חשבתם כל כך הרבה וזה הבלוג שיצא לכם?!!!
פוסטים אחרונים
- חשבתי שהבנתי משהו אבל, ביקורת על/ובעקבות הסרט 500 ימים עם סאמר... 1/11/09
- לחובבי וודי אלן 30/10/09
- Little Britain במיטבם עם מיטב האמנים 24/10/09
- קצת Tom Waits לסוף השבוע 23/10/09
- לא יפה להגיד אימפוטנט 21/10/09
- Ya Laure Hobouki והגן הבלעדי 19/10/09
ארכיון
חשבתי שהבנתי משהו אבל, ביקורת על/ובעקבות הסרט 500 ימים עם סאמר...
|
This is not a love story! כך מבהיר המספר בתחילת הסרט. צפיתי בסרט הלילה וידעתי שאיך שאסיים ארוץ לכתוב. אני חושבת שהוא מייצג את השאלות הרבות, את הדעות הנוקבות, את הפקפוק אל מול האמונה, את הפחד מהמחוייבות, את החשש להכניס את האהבה לתוך הגדרה, את הטראומות של כולנו, את השריון של חלקנו, ואת אלו שעדיין לא נשברו, ולמרות הכאב, רוצים למסד את הקשר ובכלל לאהוב את האחד ולהאמין שהחיים לא יפגעו בזה בקלות.
לכאורה עוד סרט רומנטי מהמגוון שהתעשייה מוציאה לחורף, למי שרוצה להתכרבל עם כוס שוקו חם מול המסך, או באולם חמים כשאי אפשר לשבת בחוץ או ללכת לים.
אבל לא.
טום (ג'וזף גורדון לויט) וסאמר (זואי דשנל) מכירים במקום עבודתם. הוא רומנטיקן שהתאהב בה מהרגע הראשון. והיא, לא מאמינה במערכות יחסים, היא לא רוצה להגדיר, היא עושה מה שטוב לה.
הסרט מתאר את 500 הימים הראשונים להיכרותם בצורה מאוד מיוחדת, עם נגיעות מהסוף, האמצע וההתחלה במקביל. זה גורם לנו לחשוב ולשאול, האם מה שהיה אז יכול היה להשתנות בסוף, האם מעשה אחד הוביל לשני. כאשר מציגים דברים בהמשכם, בדיעבד, במקביל לסיפור בהתרחשותו, אנחנו יכולים לא לקחת כמובן מאליו את העלילה, אנחנו נמנעים מלהיסחף, זה יוצר דיסוננס אצל הצופים במהלך הסרט והמון חומר למחשבה. אי אפשר להישאר אדישים לסיפור כמו ברומן רומנטי.
מתחילת הסרט חשבתי שאנחנו חייבים לעשות הקרנה קבוצתית בקפה, וכל אחד יקבל מענה לשאלות שלו, לפחדים שלו. סקרנו אותי בכל שלב תגובות של של חברים, כותבים ומגיבים, מה הם היו אומרים על הצעד הזה, מה הם היו חושבים על הדרך שלו, ועל הדרך שלה. תהיתי האם כולם ישנו את דעתם בעקבות הסרט.
האמת היא, שהייתי בטוחה שכן. אני לפחות, עד היום ה 488 הצלחתי לפקפק בדברים שחשבתי בהם. להפוך את דעותיי. אני מדברת במעורפל מכיוון שאני רוצה שתצפו, ולא רוצה להיכנס לפרטים שיהפכו את הכל למובן מאליו.
ביום ה 488 כפי שמתואר במפורט לקראת סוף הסרט התרגזתי. כעסתי על היוצרים שזה מה שהם בחרו לעלילה. הם החזירו אותנו פתאום אחורה, לדעות הקדומות ולפחדים ולאמונות שיש לכולנו. הרגשתי שכל מי שמחזיק בדעתו יכול להגיד עכשיו, אמרתי לכם.
אבל אחרי כמה דקות נרגעתי, והבנתי שהמסר נמצא ברגע הזה, ביום ה 488, הבנתי את המסר ורציתי להסכים אתו, אבל זה הרגיז אותי כל כך. אני לא יכולה להגיד מה הוא, אבל אני יכולה לשאול את עצמי ואת מי שראה, אם מה שקרה אותו היום מעצבן אותי כל כך, ואני לא רוצה שכך זה ימשך מה זה אומר עלי.
ובכל זאת. אם הסרט היה מסתיים שם. הייתי אומרת לכם, נפלא. 4.212 מתוך 5.
אבל עוד שניים עשר יום של קלישאות אכזבו אותי לחלוטין. אני לא מגלה לכם כלום. קלישאות יש מכל הסוגים, ולא אגלה לכם מדוע הסוף הרגיז אותי כל כך. אבל מי שיצפה, יוכל לעזור לי להבין, מה זה אומר עלי שכל כך שנאתי את הסוף של הסרט ורציתי שהוא יסתיים ביום ה 488. אולי.
ובכל זאת, שווה צפיה, בהחלט. השחקנים טובים, הרעיון נפלא. גם, למרות השוביניזם שבמשפט זה, הבחירה להפוך את משחק התפקידים, הגבר הרומנטי הרוצה להתמסד והאשה 'המרדנית' שלא רוצה הגדרות מוסיף עצמה למחשבות ולדיסוננס. אצלי לפחות.
והכי הכי,
הפסקול שמלווה את הסרט - הנה לינק. פסקול מופלא של מוסיקה מגוונת, המון בריט פופ, סמית'ס, אלטרנטיבית ועוד. השיר שבחרתי לצרף בתחילת הפוסט ניצח בהתלבטות גם מכיוון שאני אוהבת את רגי'נה ספקטור, וגם בזכות המלים, וגם מכיוון שהוא ליווה את הרגע החשוב בעיני בסרט. למרות שיש שם שירים יותר טובים.
יצא לי משהו שונה לחלוטין ממה שרציתי. כל הסרט היו לי מניפסטים בראש, תחושת נצחון של עצמי על עצמי, אבל הסוף החזיר אותי למצב של בלבול. וגם עייפתי מלכתוב על אהבה. עייפתי מלהתווכח עם עצמי. אם הייתי יכולה הייתי מצרפת לינק לצפייה ישירה, מבקשת שתקדישו 90 דקות ותביעו דעה.
ובכל זאת, תקדישו ערב אחד, אולי זאת לא יצירת מופת נעלה, אולי זה לא אירוע תרבותי מכונן. אבל זה מדבר על השבר שקיים בדור שלנו שחושש ורואה אכזבות ומצד שני רוצה לאהוב. שלא מאמין בתא הזוגי ובנישואין בשל המספר הרב של הגירושין, ואולי מעצם כך שאנחנו דור שני להורים גרושים בהגדרתנו.
ויש כמה משפטים מאוד חזקים שלא יצאו לכם מהראש. לא רוצה לגלות אפילו אותם. אבל הם נאמרו פה בפוסטים ובתגובות, נאמר כבר הכל. פשוט בסרט, הכל נאמר הפוך, התהליכים הפוכים ומקבילים בו זמנית, ויגרמו לכל אחד מאתנו לדעתי, להילחם בדיסוננס הפרטי שלו.
בברכה, בצ'י |
תגובות (39)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מה נגמר עם זה?
אם כך אני מבטיחה לצפות!
נכון אמרת (-:יאללה ת'קשרי
אני מחכה שיהיה לי עם מי לדבר על היום הזה...
במיוחד היום!!
ככה זה בסרטים של וודי אלן, רק מדברים ומדברים. אבל מרוב שהם מדברים אתה מרגיש מה זה טוב אחר כך עם עצמך.
זה כל הקסם.
את תאהבי את הסרט.
אולי תביני אותו אחרת ממנו, ותחשבי שהוא רומנטי.
דווקא מעניינת אותי דעתך אחרי הסרט.
אויש, אחרי הסרט הזה, את תהיי מה זה מבואסת שלא הזמינו אותך, רייצ'ל מוציאה את החשק לארגן חתונות. ואחותה מוציאה את החשק לחיות. סרט מופלא.
רוצה סוד! רוצה סוד!
ורשמתי לפניי :)
כמי שמכורה לסרטים רומנטיים סכרינים ונוהגת בחוסר סבלנות על גבול האלימות עם מי שמנסה
להתערב לה באסקפיזם המתוק שלה, אני לא לגמרי בטוחה שהסרט הזה בשבילי,
אבל עשית לי חשק לראות אותו.
תמחקי בבקשה את התגובה העליונה שנשלחה בטעות טרם סיום כתיבה.
ובכן, התחלתי לומר שגם אנחנו ראינו את הסרט של וודי אלן וגם זה רק בגלל שכליון החליט לשחק אותה אינטיליגנט וסחב אותי לצפות במין פליטון, שבו למעלה משעה וחצי המטורף ההוא דויד משהו מדבר אל עצמו ואל אחרים ובכלל- בסרט הזה כולם מדברים.
באמצע הסרט אמרתי לכליון שהעונש עוד מצפה לו בבית בדמות סרט בלהה שיעבור עליו במרתף. ואכן כך היה- כשאני מבטיח אני תמיד מקיים.
לא אוהב את היום ה - 488.
נרשם, תודה.
יופי של המלצה.
עשית לי חשק לכוס שוקו, כירבולית ושקט.
:)
נו, אז מה את חושבת שאני רוצה שתבלבלי אותי עוד יותר??
מה, לא מספיק אני מבולבלת כמו איזה ביציה?
טוב. אני אראה קודם את וודי אלן.
וכל דבר אחר שתרצי שאני אראה.
אבל על איזה רייצ'ל את מדברת ממי? (וכאילו שלא הייתי במספיק חתונות השנה, בחייאת בצ'קה יפה שלי, קצת רחמים על האישה)
אל תגלה לאף אחד, אבל לא התכוונתי לא לכתוב ספויילר, פשוט לא זכרתי כלום :))
סתם,
עכשיו אני כבר לא זוכרת, אז כנראה זה סרט לא משהו.. רק לבית בערב שקט, אם יהיה בטלויזיה...
הפוסט שלי יותר חשוב. יותר חכם מהסרט.
בצניעות כמובן.
תודה כבוד המגיב.
מצטערת פאנג', זה סרט תפור על ראג'.
אתה יכול לשחק בסרט שאלפא ממליץ עליו, ולביים. אני כבר נערת המים.
הכי פשוט שהרגשתי באהבה, זה שבר פשוט.
אבל את יודעת מה,
הפסקתי לא להאמין. לבינתיים, עד ההצהרה הבאה שלי...
תודה אהובה }{
העיקר שהסרט לא מדבר על אהבתנו.
תודה אתי,
המלים מעבירות את המסר של הסרט, על העצימה של העיניים, על הלימוד שלנו מה זאת אהבה דרך עיניים של אחרים, בלי לחוות דברים, על הדיסוננסים שאנחנו מספרים לעצמנו כדי להרגיש טוב יותר, ומוותרים לעצמנו.
איך אני יכולה להתרכז כשאני חושבת על כליון קשור בגשם הזה לעמוד, ושחס וחלילה לא יפגע בו הברק (או אהוד).
אתם הבנתם היטב אם לא הבנתם מספיק. גם אני לא מבינה. לא יודעת בכלל למה המלצתי על הסרט הזה. רציתי להמליץ על הסרט של וודי אלן, אבל לא נעים לכתוב עכשיו שזה לא כזה משהו, ולא שווה פוסט... אופס.
אבל לא גיליתי כלום!! להיפך, בלבלתי הכל עוד יותר.
ותראי קודם את וודי אלן החדש.
ואת רייצ'ל מתחתנת.
גם אני לא. כי אהבה אי אפשר להבין כשהיא לא שלנו אני חושבת... הם הצליחו לגרום לי לא להבין. מה שראיתי זה סיפור עצוב על אהבה...שלא הולכת בגלל כל החוקים שאנשים קובעים לעצמם לא להתאהב וכו'..
תעזבי, אם כבר יהיה לך זמן לסרט, אל תצפי בזה, תצפי בסרט רייצ'ל מתחתנת, סרט חזק. על בחורה שמשתחררת ממוסד גמילה כמה ימים לפני חתונת אחותה, וכל מה שקורה בעקבות זאת. המון חומר למחשבה.
אם תרצי ספויילר אגלה לך בסוד.
טוב שהחזקת חזק ולא התפתית להחמיק (מלשון לחמוק. אחלה מילה)
לדו"ח איזה ספוילר.
מבחינתי זאת המלצה מצוינת ללכת (או להישאר) ולראות תסרט.
תודה לכבוד המבקרת
אני לא רק אצפה בסרט..
אני גם אביים אותו ואשחק בתפקיד הראשי!
אז שוב פעם יוצא שאהבה זה לא פשוט?
אוף.
מעולה.
אנחנו גם.
אנחנו מעתיקים ממנו.טוף. נצפה ונראה.
(קראתי עם עיניים חצי עצומות כי אני שונאת לקרוא על סרטים לפני שאני רואה אותם, ומצד שני שונאת לא לקרוא פוסטים שלך)
בתצ'י אני אשמח אם
תרחיבי יותר על מה שראית
קצת לא הבנתי כל כך *
שיט בצ'
אפשר ספויילר בשביל אנשים שאין להם אף ערב פנוי בשבוע?..
מחר גם שלי.
ניסיתי להזמין כרטיסים דרך האתר אבל נשארו רק בגואם, אני לא אספיק להקרנה. אארגן משהו פיראטי...
אני אדווח לך מה קרה לי בלילה. נשווה אם ראינו אותו סרט.
עזבי אותך סרטים על אהבה ושטויות וכאלה ...
זה הסרט הבא שלי !
גם אני לא מבינה בעצמי.
כל כך התעייפתי, עד רבע שעה לפני סוף הסרט הייתי בטוחה שאני מבינה ואצא בהצהרות.
אם אתה אוהב את וודי אלן ואת לארי דייויד, צפה ב whatever works
יותר מוצלח, אבל רק לחובבי וודי.
תודה,
לא הבנתי הכל, אבל מספיק בשביל לרצות לראות את הסרט..