אני קוראת לא מעט כתבות ומאמרים, הודעות כאלה ואחרות בפורומים לא מעטים,
בעיקר כאלה שמתהדרים בשמות המכילים שורש ר.ו.ח
ולרגע עולה בי תהייה שרוצה לשתף אתכם בה... מהות הפלצנות.
אז מה אם יצא חרוז

למה ככה? כי באמת, באמת שאני לא חושבת על עצמי טיפשה, גם לא יותר מדי חכמה אבל איפה שהוא שם באמצע הדרך, אשריי וטוב לי. בכל פעם שאני מחווה את דעתי, אני משתדלת לעשות זאת כך שזה יובן באמת, בלי להשאיר מקום לספקות אלא אם אני שואלת שאלות שמהוות נושא לדיון. אותן שאלות, בעצם אני שואלת את עצמי ולו רק על מנת לחדד לעצמי את הנושא ולפתוח עוד חריץ או שניים כך שדיעות ודברים חדשים יוכלו לחלחל.

אלא מה.. לא פעם אני נתקלת בפלצנות הזו, נו אתם יודעים... פלצנות = אפילו אותם אנשים שכותבים את המילים בקושי יכולים להסביר אותן... ואני תוהה, מאין הצורך הזה של אנשים להשתמש במילים גבוהות ורעיונות נשגבים, משפטים סתומים וסימני ניקוד שמשאירים אותי לא פעם פעורת פה לנוכח מה שמריח לי כנפיחות מהפה אל החוץ ללא כל תוכן ממשי...

למה אנשים לא יכולים לכתוב כמו שהם מדברים נאמר, או להעביר מסר כזה או אחר בשפה ברורה?
למה להשתמש במילים ענקיות כאלה, מאיימות כאלה, לועזיות או עבריות עתיקות ולא ברורות לכולם? למה לגרום לי להתאמץ בכדי להבין ולהפיל אסימון כזה או אחר? אם יש מה להגיד – להגיד.. למה להימרח יותר מדי?
בכדי להשוויץ או להתפאר בידע? בכדי להשתדל להרשים? בכדי לגרום לנו להאמין?

מהות הפלצנות... על מה היא מעידה בעיני?
אולי הייתי הולכת על חוסר ביטחון שמוסווה ע"י תגובות במקום תשובות,
על בורות ונעילה של חדרים במוח ובלב בכדי ששום דבר חדש לא יפר את השלווה המדומה שם,
כך שמידי פעם בורחת נפיחה..... פלצנות נו....

ואתם, מה אתם אומרים?
פלצנות לשמה הבאתי פה, לא?

אחלה ערב לכולנו

ואפשר לדסקס על כך בקישור המצורף:

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1149&MessageId=135125165