מקסים מקסים מקסים...

 פנינים שזורות בשיר 

ולחשוב שכמעט פיספסתי את זה ...

וואו

 :)))))))

 תודה תודה

 אהבתי,

כה ענוג  עם קורטוב של תום.

משפריץ מאושר...

אם תבוא לקחת אותי או לא...

הילדה שבי לא תיעלם...

כתבת מקסים.

זוהר יקרה*

כמה רכות

וגעגוע לזה שנשכח

ולמרות זאת עדיין בזיכרון

והשלווה שלך בלהשאר ולחכות

תודה.

יפה, זוהר.

יפה. תודה.

אור חדש על האמירה

"ולא היה ביניכם אלא זוהר"...

:)

ובעיני, זיכרון השיכחה, כלל לא אוקסימורון.

ויש לי חבר שנהג לומר לי, מעת לעת:

"אם תשכחי ששכחת,

תזכרי הכול."

תודה על השיתוף והשיקוף, זוהר.

אילה עם כנפיים

אִם תַּבִּיט דֶּרֶךְ

חֲרַכֵי הַחַלּוֹנוֹת כֻּלָּם

תִּרְאֶה אוֹתִי

יַלְדָּה קְטַנָּה

תראה אותי עכשיו כילדה קטנה...

מתגעגעת, מתגעגעת למראות העבר, לחוויות ולתחושה שהוא...והוא עדיין אותו אחד כפי שאת אותה אחת.

נפלאה פורצת שירתך זוהר...

גם אני קד...

צטט: saskia 2009-11-01 12:44:49

איך את מצליחה לשמור על הטריות הזאת ?

זאת "משרה מלאה" הכתיבה שלך?

קינאת סופרים תרבה כאב בטן..

תודה זוהר( שמעתי את הראיון ברדיו ולמדתי עוד כמה דברים..)

נ.

 רק לא קנאת סופרים...

אני מכירה את זה וזה באמת כואב בבטן

אני נושמת עמוק וחושבת לי אחר כך: שכל אחד והמתנות שלו.. 

במה להתחיל?

נזרום לפי הכתוב.

כבר השם מכיל ניגודיות שמופיעה עוד במהלך השיר.

יש נטיה לשכוח אירועים טראומטיים, אבל כאן דווקא זוכרים את השכחה.

אם תביט דרך חרכי החלונות כולם - לא משנה איפה תביט, דרך חרך זה או אחר, דרך חלקם או כולם, תמיד תראה אותי.

ובשדות הירוקים גדלה חיטה. גבעולי החיטה שעדיין ירוקה, לא זהובה כדימוי המופיע ברוב המוחלט בשירים.

לא. כאן הילדה קטנה, החיטה צעירה, אל מול טיולי ג'יפים, מטוח, ובנית בית.

(פסחתי על קידת הגבעולים אשר גמולם הוא מטוח)

וכאילו לא מספיק - אשכב כך לנצח!

משחק הילדות מגיע לסוף סופי ונצחי.

אז אל תעז לא להגיע לקחת אותה חזרה

עטורה בזר גבעולי החיטה ! 

נ.ב.  למה לישון בכתיב חסר?

אִם תִּשְׁכַּח לְהַגִּיעַ

לָקַחַת אוֹתִי

חָזְרָה

מי ישכח איך ישכח?

נראה לך ? :))

*

איך את מצליחה לשמור על הטריות הזאת ?

זאת "משרה מלאה" הכתיבה שלך?

קינאת סופרים תרבה כאב בטן..

תודה זוהר( שמעתי את הראיון ברדיו ולמדתי עוד כמה דברים..)

נ.