גשש בודד, כתב שרון שפירא (ע"פ פנס בודד, מילים: יוסף דר וחיים גורי). 

היה היה גשש חיוור, מרכז במה
והוא האיר את ילדותינו השמימה
והוא האיר את ההומור בישראל
ולאורו כל הקהל אז התגלגל.
כש"המומחה" כמעט הכה את שואליו
היה קולו של פולי רץ בתחנוניו:
"סליחה, אדון מומחה" שאל בסלנג עקום,
"רק איך קוראים, לצופציקו של הקומקום".
"רק עוד רגע, פולי, רק עוד רגע קט
איך זה נעלמת, כשכבר כמעט
לא הספקנו עוד לצחוק מעט אפילו -
אבל תחנונינו לא הועילו.

היה היה גשש חיוור מרכז במה
שלכולם עשו רק טוב על הנשמה,
מהם למדנו לדבר, עברית סחה
מושגי יסוד, שעד היום הם הצלחה.
"חם בטבריה" או למשל "זה רדיו זה" -
וגם "ברוך!, אתה הבנת את זה" "המפתחות בפנים" כשאת הרכב רצית,
ולסרג'יו אם, פנית לא טעית".
"רק עוד רגע, פולי, רק עוד רגע קט
איך זה נעלמת, כשכבר כמעט
לא הספקנו עוד לצחוק מעט אפילו -
אבל תחנונינו לא הועילו.

היה היה גשש חיוור - חלפו שנים
ובבמה הומור רדוד של חקיינים  
גם הכותבים שבנמצא הם לא רמה,
מסך הטלוויזיה בא במקום במה.
מהשלשה נותרו רק שניים ביישוב  
כי השלישי פרש כנפיים לבלי שוב,
והקהל עודו צמא למערכון
שיתבצע כמו גשש חיוור, נכון.
"רק עוד רגע, פולי, רק עוד רגע קט
אף שנעלמת, אתה נשאר לעד
לא הספקנו להודות לך אפילו -
אבל אנחנו מחכים לך, כאילו.