הגוון שבין השחור ללבן
על הכל ועל לא כלום
מנסה להסתכל לעצמי בלבן של העין..
לגעת במקומות הכואבים,
לגעת במקומות הלא שיגרתיים
לגעת בכל אותן נקודות שבחיי היוםיום שלנו אנחנו לפעמים מדחיקים או שוכחים
פוסטים אחרונים
- "על עצמי" 16/2/11
- אהבות שקטות 31/1/11
- על החיים ועל המוות 26/12/10
- אכזבות קטנות 19/12/10
- מעבדות לחירות 6/11/10
- התחלות חדשות 24/10/10
ארכיון
לבוא לזיין אותך
לבוא לזיין אותך
זאת הודעה ששלחת לי.
כמה מתריס אתה יכול להיות. כמה מחרמן אתה יכול להיות. בשלוש מילים הצלחת לעורר אותי. ודימיינתי איך אתה מגיע, תופס אותי, מתחיל לנשק, בסערה, בתשוקה, רוצה לבלוע אותי, לנשק, למצוץ, לנשוך.
אתה בודק אותי. אתה בודק את מי אני מעדיפה, את זה שאוהב אותי מכף רגל ועד ראש, ונוגע בי בחרדת קודש, ונשאר ער כל הלילה כדי להסתכל עלי.
או, אולי בכל זאת אני מעדיפה אותך, אותך שחושק בי כל כך. אותך שיודע אותי.
אותך שלא יודע לאהוב אותי. |
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נפלא,
חושני ומעורר,
אשוב עם כוכב
דובי
www.dubiroman.com
אני דווקא חושב שכולנו רוקדים אותו ריקוד. יש כאלו שאולי דורכים על אחרים אבל משתפשים עם הזמן.
It is a small world afterall.
All you need is love.
:-)
זאת שאלת השאלות....
אני מניחה שלכל אחד יש את הדרך שלו לאהוב,
את ההשקפה שלו על האהבה
כשמבינים כבר נעשה מאוחר מידי...
אצלי, הראש בעננים והרגליים על הקרקע,
ראשי סחרחר,
רגלי כואבות,
וגופי מתוח עד כדי קריעה
הדמיון
לא קל לקלקל בו
אין מציאות וזמן שמוכיחים בו
אין בו מבחן
לעוף איתו עד מעבר להרי האופק
לאוטופיה
ואז מגיעים לגיל ביולוגי
לפעמים נוחתים על שתי רגליים
עייפות וכואבות
כל כך מסכימה איתך, ניסוח מצוין
רק תזהרי - לא לעד אפשרויות הבחירה ישלימו עם מהותן וימתינו בסבלנות בתור המתקצר של אפשרויות הבחירה.
היום בחרתי בזה שאוהב
כל יום צריך לבחור מחדש..
מקווה בשבילך שעדיפי את זה שאוהב אותך...
הריגוש נעלם בסוף, אהבת אמת הופכת למשהו אחר