| בדרך כלל תהיה הדלת סגורה והחלונות יהיו חשוכים. אין זה אומר כי ריק ההיכל, להפך מכך. דעו כי אם באתם בשעה שכזו הרי שעוד נווד אובד עשה את דרכו לפניכם על מנת למצוא לשעה קלה מרגוע לנפשו הדואבת ולגופו הכואב. לעתים יתייצבו מספר חתולים מול הדלת, מאותם חתולים עזובים שראיתם בבואכם, מחכים לשיירי מזון. לעתים ימתין אדם מחוץ לבית, פחית של בירה או סיגריה בידו, מחכה גם הוא לחסדיה של רוזמרין, גם אם הם שונים מעט. לעתים ירצה לקשור עמכם שיחה, סתם בשביל הנימוס או באמת מתוך כאב הבדידות, שהרי הבדידות היא זו שהביאה אותו לכאן מלכתחילה. בדרך כלל ירצה הוא לשמוע את חוות דעתכם בנוגע לפינוקיה, חמודותיה ותענוגותיה של רוזמרין אך אמליץ לכם שלא לבוא עמו בשיחה שכזו, פשוט השיבו לו כפי שאני נוהג הייתי להשיב ברגע שכזה – " אם עייף אתה מתלאות הדרך כאן בפנים תמצא מנוחה, אם כואב אתה את מכאובי התשוקה כאן בפנים תמצא נחמה ואם מתגעגע הנך את געגועי האהבה כאן בפנים תמצא שכחה". סבור אני כי אותו אחד כבר לא ינסה לבוא עמכם בדברים לאחר מכן. כעת יעמדו בפניכם, הבאים בשערי מקדש זה, שתי אפשרויות ובחירה אחת: תוכלו להמתין כאן עד תיפתח הדלת ומתוכה ייצא הנווד שהגיע לפני כן, לעתים חיוך זחוח על פניו ונשיקת פרידה על לחיו ולעתים יביט בחשש אל הרחוב, מחפש בעיניו אדם מוכר העלול להסגירו. כאשר תגיע שעתכם שכחו את הכל ועברו בשער ומשם כבר תהיו אדונים לגורלכם, או יותר נכון יהיה לומר – רוזמרין תהיה אדונית לגורלכם. אך מילותיי השקטות שלי ייפרדו בנקודה זו מכם. למרות שבזמנים אחרים עברתי בשער זה אינספור פעמים לא אתאר בפניכם את שראו עיני וחש גופי, בדיוק כפי שאין טעם לתאר במילים את הקפיצה מצוק נישא כשרק חבל מחובר לרגליך או את העמידה בסמוך למפל ענק היוצא מתוך הר ושאון מימיו עוטף אותך בקול איתנים. וכאן בדרך כלל הוא יעצור בדיבורו, יצמצם מעט בעיניו ויקרב אליכם כלוחש סוד עתיק יומין- אך תוכלו גם לבחור באפשרות השנייה ולוותר על הכניסה אל קודש הקודשים ולסור להיכן שאני עצמי נוהג לסור מדי פעם. אומנם ברוזמרין עצמה לא תפגשו אך מבטיח אני לכם כי אם תגיעו אל אותו מקום ותעשו כדבריי הרי שלעולם לא תשכחו זאת. ומהו המקום הזה עליו משתוקק אני לספר לכם? מהם סודותיו החבויים, כמו מאות בשנים, אותם עומד אני לחשוף בפניכם? וכאן יקרב הוא אליכם עד כי פיו הלוחש כמעט ויגע באוזניכם- זהו העולם שמעבר למראה, זוהי המנהרה שמצדו השני של המפל הגועש, המחילה שתוביל אתכם אל ארץ הפלאות. זהו חדר הסתרים החבוי ביותר שאולי קיים בתוככם אתם, חדר שאם תפסעו לתוכו יגלה לכם דברים שמעולם לא חשבתם כי נצרבו בכם. וכיצד תגיעו לחדר סתרים זה? הרי אין פשוט מכך. בחרו במעבר הקטן המצוי בין הבית המפורר, מקום המקדש עצמו, ובין הבניין המתקלף שלידו. מעבר זה יוביל אתכם אל עוד בניין מתקלף, המצוי בצידו השני של בית האהבה, צמוד אליו ובעצם יוצר עמו מקשה בשרנית של טיח אפור ובטון. כנסו אל אותו מעבר וצעדו בו צעדים ספורים עד אשר תגיעו אל הכניסה לבניין. אך היזהרו לכם מנחת ידו של הענק, שומר הסף של המפתן! הר אדם זה, כנראה אחד מדייריו של הבניין, אינו מעוניין באורחים לא קרואים בחדר המדרגות שלו. ומכיוון שמתגורר הוא בקומה הראשונה עלול יהיה לשמוע אתכם בעת התקרבכם, אם לא תניחו לדממה לשלוט בכם. אומנם אגזים אם אומר כי מי שנתקל בו וחי כדי לספר על כך צריך להודות למזלו הטוב אך מי שיתקל בו ויספוג את נחת זעמו ועוצמת צעקותיו, מדומני כי לא ימהר לשוב לכאן בעתיד הקרוב, גם לא זה הרחוק. עמדו בפני הכניסה הסתמית הזו והביטו בה. היא זו שתיקח אתכם, כמו המראה, כמו המחילה, כמו חור שחור ממעמקי החלל, אל עולם הסודות שמעבר. אל תעלו במדרגות המטונפות, הן תובלנה אתכן אל דלתות רגילות, אשר בני אדם מיואשים חיים מאחוריהן את חייהם נטולי התקווה. במקום זאת רדו למטה, במדרגות מטונפות אף יותר, אל מרתפו של הבניין, אל חשכת המחשכים, אל אופל האופלים. וזכרו כי אם תרצו להסתובב ולסוב על עקבותיכם תמיד תהיו רשאים לעשות זאת. ורק אם, אתם אלו האמיצים מספיק, תרדו במדרגות עד לתחתיתן, תיכנסו אל תוך המקלט האפלולי הזה ותברכו לשלום את שפע יצורי החושך שלו, ואז תיגשו בזהירות, בעוד ידיכם מגששות במרחב השחור העוטף אתכם, אל הקיר המערבי, ותצמידו אליו בשקט את אחת מאוזנכן, תוכלו לטעום ממה שאני כבר טעמתי, לגעת במה שאני נגעתי, לגלות את מה שאני כבר גיליתי, להבין את מה שהבנתי. תוכלו לטעום תשוקה, תוכלו לגעת בחמלה, תוכלו לגלות שמחה ועצב, ייסורים והנאה. ותוכלו אולי, אם אכן תתאמצו מספיק, להבין אהבה. ברוכים הבאים, אתם המקשיבים לקולי האילם, אל חייה, האמיתיים והמדומים כאחד, של רוזמרין. ברוכים הבאים אל בית האהבה שלה. |