוריי!
אלומה מדהימה!
וואו! סיפור מהמם....
ובקריאה חשבתי לי שהגיע הזמן
שכל הסיפורים המדהימים שלך יתכנסו להם
בספר הסיפורים של אלומה.
אלומת סיפורים! הנה, יש כבר שם....
שלחי אותם לכל מיני הוצאות ספרים
והחכמה - תענה לך.
שבוע מקסים,
חמים ונעים עם הרבה גשם.
באהבה ובברכה,
אילנה
קוסמת, קוסמת, קוסמת המילים.
סיפור כל כך יפה...
אהבתי את סיפורך.
מחכה כבר לשבת הבאה.
*
היי אלומה רק את מסוגלת להפוך סיוט למשהו מתוק..
מרתק
בטי
אלומה יקרה,
סיפור מקסים.
שבוע טוב,
טלי*
סיפור חלומי ....
והמכשפה של היינריק מסתבר יפהפיה מתאימה את בגדיה לעיניה
ועיקר שכחתי - זו המכשפה
תודה, תודה רבה לך אלומה
לא יכולתי לקבל מחמאה גדולה יותר מהסיפור שכתבת בהשראת הציור שלי
חיבוק גדול וכמובן
*
הנריק
אוהו, איזו מחמאה אדירה! תודה!
את אמיצה...
את הגשם בכבודו ובעצמו.
גשם של רעיונות... גשם של מחשבות.
גשם של מילים... גשם של הגשמה.
תודה לך חברה יקרה ויפה.
הלוואי שכל התגובות יהיו מתוקות כמו זאת...
neheneti mi a ktiva
lefi dati
optimit
ve chiuvit
neshika
קוסמת המילים...
כמה מתאים לך הכינוי הזה..
יופי של סיפור.
גם הציור יפה.
את נפלאה.
*
פנינה
בתור אחת שיש לה פטיש לסרטי אימה-אהבתי.
חלום או מציאות?
מדע בדיוני או סיוט?
לא בדיוק הבנתי מה קרה שם,
אבל התיאורים שלך,
מאוד מיסטיים, עזים ומפחידים *
סיפור נפלא, כל השבוע מחכה לסיפור של שבת.*
אצלי מזקנה כזאת..כרגיל.
.אין סיכוי
לרומנטיקה.........
אבל הסיפור יפה
מקסים כהרגלך
שבוע טוב חברונת פוזית...*
לסיפור המקסים אין עדיין סוף
אז בבקשה בהמשכים....
אצפה לשבוע הבא
סיפור מרתק. כל כך תואם לציור ולתוצאת ה"דמיון הפרוע" שהישרה עליך.
מתברר שהחלומות לא שוא ידברו... לפחות בסיפור הזה.
שבוע טוב,
רמי
חביבתי
מקווה לישון טוב הלילה
ושלא יהדהד לי הצחוק ההוא...
מוסיפה לך קישור לציור מכשפות
של חברה מהקפה דבי
אני חושבת שקיבלת פעם השראה ממנה
תודה ולילה שקט לנו,*
*פנינה
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1297506
אלומה יקרה שלי,
הציור נהדר והמילים מתלבשות כמו כפפה ...
לרגע החזרת אותי ל"ענקת גבהים"....
תודה על סיפור מרתק וסוף מפתיע כהרגלך
כתבת נהדר.
שבוע ניעם וחמים.
שלך,גרטה*
אכן ציור מדהים ומעורר השראה
לסיפור מדהים לא פחות.
רק אני ראיתי כאן שש אלומות?
אלומה האלופה,
אני בעד אדומי השיער...( :
יופי של ציור, יופי של סיפור.
שיהיה שבוע טוב, ללא סיוטים למינהם.
דינה
אני לא הייתי מסוגלת. באמת שלא.
ואת כל הזמן מוציאה כל מיני ספורים מציורים שמה שאני רואה בהם זה .... ציורים!
כ"כ מעניין אצלך כל סוף שבוע..
הפכתי גרופית שלך...
שבוע טוב יקרה.
אלומה,
הלוואי ולכל הסיוטים יהיה סיום כזה מתוק,
הדמיון שלך, משהו!!!!
שיהיה לךשבוע נעים
דבי
אחחחח כמה אני נהנית לקבל תגובות ממך!!!
חן חן!
מהציור! תסתכלי על הציור! את לא רואה את הסיפור בפנים? זה ברור כמו החוטם של גוגול....
אהובה שלי, איזה כיף לי ששמעת את דהירת הסוסים! אם כי זה לא אני, זה את!
תשמעי - טירה, מעיל ארכאי, זה חייב להיות משהו כמו המאה ה-19, משהו כזה...לא ידעתי על בטוח, אז לא נתתי שום רמז בסיפור..אם תשימי לב, קשה גם לדעת על מיקום גיאוגרפי...מה זה חשוב, בעצם? העיקר הסיוט...סליחה, הסיפור...חחחח
זה עוד כלום . בשבוע שעבר הייתי בקונצרט מוסבר של רחמנינוב. שמו את כל הקונצ'רטו מס 2 שלו עם הסימפונייט רעננה! והסבירו שאת הקונצ'רטו הזה, שנחשב הכי פופולרי בעולם עד ימינו, הוא כתב כשהיה במשבר נוראי של כתיבה. 3 שנים לא הצליח לכתוב כלום והלך לפסיכיאטר שהפנט אותו גם, עד שחזר לכתוב, וכתב את היצירה המהממת הזאת...את זה לא ידעתי בחיים על רחמנינוב!!! שמחתי לחדש לך...
כוכב
אחחחחחח כמה אני נהנית לקרוא אותך
תענוג ענק לשבוע ברכה.
חיבוק.
כתבת כהרגלך מקסים.
בעתות וסיוטים
רק בחלומות
של הגבורים בסיפורים.
אהבה לך אני שולחת
לשבוע נפלא*
מורידה את הכובע (שאין לי) בפני הדמיון היצירתי שלך שאין עליו!
מאיפה את שואבת את כל הרעיונות האלה, מאיפה?
*
נעמה
קוסמת המילים שלי היקרה..
ואווווווווו,
את ממשיכה עם הסיפורי הרומנטיים ואני תמיד שואלת..
האם הרומנטיקה עוד קיימת במציאות?
איך שלא יהיה..הצלחתי להיכנס ולהזדהות עם הסיפור..
אפילו את קול דהירת הסוסים שמעתי...
אהבתי את הסיפור..
זהו...יש סימן שעוברים לימי חול..
את "ההבדלה" שלי....
תודה על הסיפור המקסים שלך.
* רפאלה
ניסיתי להתמצא בתקופה שבה מתרחשת העלילה
קשה...
אבל הסיפור מותח ומענג!
חן חן! יש לך טעם טוב...
איזה כייף וגם המוזיקה
לי אין סיוטים, רק לגיבורי סיפוריי...
יפה
שבוע נפלא
ןכוכב
טלי
יפה ומענין
אהבתי!
אבל מה קורה לכם פה בקפה
כולם עם חלומות וסיוטים?
כל הברכות וכל הישועות,
מרדכי