בערב היה דייט ראשון מאתר הההכרויות שנרשמתי אליו. ישבנו לקפה במקום חביב ושקט, השיחה קלחה וזרמה, פיטפטנו סיפרנו וצחקנו, קיבלתי מחמאות... באמת היה נעים מאוד. אחרי כשעה הבחור השתתק לפתע ונעשה מכונס בתוך עצמו. הצעתי לזוז. הבחור החזיר אותי, נפרדנו בביי ביי תודה תודה. זהו. לא ברור לי מה קרה. האמת, הייתי נפגשת איתו שוב, אבל אם לא, אז לא. לא אשבור את הראש. אחר כך פגשתי חברות לקפה, ואחת מהן אמרה לי פשוט: נקסט, תגידי נקסט. אז אני אומרת.
כשישבו בקפה התבוננתי בחבר'ה הצעירים שחלפו ברחוב ובאיזשהו מקום שמחתי שאני לא בת עשרים או שלושים. הייתי נשואה, ילדתי ילדים, אני אחרי כל מה שהם עומדים לפניו. די כייף למען האמת.
שבוע חדש מתחיל, מעניין מה יזומן לי במהלכו. אני מצפה למפגש ביום שלישי של הקורס שהתחיל בשבוע שעבר.
חשבתי קצת על הבחור הצעיר, איך אדבר איתו אם יתקשר שוב. המצב הוא שאין לי חשק להכנס לשיגרה של שיחות פטפוט איתו, שיחות סתמיות כאלה לא מעניינות אותי, אבל גם אינני רוצה לנפנף אותו באופן פוגע. הכי טוב יהיה אם אומר לו בפשטות שאינני רוצה להיות בקשר יותר, אלא שאני יודעת שהוא ישאל למה, ולמה לא, ומה זה מפריע... גם לשיחה כזאת כבר אין לי אנרגיות. נראה מה יהיה. |