כותרות TheMarker >
    ';
    0

    קשה לעיטור.

    197 תגובות   יום ראשון, 1/11/09, 13:59

    לפני 16 שנים, עמדתי ונברתי בפחי האשפה של הבית ברחוב חובבי ציון 38 בתל אביב. על חומות הבתים מסודרות תמיד תערוכות מאולתרות של פריטים המוצגים במופגן לצד הפח, מעליהם כמו מרחף סימן מוסכם המציין: "במצב טוב, כל הקודם זוכה".

    אמונה תפלה רווחת אינה מתירה למצפונם של אנשים להשליך לתוך הפח ספרים או סוגי מאפים שיבשו, שמא ניתן עדיין לדלות מתוכם פירורים או פירורי מידע. יש המנשקים פת לחם לאחר שנפלה אל הארץ, מנהג פוסט-שואתי של עם שלמד רעב מהו, שכמעט נשרף כליל על ספריו וכותביו - אך איבוד הזכרון הוא כנראה מנהג נפוץ בהרבה מאלה.  

     

    לאחר שתמותו, יתכן וישליכו את כל מה שאספתם ויצרתם אל האשפה, זה דבר שבשגרה.

     

    עמדתי אספתי עוד ועוד מהבליל שהותיר אחריו מי שנבר לפניי: עשרות רבות של צילומים מבצבצים באי סדר מבין חוברות, פרטי לבוש ומיני חפצים אישיים. אספתי, אך לא ידעתי את מה אני אוסף, ידעתי רק שאלה צילומים המודפסים ישירות מהתשליל ואינם רפרודוקציות - אלא מסמכים מצולמים שיש להצילם. הנחתי הכל בקופסה ועליתי אל הבית הסמוך, בו שכן הסטודיו הראשון שלי בתל אביב.

    לאחרונה עשיתי סדר במחסן הסטודיו והקופסה שמצאתי (שוב) הפכה לכתבה במוסף 'גלריה' האחרון * של הארץ, בה סופר על האנשים שהצלתי ממסעם האחרון: שון קונרי וז'אן פול בלמונדו, קירק דאגלס, ז'אן מורו, ונסה רדגרייב, מייקל קיין, לולה לולובריג'ידה ואת אליוט גולד ורבים אחרים.
    הכוכבים שכמעט וליוו את ארכיונו של ג.עיטור בדרכו האחרונה.

    אכסנתי הכל בקופסא אפורה עליה כתבתי בטוש "ארכיון ג.עיטור": כ- 200 צילומים, נגטיב אחד, גזיר עיתון אחד, מכתב אחד, כמה מעטפות ריקות. גזנתי את הקופסה למשך 16 השנים הבאות.



    עובדה מעט מוזרה היא, שאת פעולת המיון, אותה עזרה ראשונה שהגשתי לאוסף הצילומים שהיה על סף כליון - בצעתי בחדר שנהגתי כבר לכנות 'חדר מיון', משום ש'שותפי לסטודיו' באותה עת לא היה אלא ארכיון של חקירות ביטוח, מקיפים אותי סביב סביב בקלסרים כתומים על גבי מדפים שהגיעו עד לגובה התקרה. מתוכם נדרשתי מעת לעת להוציא מסמכים לפי מספרים סידוריים שהושארו לי במשיבון, או למיין מסמכים חדשים שהביא אליי שליח אל תוך התיקים, תמורת מחצית שכר הדירה.


    יש אנשים הרדופים על ידי זכרונות, אחרי רודפים ארכיונים שלמים.


    התיקים היוו חומר קריאה נפלא: חקירת תביעה בשל מקרה בו הכיש נחש צפע כלה במהלך חתונתה בחצר בית מלון, אדם בכסא גלגלים שפוצה במיליונים אך חוקר עקשן תיעד אותו בעת ששיחק על רגליו במטקות לחופי יוון, שרברב שפוצה בשל טענתו שאינו יכול להרכיב עוד כיורים בשל פציעתו, אך תועד מתפקד היטב במצלמה נסתרת.

    מדהים לכמה תיעוד זוכים אנשים אלמונים רק בשל העובדה שהם נחשדים בהונאת חברת ביטוח, שהם פוטנציאל לרווחים - לו רק ידעו, לו רק הוקם מוזיאון חוקרי הביטוח - היו זוכים הטובים שבהם לצאת מאלמוניותם, לזכות להכרה במעשיהם החשאיים, יחד עם מושאי החקירות - האותנטיים ואלה המתחזים.


    חבר הקפה, המעצב סמי.די מצא את דמות אמו באחד הצילומים לצד יהורם גאון.


    ככל שאוסף הצילומים הפך למעין גלעד לג.עיטור, באמצעות שרידי מסעותיו והאנשים אחריהם תר, התחוור לי שלמעשה, הצילומים כלל לא היו שייכים לעיטור. קניין רוחני וזכויות יוצרים הם עניין משפטי סבוך שאין לו דבר עם העובדה שבעל האוסף מצולם במרבית הצילומים, בין אם ניתנו לו כמזכרת אישית ובין אם כדי שיפרסמם.

    עיטור פרסם טור קבוע במגזין 'להיטון', ב'העולם הזה', 'עולם הקולנוע', ובאחרית ימיו גם בעיתון 'חדשות'. בנסיעותיו לפסטיבלים, לאולפנים ולאתרי צילום - הביא עימו לעיתוני ישראל מעט מזוהר הקולנוע של העולם הגדול, כמגלה ארצות בעידן שלפני גיא פינס.

    הגניזה, ההשעייה - יוצרות לעתים את חשיבותם של ארכיונים, כדרך יישונם של יינות בבקבוקים: אם לא יפתחו בעיתוי הנכון ישארו כפריט בעל ערך רק לאספנים. במשך הזמן משתנים דברים ביחס לדברים שנגנזו: עם הוודע על דבר חזרתם של צילומי ג.עיטור, החלו לפעול באחת הכוחות שהשתתקו: המשפחה, התקשורת, כהצפה של דברים מהתת-מודע אל התודעה בעקבות חוויה, זכרון, חלום, טיפול פסיכואנליטי.

    ֿ

    צילום אחר, צולם על ידי ידידי הצלם צחי אוסטרובסקי , על סט צילומי סרט של דוד אבידן שמעולם לא יצא לאור.


    לו שיערתי אז שאני מחזיק בשארית ארכיונו של ג.עיטור ולא בעודפים מתוכו, לא הייתי מתמהמה 16 שנים. אך השנה הייתה 1993, החיבור לאינטרנט לבתים פרטיים התאפשר בישראל רק כשנה מאוחר יותר, זה כמעט בלתי נתפס. ללא מחשב חזק לא יכולתי אז לסרוק, לגבות, למיין, למספר, לערוך רשימת צלמים, סוכנויות ומצולמים, לעניין עיתון בפרסום, להעלות את אוסף הצילומים כולו לאינטרנט למטרת זיהוי ולבסוף - להחזיר הכל לידי המשפחה.

    הסופרת תמר גלבץ, שעיטור היה דודה הנערץ, התרגשה וסיפרה לי: "ביחס לעובדה שהאיש תיעד את עצמו בכל כך הרבה צילומים, מדהים שזה כל מה שנותר. מדי שנה כשאני נקראת להעניק את המילגה על שמו בבית הספר למשחק 'בית צבי' - אני נשאלת אם יש לי צילום שלו ואני תמיד עונה בצער, בשלילה".

    בידי המשפחה נותרו רק שלושה צילומים של עיטור.


    האסופה האנקדוטית של ג.עיטור איננה ארכיון של ממש. היא אינה מתעדת באופן קונסיסטנטי תקופה או זרם בקולנוע, אלא לכל היותר מביאה את טעמה של ראשית תרבות המגזינים וטורי הרכילות בארץ, המפרנסים היום טורי בידור רבים המתיימרים להיות תוכן בעל משמעות. אך השלכת אסופה שכזו עלולה היתה להיות גם מותו המקצועי של עיטור, מחיקתו מהתיעוד השוטף: כל כך מצולם היה בחייו, שפשוט נשכח יחד עם מותו של התשליל.

    למי חשוב אם ייזכר או לא - לציבור ? למשפחתו ? 


    כדי להשתמר,
    זקוקים ארכיונים להכרה ותשומת לב, אך גם למימון רב. בשנת 1998, נתקלתי בצילום המפורסם של הכרזת המדינה שצילם רודי ויסנשטיין. לאחר בירור קצר התברר לי שיצא מתוך ארכיון של חצי מיליון נגטיבים - ארכיונו של הצלם רודי ויסנשטיין, 'הצלמניה' שברחוב אלנבי בתל אביב. תהליך גיוס ההון (הפרטי), המחקר, הפקת התערוכה וספרה ארכו כ- 4 שנים. כך קמה תערוכת 'הצלמניה' שהוצגה בתחנת הכוח רידינג בשנת 2002 וזכתה לעניין רב: 120,000 מבקרים באו לצפות בצילומים במשך שישה שבועות בלבד בהן הוצגה.

    בעידן ההצפה הקולוסלית של הצילום, בו הכל מצולם בסלולרי, בדיגיטלי - השכחה היא תוצר של שטפון המידע במקום נדירותו. לציבור עניין רב בחשיפה אל עברו המצולם, לעורר את רגש הגעגוע הטמון ברגעים המונצחים של חיינו הקצרים, גם אלה הטריויאליים: כאן חיינו, אלה היו נופינו, אלה היו כוכבינו.

     

    * זו הכתבה ב'גלריה' של 'הארץ', אליה גם התייחסה דבורית שרגל.

    דרג את התוכן:

      תגובות (191)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/12/09 06:26:

      צטט: יגאל שתיים 2009-11-02 17:21:12

      צטט: אקרמן המקורי 2009-11-01 21:06:44

      שאפו. מזכיר לי שפעם מצאתי על הספסל ברחוב ספר, המכיל את כל שמות ההרוגים של מלחמת יום כיפור.

      ספסלים מזמנים לנו מציאות.

       

      הנה תמצית מציאות הספסל באשר למלחמה ההיא:

       

      ישראל =  2,656 הרוגים  7,251 פצועים   294    שבויים

       מצרים =   11,300 הרוגים   25,00 פצועים  8,273 שבויים

       סוריה =   4,000    הרוגים   10,00 פצועים  386    שבויים

       

      תשמע, בזכות התמצית שהבאת לכאן , הבנתי לראשונה , אחרי 36 שנים שבעצם בניגוד למה שחשבתי עד עכשיו: ממש ממש ניצחנו (ובגדול!) במלחמה היפהפייה הזו

       

      כשמסתכלים על המספרים יוצא שלעומת השכנים יצאנו לגמרי בסדר גמור מהמסיבה הזאת. ממש עושה חשק לעוד מלחמה . 

       

       

       

      ובעניין ג.עיטור - כל מה שנותר לי לומר על כל התהליך: ממציאת הארגז, השימור, המיון, הארכיון, החשפיה, בכתבה ב"הארץ" (שקראתי בשקיקה בעיתון המודפס והתרגשתי למצוא אותך שם) - שאפו גדול!

       

       

       

        9/12/09 10:31:

      צטט: נעמה כאן 2009-12-08 14:41:25

      יגאל,  חשבתי על הפוסט הזה שלך על עיטור ויחסיו עם הסלבס ולדעתי יש כאן נופך של יחסי עיתונות הוגנים. האיש היה מוכר להם, נראה לפי התמונות שהם חשו נוח בחברתו. בהקשר הזה נזכרתי במרדף האלים של הפפרצי אחרי הנסיכה דיאנה ובסוף הטרגי.

      כמה שונה. אולי זה מה שבא ללמדנו האוסף הזה שהצגת והבאת כאן בכישרון רב?

      נעמה. 

       

      אם יש לקח, הרי הוא הזהירות שיש לנקוט כנגד הנטייה הטבועה בנו, להשליך לפח את קרובינו על זכרונותיהם לאחר מותם.

        8/12/09 14:41:

      יגאל,  חשבתי על הפוסט הזה שלך על עיטור ויחסיו עם הסלבס ולדעתי יש כאן נופך של יחסי עיתונות הוגנים. האיש היה מוכר להם, נראה לפי התמונות שהם חשו נוח בחברתו. בהקשר הזה נזכרתי במרדף האלים של הפפרצי אחרי הנסיכה דיאנה ובסוף הטרגי.

      כמה שונה. אולי זה מה שבא ללמדנו האוסף הזה שהצגת והבאת כאן בכישרון רב?

      נעמה. 

       

        4/12/09 19:10:

      צטט: דניאל זיסקינד 2009-12-04 18:26:12

      נפלא. תודה

      תמיד שמח כשאתה בא. אגב: אהבתי.

        4/12/09 18:26:
      נפלא. תודה
        4/12/09 11:55:

      צטט: סאני עד עולם 2009-12-03 21:41:43

       

      רובנו לא  חושבים היום על המחר...נראה כאילו מה שזוכר היום ישאר חקוק לתמיד...אך לא כך הוא וצילומים, כתבים אלה  שנשמרים...שהצלת...הם זכרונות חוויות שאין להם תחליף...

      נהניתי לקרוא ולראות...מקווה שאני לא כזאת... מקווה שוומרת.זכרונות

       אני אזכור אותך.

        3/12/09 21:41:

      רובנו לא  חושבים היום על המחר...נראה כאילו מה שזוכר היום ישאר חקוק לתמיד...אך לא כך הוא וצילומים, כתבים אלה  שנשמרים...שהצלת...הם זכרונות חוויות שאין להם תחליף...

      נהניתי לקרוא ולראות...מקווה שאני לא כזאת... מקווה שוומרת.זכרונות

        30/11/09 13:45:

      צטט: Dafna's 2009-11-30 11:11:03


      כמעט ופספסתי את הטקסט המקסים הזה, איזה יופי שנתקלתי בו הרגע.

      מדהים איך כך תמונה זה סיפור גדול ובסוף, כולם מכירים את כולם פה בתל אביב...

       

      עושה לי חשק לחיטוטים ונבירות

       ברוכה הבאה, הבלוג פתוח 24/7, כי לספר על תוצאות נבירותייך - הקישי 2.

        30/11/09 11:11:


      כמעט ופספסתי את הטקסט המקסים הזה, איזה יופי שנתקלתי בו הרגע.

      מדהים איך כך תמונה זה סיפור גדול ובסוף, כולם מכירים את כולם פה בתל אביב...

       

      עושה לי חשק לחיטוטים ונבירות

        30/11/09 10:12:

      צטט: צלילי הלב 2009-11-29 23:39:01

      ממש תודה יגאל

      מרתק היה לטייל ולו במעט בארכיון ובכיתוביות, זה כמו לגעת קצת בתקופה הזאת.

      אכן התקופה היום שונה ומרוב ההנצחה (העצים) לא רואים את היער וכל כך מעט תמונות לבסוף מפותחות

      יש משהו בתמונות ישנות, היה בהם רספקט מסוים, ניחוח אחר

       

      היום סבתא שרוצה להשוויץ בנכדים שולפת לפטופ, צריך להמציא אפליקציה לארנקים.

        30/11/09 10:10:

      צטט: sari di 2009-11-29 11:15:36


      ואני מתבוננת על הצילום..השחור לבן..

      מצקצקת איך פיתחו אותו..פעם.

       

      תודה על הפוסט.

       אולי יש סיכוי, שכמו תקליטי הויניל שכולם זרקו - חוץ מהאוזן השלישית, עם הופעת הדיסק - הנגטיב, חדרי החושך האדומים והנייר יעשו קאמבק.

        29/11/09 23:39:

      ממש תודה יגאל

      מרתק היה לטייל ולו במעט בארכיון ובכיתוביות, זה כמו לגעת קצת בתקופה הזאת.

      אכן התקופה היום שונה ומרוב ההנצחה (העצים) לא רואים את היער וכל כך מעט תמונות לבסוף מפותחות

      יש משהו בתמונות ישנות, היה בהם רספקט מסוים, ניחוח אחר

       

        29/11/09 11:15:


      ואני מתבוננת על הצילום..השחור לבן..

      מצקצקת איך פיתחו אותו..פעם.

       

      תודה על הפוסט.

        24/11/09 23:15:

      צטט: שקל תשעים 2009-11-24 18:07:37

      אין כמו מציצנות רטרואקטיבית..

      להכנס לעולם גנוז...שפס מן העולם...אבל כזה שחי לגמרי,בקרב מי שיש לו תשוקה אליו...(:*

      זה תמיד מדהים מחדש,לגלות כמה שאנחנו בני חלוף...

      שאריות שלנו יחכו בצפרדע הירוקה,לסקרנים אמפתיים במקרה הבטו וחירייה במקרה הרע...

      יופי של פוסט.

      תגיד - מציצנות רטרואקטיבית > זו לא תנוחה מהקאמה סוטרה ?

        24/11/09 18:07:

      אין כמו מציצנות רטרואקטיבית..

      להכנס לעולם גנוז...שפס מן העולם...אבל כזה שחי לגמרי,בקרב מי שיש לו תשוקה אליו...(:*

      זה תמיד מדהים מחדש,לגלות כמה שאנחנו בני חלוף...

      שאריות שלנו יחכו בצפרדע הירוקה,לסקרנים אמפתיים במקרה הבטו וחירייה במקרה הרע...

      יופי של פוסט.

        23/11/09 07:51:

      צטט: קול קוראת 2009-11-01 14:25:05


      אני מאד מזדהה.

      גם אני אספנית אובססיבית וחובבת ארכיונים מושבעת.

      יש הרבה קסם בזיכרונות האצורים בהם,

      באבק.

      חיים שלמים גנוזים בערימות-ערימות.

       

      לא סתם אתר אוצר.

      בשני מובנים שונים -

      אוצר כתואר השם ואוצר כפועל (בעיסוקך המקצועי)

      :-)

       

       


      אהבתי ומאד הפוסט

      כנראה גם בי דבקה מדי פעם

      "במחלה" אפרת*

        22/11/09 20:03:

      צטט: יגאל שתיים 2009-11-22 15:25:07

      אני באמת לא מת על זה שמגיבים כאן תוקעים פרסומות לעצמם, אבל נו.

      אז אתה יכול למחוק את התגובה שלי מותק

      למעשה נכנסתי כדי להעניק כוכבית

      אבל נעזוב זה

      תודה !

        22/11/09 15:25:

      אני באמת לא מת על זה שמגיבים כאן תוקעים פרסומות לעצמם, אבל נו.

        22/11/09 12:57:


      מאלף

      ולכן נכתב:  אחרי מותי

       

      .

      כמו-כן פוסט של ראובן פלץ

      עוד תל-אביבי שמוצא "מציאות" ראויות זרוקות ליד הפחים:)

      "אור לגויים"

       

      .

      תודה יגאל

      .

      שטוטית_תשוב:)

        22/11/09 09:54:

      צטט: אינדיאנית בהפרעה 2009-11-22 08:24:48

      היי..

      געגעתי, אז באתי...

       כמה טוב שבאת הביתה, כמה טוב לראות אותך שוב.

      היי..

      געגעתי, אז באתי...

        20/11/09 21:30:
      להיפרד מחפצים

       לארוז חיים שלמים

       פח אשפה גדוש

       בזכרונות ילדות

       קשת בענן

       צבעים חדשים

         .

      ©כל הזכויות שמורות לשטוטית

         .

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1323893

       

       

        20/11/09 18:19:

      צטט: ria 2009-11-20 08:44:35


      :

      : ו

      : )

      : ))

       

      אהבתי

       

      מזכיר לי את התקליטים שאני ממאנת להיפרד מהם

      את הפטיפון שאני עומדת לקנות לטובתם ( אחרי שהעפתי מהבית את המערכת "ההיא" כי לא עמדה בסטנדרטים )

      את אלבומי התמונות שכל התמונות זולגות מהם החוצה כי הדבק יבש ( והצהיב )

      את אופנת שנות ה-70 שהייתה ונותרה מגוחכת להפליא

       

      פוסט נפלא.

       

      תודה : )

       יש לי חבר שמכר בשנות השמונים אוסף של יותר מ 1,000 תקליטים כי האמין שאין בהם יותר צורך, ברור שהיום הוא מצטער.

        20/11/09 08:44:


      :

      : ו

      : )

      : ))

       

      אהבתי

       

      מזכיר לי את התקליטים שאני ממאנת להיפרד מהם

      את הפטיפון שאני עומדת לקנות לטובתם ( אחרי שהעפתי מהבית את המערכת " ההיא " כי לא עמדה בסטנדרטים )

      את אלבומי התמונות שכל התמונות זולגות מהם החוצה כי הדבק יבש ( והצהיב )

      את אופנת שנות ה-70 שהייתה ונותרה מגוחכת להפליא

       

      פוסט נפלא.

       

      תודה : )

        19/11/09 18:58:

      צטט: harel2200 2009-11-19 14:51:26


      אהבתי את מצגת התמונות מן העבר,

      אך לא הכרתי את הצלם "עיטור"

      כך או כך .. פוסט יפה ומרענן

      ביחס לפוסטים אחרים שאני קורא.

      ג. לא היה צלם, אבל הרגיש במרכאות.

        19/11/09 18:55:

      צטט: שרון 7 2009-11-18 23:24:28

       

      מה אומר בעצם,,,,,??? ליגאל,,,,אומרת ,,,,,שלום,,,,,,,,

       

       שלום ג.שרון.

        19/11/09 14:51:


      אהבתי את מצגת התמונות מן העבר,

      אך לא הכרתי את הצלם "עיטור"

      כך או כך .. פוסט יפה ומרענן

      ביחס לפוסטים אחרים שאני קורא.

        18/11/09 23:24:

      מה אומר בעצם,,,,,???

       

      ליגאל,,,,אומרת ,,,,,שלום,,,,,,,,

       

        15/11/09 11:16:

      צטט: יגאל שתיים 2009-11-06 13:17:20

      צטט: ALILA POP 2009-11-04 23:45:10

      מה אני יגיד לך אתה  LARGER THAN LIFE

       

      זה המשפט שאומרים לי כל חיי בחנויות נעליים.

       

       

      LOL התמונה והמשפט עושים את שלהם גדול מהחיים

      דרך אגב,אני כל-כך מעריצה את הגרפיקה שלך מדהימה!

        14/11/09 16:41:

      צטט: המ(ר)קיז דיו 2009-11-14 15:05:25

      בשוק הפשפשים בחיפה ראיתי הרבה פעמים איך הסוחרים מביאים בטנדר חיים שלמים של אנשים ומפזרים אותם על הארץ לשם מיון, מסמכים אישיים, תצלומים, כתבים, ציורים וכו' הולכים לזבל כמו כלום..

       

      בעניין דוד אבידן, משורר ענק, וירטואוז מילולי מרתק לטעמי או כפי שניסח זאת יפה אשר רייך "הוד נסיחותו".

      אבל בכל הנוגע לאמנות חזותית, היצירה שלו חלשה, ראיתי משהו מהקולנוע שהוא יצר ומהתמונות שלו, זה לא מספיק מפותח ובטח לא משוכלל כמו הכתיבה שלו.

       

      מכל מקום, אם זאת לא חוצפה מצידי, הייתי שמח לקבל עותק דיגיטלי של התמונה שלו.

       

       

      תודה מראש,

      רוזן

       

      בדיוק - חיים שלמים בטנדר, באנגלית זה נשמע יותר טוב אפילו. מעולם לא ראיתי את סרטו זה של דוד אבידן - כך שאיני יודע עד כמה טוב היה או לא, אבל נועז זה בטוח. בסטילס צילם אותו צחי אוסטרובסקי, כך שאיני יכול להעביר עותק ללא רשותו.

        14/11/09 15:05:

      בשוק הפשפשים בחיפה ראיתי הרבה פעמים איך הסוחרים מביאים בטנדר חיים שלמים של אנשים ומפזרים אותם על הארץ לשם מיון, מסמכים אישיים, תצלומים, כתבים, ציורים וכו' הולכים לזבל כמו כלום..

       

      בעניין דוד אבידן, משורר ענק, וירטואוז מילולי מרתק לטעמי או כפי שניסח זאת יפה אשר רייך "הוד נסיחותו".

      אבל בכל הנוגע לאמנות חזותית, היצירה שלו חלשה, ראיתי משהו מהקולנוע שהוא יצר ומהתמונות שלו, זה לא מספיק מפותח ובטח לא משוכלל כמו הכתיבה שלו.

       

      מכל מקום, אם זאת לא חוצפה מצידי, הייתי שמח לקבל עותק דיגיטלי של התמונה שלו.

       

       

      תודה מראש,

      רוזן

       

        12/11/09 19:07:

      צטט: דיפלו 2009-11-12 18:48:15


      אויש אויש מבין אותך אנחנו הסרטנים נוטים לאסוף כול חפץ מזקין שנים

      ןמתקשים להשליך חפצים ישנים, אולי אעביר אליך כמה מהספרים שלי

       שניירותיהם החלידו ??.???

       או שאעביר אותם לגולדמונד.........

       

      שתיים אתה מככב כתמיד!

      אין לי נטייה לשמור חפצים חסרי ערך רגשי או דולרי, אני רק משתהה קצת בהשלכה: "אולי מישהו בגטו יצטרך את בית המנורה השרוף הזה" ? את הספרים שלח לגולדמונד, את הפרחים לצה"ל.

        12/11/09 18:48:


      אויש אויש מבין אותך אנחנו הסרטנים נוטים לאסוף כול חפץ מזקין שנים

      ןמתקשים להשליך חפצים ישנים, אולי אעביר אליך כמה מהספרים שלי

       שניירותיהם החלידו ??.???

       או שאעביר אותם לגולדמונד.........

       

      שתיים אתה מככב כתמיד!

        11/11/09 19:22:

      צטט: יגאל שתיים 2009-11-11 08:32:29

      צטט: avimedia 2009-11-10 12:37:54

      צטט: יגאל שתיים 2009-11-01 23:46:06

      צטט: avimedia 2009-11-01 18:24:35

       

      "בעידן בו הכל מצולם בסלולרי, בדיגיטלי"...

      אני forever young :-)

      את הצילומים שלי (32,000 וידאוים בשנתיים האחרונות) לא יזרקו לזבל...

      הם ברשת לנצח.

       אתה לא יודע עד כמה אתה טועה - כמות כזו של צילומים מבטיחה שאיש לא יצפה בהם מלבדך - זו ערימה מאוד גבוהה של שחת. 

       

      טועה?

      האתר נותן סטיסטיקות והתפלגויות יומיות לפי מיקום גיאוגרפי, גיל, מספר צפיות, תגובות, וכו...

      כול יום בין 200-1000 צפיות מכול העולם.

      יש מי שמחפש את השחת הספציפי הזה ומוצא בעזרת מנועי החיפוש של הרשת:-)

      אני צופה בהם כאשר ברצוני להיזכר במשהו מתאריך ספציפי, מאד עוזר כפיגום לזיכרון.

      זוהי ארכיאולוגיה של מידע דיגיטאלי...

      זה שיש לך כמות גדולה של סרטוני וידיאו ברשת - לא מבטיחה את שרידותם ואת היכולת לאתר בהם מחט במקום שחת.

      זה הכיוון אליו הולכת התרבות -דיגיטציה, ראה כנס במכון ון ליר :

      http://www.vanleer.org.il/Data/UploadedFiles/Events/1036.pdf

      בכל מקרה זה עדיף על צילום ופילים, מנסים עכשיו לספרת את ארכיון הטלויזיה (ערוץ 1) שנרקב..

        11/11/09 11:09:

      צטט: יגאל שתיים 2009-11-03 09:09:11

      צטט: זינה הלוחמת 2009-11-02 17:11:15

      "קשה" "עיטור"
      מילים חזקות
      מחשבות מבלבלות
      *

       

      כל דבר אצלך קשור לסקס.

       

       אמממ תודה לאל!

      שנית..מי כותב פוסטים "{ברית}מילה/דגדוג/בלוטה/פלט

      כל אחד ומה שמוחו/גופו פולט/קולט

       

      רגוע

       

        11/11/09 08:32:

      צטט: avimedia 2009-11-10 12:37:54

      צטט: יגאל שתיים 2009-11-01 23:46:06

      צטט: avimedia 2009-11-01 18:24:35

       

      "בעידן בו הכל מצולם בסלולרי, בדיגיטלי"...

      אני forever young :-)

      את הצילומים שלי (32,000 וידאוים בשנתיים האחרונות) לא יזרקו לזבל...

      הם ברשת לנצח.

       אתה לא יודע עד כמה אתה טועה - כמות כזו של צילומים מבטיחה שאיש לא יצפה בהם מלבדך - זו ערימה מאוד גבוהה של שחת. 

       

      טועה?

      האתר נותן סטיסטיקות והתפלגויות יומיות לפי מיקום גיאוגרפי, גיל, מספר צפיות, תגובות, וכו...

      כול יום בין 200-1000 צפיות מכול העולם.

      יש מי שמחפש את השחת הספציפי הזה ומוצא בעזרת מנועי החיפוש של הרשת:-)

      אני צופה בהם כאשר ברצוני להיזכר במשהו מתאריך ספציפי, מאד עוזר כפיגום לזיכרון.

      זוהי ארכיאולוגיה של מידע דיגיטאלי...

      זה שיש לך כמות גדולה של סרטוני וידיאו ברשת - לא מבטיחה את שרידותם ואת היכולת לאתר בהם מחט במקום שחת.

        10/11/09 12:37:

      צטט: יגאל שתיים 2009-11-01 23:46:06

      צטט: avimedia 2009-11-01 18:24:35

       

      "בעידן בו הכל מצולם בסלולרי, בדיגיטלי"...

      אני forever young :-)

      את הצילומים שלי (32,000 וידאוים בשנתיים האחרונות) לא יזרקו לזבל...

      הם ברשת לנצח.

       אתה לא יודע עד כמה אתה טועה - כמות כזו של צילומים מבטיחה שאיש לא יצפה בהם מלבדך - זו ערימה מאוד גבוהה של שחת.

       

       

      טועה?

      האתר נותן סטיסטיקות והתפלגויות יומיות לפי מיקום גיאוגרפי, גיל, מספר צפיות, תגובות, וכו...

      כול יום בין 200-1000 צפיות מכול העולם.

      יש מי שמחפש את השחת הספציפי הזה ומוצא בעזרת מנועי החיפוש של הרשת:-)

      אני צופה בהם כאשר ברצוני להיזכר במשהו מתאריך ספציפי, מאד עוזר כפיגום לזיכרון.

      זוהי ארכיאולוגיה של מידע דיגיטאלי...

        9/11/09 08:51:

      צטט: לומדת לעוף 2009-11-09 04:15:53

      שמחה שפרסמת כאן את הכתבה מעיתון הארץ.

      אין לי מנוי לעיתון, פשוט אין לי שולחן בבית מספיק גדול בשביל לפרוס את העיתון ולקרוא אותו.

       

      אני לא בן אדם נוסטלגי. אני משתדלת להפרד מדברים שמרגישה שמעיקים עלי.

      עדיף להסתכל קדימה.

       

      כשסוף כל סוף אצא לפנסיה אני מקווה לשבת ליד הבריכה

      ולהמשיך לרקום חלומות לעתיד.

       

      כשרשמת את ההודעה הזו, בשעה 04:15:53 יכול היה להיות השליח עם העיתון להיות בדרך אלייך. את העיתון ניתן לקפל ולחצי ואפילו לרבע, ניתן לקריאה אותו במיטה ויש הגורסים גם באמבטיה וברכבת - הבעיה היא אותם אנשים המנסים לקרוא חלקים מהעיתון הפרטי שלך > אולי עדיף לחכות שתהיה לך בריכה פרטית מיוחלת.

       

       

        9/11/09 08:06:

      צטט: shulamit 2009-11-08 23:39:37


      שלום יגאל 2

      אתמול ראיתי סרט סטודנטים על הצלמניה ובעלת הצלמניה סיפרה בגאווה רבה על התערוכה בחברת החשמל. לצערי לא הזכירו שאתה האוצר.

       כל טוב

      שולמית

      משפחת ויסנשטיין ממש לא חזקה בפרגונים, מעבר לזה - הייתי כל דבר מלבד האוצר בפרויקט ההוא.

        9/11/09 04:15:

      שמחה שפרסמת כאן את הכתבה מעיתון הארץ.

      אין לי מנוי לעיתון, פשוט אין לי שולחן בבית מספיק גדול בשביל לפרוס את העיתון ולקרוא אותו.

       

      אני לא בן אדם נוסטלגי. אני משתדלת להפרד מדברים שמרגישה שמעיקים עלי.

      עדיף להסתכל קדימה.

       

      כשסוף כל סוף אצא לפנסיה אני מקווה לשבת ליד הבריכה

      ולהמשיך לרקום חלומות לעתיד.

        8/11/09 23:39:


      שלום יגאל 2

      אתמול ראיתי סרט סטודנטים על הצלמניה ובעלת הצלמניה סיפרה בגאווה רבה על התערוכה בחברת החשמל. לצערי לא הזכירו שאתה האוצר.

       כל טוב

      שולמית

        8/11/09 23:36:

      צטט: יגאל שתיים 2009-11-08 07:15:36

      צטט: re set 2009-11-07 11:27:06

      כתבה מדהימה, מרגשת ועצובה כאחד.

      אני תמיד נדהמת לגלות מדי פעם, עזבונות שלמים מוטלים על המדרכה ברחוב, זרוקים כאבן שאין לה הופכין,

      על ידי יורשים קרי לב שכל מה שמעניין אותם זה להשכיר את הנדל"ן במהרה, מותירים מורשת וזכרונות

      ותמונות וחפצים וספרים (!) להירקב ברחוב. 

      לעומת זאת, אם קרוב המשפחה שמת היה פראנץ קפקא - מלחמת העולם המשפטית תמשך בבתי המשפט על פני שלוש יבשות ושלושה עשורים.


      מקס ברוד הבין איזה אוצר נפל בחלקו. כידוע קפקא דווקא רצה שהדברים יושמדו.

      כל טוב

      שולמית

        8/11/09 23:34:


      הסיפור הזה מרגש אותי . אני תוהה מה יקרה לכל מה שיצרתי אחרי שאמות. אני מקווה שאספן יקח אותם עוד לפני שיגיעו לפח אשפה.

       

      הדבר נוגע גם לציירים וליוצרים אחרים. למשל , הציורים של יוחנן סימון כמעט שנזרקו לפח כדי לפנות את הבית /דירה שהכילו את היצירות עד שגברת אחת הבחינה בערכם והיה לה גם חוש מסחרי ויחצני בריא . נדמה לי שהיא בת של מי שהי הבעל הבית של כל בו שלום.

      אחר כך ראיתי את התערוכה של סימון במוזיאון תל אביב. כל זה קרה למרות שסימון היה מוכר ונחשב לאמן חשוב כבר לפני עשרותשנים

       

      דדדדדדדדדדדדדדד גגגגגגג

       

      יוחנן סימון, נוער בקיבוץ

        8/11/09 22:45:

      צטט: אניגמה 313 2009-11-08 22:10:35

      מעלה נשכחות (תרתי) *

       

       

       עדיף בהרבה ממעלה גירה, או מעלה קרחות :-)

        8/11/09 22:10:
      מעלה נשכחות (תרתי) *
        8/11/09 16:13:

      צטט: *tsunami 2009-11-08 06:52:38


      "לאחר שתמותו, יתכן וישליכו את כל מה שאספתם ויצרתם אל האשפה, זה דבר שבשגרה."

       

      אתמול, בשיחה שניהלתי עם חברה טובה, זו סיפרה לי שגרסה את כל היומנים שלה וזאת על מנת לא להשאיר

      שום עדות על חייה שמא תצא מהבית מחר ותדרס ע"י אוטובוס או משהו בסגנון. די נדהמתי אם לומר ת'אמת, אך

      אני יכולה להבין את הצורך שלא לחשוף את עצמנו בפני זרים או בני משפחה שיבואו אחרי מותנו, ינברו בחפצים האישיים שלנו

      ויעשו בהם כרצונם.

      ומצד שני לי אישית יש את הצורך להשאיר משהו מאחרוריי, במיוחד פריטים ומידע אודותיי, מי ומה הניע אותי ומה היה חשוב לי

      ולו רק בשביל בנותיי.

      לו פעם אני עוברת ברחוב ונתקלת בערימת "זבל" שכזו שמכילה מתוכה את כל חייו של אדם, אהבותיו, אכזבותיו, השגיו, ומה לא.

      בעניי זה מרתק  ועצוב גם יחד.

       זו באמת שאלה - מה להשאיר אחריך ומה לא > רק שלאו יודעים עד מתי אפשר לקבל את ההחלטה.

       

        8/11/09 10:13:

      צטט: SARI 2009-11-07 14:15:49

      נהדר!!

      שרי

       ספרי לחברייך :-)

        8/11/09 07:15:

      צטט: re set 2009-11-07 11:27:06

      כתבה מדהימה, מרגשת ועצובה כאחד.

      אני תמיד נדהמת לגלות מדי פעם, עזבונות שלמים מוטלים על המדרכה ברחוב, זרוקים כאבן שאין לה הופכין,

      על ידי יורשים קרי לב שכל מה שמעניין אותם זה להשכיר את הנדל"ן במהרה, מותירים מורשת וזכרונות

      ותמונות וחפצים וספרים (!) להירקב ברחוב. 

      לעומת זאת, אם קרוב המשפחה שמת היה פראנץ קפקא - מלחמת העולם המשפטית תמשך בבתי המשפט על פני שלוש יבשות ושלושה עשורים.

        8/11/09 06:52:


      "לאחר שתמותו, יתכן וישליכו את כל מה שאספתם ויצרתם אל האשפה, זה דבר שבשגרה."

       

      אתמול, בשיחה שניהלתי עם חברה טובה, זו סיפרה לי שגרסה את כל היומנים שלה וזאת על מנת לא להשאיר

      שום עדות על חייה שמא תצא מהבית מחר ותדרס ע"י אוטובוס או משהו בסגנון. די נדהמתי אם לומר ת'אמת, אך

      אני יכולה להבין את הצורך שלא לחשוף את עצמנו בפני זרים או בני משפחה שיבואו אחרי מותנו, ינברו בחפצים האישיים שלנו

      ויעשו בהם כרצונם.

      ומצד שני לי אישית יש את הצורך להשאיר משהו מאחרוריי, במיוחד פריטים ומידע אודותיי, מי ומה הניע אותי ומה היה חשוב לי

      ולו רק בשביל בנותיי.

      לו פעם אני עוברת ברחוב ונתקלת בערימת "זבל" שכזו שמכילה מתוכה את כל חייו של אדם, אהבותיו, אכזבותיו, השגיו, ומה לא.

      בעניי זה מרתק  ועצוב גם יחד.

        7/11/09 19:17:

      צטט: יגאל שתיים 2009-11-07 18:44:11

      צטט: יופי יום 2009-11-07 08:09:44


      גם אני..

      תמיד מגניבה מבט לערמות שליד הפחים...

      איזה כיף שמצאת אוצר שכזה...

      כשאמצע בפחים שלי אקרא לך...

      אהבתי.

      עמליה

       הצטרפי אל קבוצת התמיכה שהקמתי: המיועדת לפחחים, מיינים, ארכיבאים, זבלנים, ממחזרות ונברנים.

       

      איך מצטרפים?

      יכולה להיות ראש קבוצה? חחחחח

        7/11/09 18:49:

      צטט: דפנה.. 2009-11-07 09:04:21


      הי יגאל,

      מאוד נהניתי לקרוא ...

      הייתי בת 10 או 12 בימי עיתון "להיטון"...העליזים..

      וואו'...איזו נוסטלגיה נפלאה...

      שבת נפלאה

      דפנה

       

       אופס ! אמרת "עליזים" :-)

        7/11/09 18:44:

      צטט: יופי יום 2009-11-07 08:09:44


      גם אני..

      תמיד מגניבה מבט לערמות שליד הפחים...

      איזה כיף שמצאת אוצר שכזה...

      כשאמצע בפחים שלי אקרא לך...

      אהבתי.

      עמליה

       הצטרפי אל קבוצת התמיכה שהקמתי: המיועדת לפחחים, מיינים, ארכיבאים, זבלנים, ממחזרות ונברנים.

        7/11/09 15:41:

      צטט: גמבה 2009-11-07 06:23:48

      מרתק ...נהנתי לקרוא:)

       בשקט של שבת, שש וחצי בבוקר - אני בטוח :-)

        7/11/09 14:15:

      נהדר!!

      שרי

        7/11/09 13:08:

      צטט: איתן זקצר 2009-11-06 23:29:43


      אמנות  זבל.

       

      חייו  של  האיש  הזה  היו  נטולי  כוכבים,  לא  כוכב  ולא  כוכבן.

       

      במעשה  אפלטוני  הבאת  לו  עדנה. 

       

       נציגת המשפחה באה סוף סוף אתמול לקחת ממני את הצילומים, אני לא בטוח שמדובר בעדנה, נראה בהמשך.

       

        7/11/09 11:27:

      כתבה מדהימה, מרגשת ועצובה כאחד.

      אני תמיד נדהמת לגלות מדי פעם, עזבונות שלמים מוטלים על המדרכה ברחוב, זרוקים כאבן שאין לה הופכין,

      על ידי יורשים קרי לב שכל מה שמעניין אותם זה להשכיר את הנדל"ן במהרה, מותירים מורשת וזכרונות

      ותמונות וחפצים וספרים (!) להירקב ברחוב. 

        7/11/09 10:40:

      צטט: מירי דוידוביץ 2009-11-05 23:31:57

      סיפור מרתק!

      איזה יופי שמצאת את הצילומים - עולם ומלואו מקפל בהם.

      אתה באמת אוהב ארכיונים.. מזל סרטן?

       האנושות מתחלקת ל 12 סוגים בני אדם, מגלי הארכיונים כולם בני אותה קבוצה.

        7/11/09 09:04:


      הי יגאל,

      מאוד נהניתי לקרוא ...

      הייתי בת 10 או 12 בימי עיתון "להיטון"...העליזים..

      וואו'...איזו נוסטלגיה נפלאה...

      שבת נפלאה

      דפנה

       

        7/11/09 08:09:


      גם אני..

      תמיד מגניבה מבט לערמות שליד הפחים...

      איזה כיף שמצאת אוצר שכזה...

      כשאמצע בפחים שלי אקרא לך...

      אהבתי.

      עמליה

        7/11/09 06:23:
      מרתק ...נהנתי לקרוא:)
        6/11/09 23:29:


      אמנות  זבל.

       

      חייו  של  האיש  הזה  היו  נטולי  כוכבים,  לא  כוכב  ולא  כוכבן.

       

      במעשה  אפלטוני  הבאת  לו  עדנה. 

       

        6/11/09 13:17:

      צטט: ALILA POP 2009-11-04 23:45:10

      מה אני יגיד לך אתה  LARGER THAN LIFE

       

      זה המשפט שאומרים לי כל חיי בחנויות נעליים.

        5/11/09 23:31:

      סיפור מרתק!

      איזה יופי שמצאת את הצילומים - עולם ומלואו מקפל בהם.

      אתה באמת אוהב ארכיונים.. מזל סרטן?

        5/11/09 16:27:

      צטט: תמר הלוחמת בדרכים 2009-11-04 15:22:00


      איזה פוסט מרתק, ממש לחם לחובבי נוסטלגיה ואוצרות מהעבר כמוני.

       

      נ.ב. לא ידעתי שכבר "אז" היה ג'קוזי...

       אם הפוסט הזה הוא לחם - אסור להשליך אותו בשומופןלג'קוזי !

        5/11/09 09:44:

      צטט: גיא פדה 2009-11-03 21:34:18

      עד שמצאתי מנתח מומחה שבהרדמה מלאה אחרי צום יסיר מהDNA שלי את גן ה"אסור לזרוק" השייך לשרשרת הגנים הפולניים הדומיננטיים, תוך שהוא נזהר לא להסיר בטעות גם את גן "עדיף ללכת עם מטריה ושלא ירד גשם מאשר ללכת בלי מטרייה ושכן ירד גשם"

      והנה אתה בא וכותב לי לא לזרוק, כי יכול להיות שיש ערך ארכיוני לדברים שאני זורק. זה פשוט אכזרי מצדך

       

       

      האכזריות גם היא טמונה בגן שרדני להחריד, כפי שאתה יכול לראות באילן היוחסין המשפחתי שלי.

       

        4/11/09 23:45:
      מה אני יגיד לך אתה  LARGER THAN LIFE


      איזה פוסט מרתק, ממש לחם לחובבי נוסטלגיה ואוצרות מהעבר כמוני.

       

      נ.ב. לא ידעתי שכבר "אז" היה ג'קוזי...

        4/11/09 13:05:

      צטט: nookie 2009-11-03 19:01:24


      ככה זה כשחיים בעידן השעתוק הטכני

      מדוייק. עוד אספר פעם - איך שולמית אלוני שלחה אותי לעלות אל קברו של וולטר היקר ולמה נסעתי.

        4/11/09 10:40:

      צטט: n e t 2009-11-03 18:30:14


      אין כמו מציאות ליד פח הזבל השכונתי, קרה לי כבר שמצאתי ספרייה שלמה של ספרי ילדים

      במצב מעולה.

       

      ג. עיטור - להיטון, מי יכול לשכוח?

       כולם יכולים לשכוח :-)

        4/11/09 10:19:

      צטט: יגאל שתיים 2009-11-03 17:23:35

      צטט: כן לחיוך 2009-11-02 23:18:25

       

      תמיד מרתק אצלך,

      אני צריכה לקפוץ יותר.

      תודה (-:

       

       

      את מוזמנת לנבור - יש כאן יותר משנתיים של רבדים ארכאולוגיים.

       

      תודה!!!

      תוך 5 שנים הילדים שלי מתחילים להתגייס לצבא

      ויהיה לי זמן להשלים את כל מה שהפסדתי...

      ... או שמספיק לילה אחד ללא שינה (-:

        4/11/09 09:48:

      צטט: עדנה ויסלר 2009-11-03 15:35:34

      צטט: יגאל שתיים 2009-11-03 10:51:17

      צטט: עדנה ויסלר 2009-11-02 19:34:26

      חסרה לי התגובה של ארז א.

      :-)

      הוא מעדיף לתפקד באיזור סטרילי.

      וזה מקובל עליך?

      (סליחה על הסטיה מהנושא).

       באופן כללי - סטיות מקובלות אליי. אך ערבוב של מקובלים ואיזור סטרילי יכול להיות נפיץ, היום ה 4/11 שזה ה 9/11 של היהודים.

       

        4/11/09 08:38:

      צטט: marten 2009-11-03 12:21:38

      מרתק... גורם לי לרצות ללכת עכשיו (!) לבית של אמא ולחטט במגירות.. למצוא נגטיבים שאני יודעת בוודאות שלא פותחו אף פעם ובכלל לחטט במחסן... לא מזמן הם עשו סדר בבוידעם..... נראה לי שיש מה למצוא ולהתגאות...

       

      התמונה מסט הצילומים של הסרט של דויד אבידן שלעולם לא יצא לאור נראית מרתקת בדיוק כמו האיש עצמו וכמו כתביו... תמונה שמשדרת כוח מעורבב עם בדידות.. כדרכו של אבידן הגאון...

       

      המשך יום טוב :)

       העובדה שיש נגטיבים שלא פותחו - קפסולת זמן - הייתה מדירה שינה מעיניי, עד שהיו נמסרים למעבדה אחראית :-)

        4/11/09 08:34:

      צטט: בדלי 2009-11-03 11:23:53


      מ ר ת ק  (כרגיל אצלך, ואפילו יותר...)

      מצאתי את הצילום על ג'ינה רולנדס המושלמת מפתיע במיוחד

      יופי של עבודה ויופי של פוסט, אקרא את הכתבה

      ואגב, הסרט של דוד אבידן נראה מעניין מאוד, חבל שנגנז...

       

      הסתבר מהתגובה של דני.ל שהסרט - שנקרא ככל הנראה "מין" (ואולי היו גם אחרים משל דוד אבידן) הוקרן רק בנסיבות מצומצמות במועדונים והקרנות פרטיות. הסיבה לכך נדמית ברורה: מיעוט הקהל שהיה בא להפצה מסחרית בישראל, זה היה בגדר חלום. היום זה יכול להפוך לקאלט של ממש, האיש הרי זכה להכרה שלאחר המוות, כקלישאה של ביוגרפיית גאון בעירו.

       

       

       

       

        4/11/09 06:55:

      צטט: www.e-sheet.co.il 2009-11-03 08:41:12


      "האסופית" שלך לא נתפסת בכלל....זה לא ניתן למדידה.

      שיטפון המידע מוביל לזילות של הכל, אבל מה שאתה מצאת כאן הוא בגדל לא נתפס...

      שוב אני חוזרת על עצמי, אז אשתוק כי אני חסרת מילים, איך קורים לך דברים כאלו, איך?

      כתבה מרתקת בעלת ערך סוציולוגי לא קטן, כמה ניתן ללמוד ממנה על עצמנו.

       

       

      כנראה שהפינצטה והזכוכית המגדלת ימשיכו להיות הכלים החשובים גם בעולם קיברנטי.

        3/11/09 21:34:

      עד שמצאתי מנתח מומחה שבהרדמה מלאה אחרי צום יסיר מהDNA שלי את גן ה"אסור לזרוק" השייך לשרשרת הגנים הפולניים הדומיננטיים, תוך שהוא נזהר לא להסיר בטעות גם את גן "עדיף ללכת עם מטריה ושלא ירד גשם מאשר ללכת בלי מטרייה ושכן ירד גשם"

      והנה אתה בא וכותב לי לא לזרוק, כי יכול להיות שיש ערך ארכיוני לדברים שאני זורק. זה פשוט אכזרי מצדך

        3/11/09 19:33:

      צטט: דן ססלר - תיק אוכל 2009-11-03 08:39:20

      מה אתה אומר, שהעבר בזבל?

      אל תתעמק.

        3/11/09 19:18:

      צטט: כש-רונית 2009-11-03 04:49:01

      כל כך מתאים למזל סרטן לחטט בעבר.

       

      לפחות מצאת יופי.

       

      (:

       

      אנשים מכל המזלות והמעמדות מחטטים. 

       

        3/11/09 19:01:

      ככה זה כשחיים בעידן השעתוק הטכני
        3/11/09 18:30:


      אין כמו מציאות ליד פח הזבל השכונתי, קרה לי כבר שמצאתי ספרייה שלמה של ספרי ילדים

      במצב מעולה.

       

      ג. עיטור - להיטון, מי יכול לשכוח?

        3/11/09 18:22:

      צטט: ניחוח אישה 35 2009-11-02 23:35:21


      יגאל...

      פוסט מדהים וכתיבתך מעוררת הערצה..קראתי אותו בשקיקה מהתחלה ועד הסוף..

      ראשית ,שאלה לי אליך..האם באותה תקופה היה נהוג לנבור בפחי אשפה?

      כי היום נוברים מחפשי פחיות המשקה והרעבים ללחם...

      שנית ,הזכרת עיתונים שאינם קיימים היום: להיטון, עולם הקולנוע,העולם הזה וחדשות..

      נראה לי כי הם הסטוריה ואוצר בפני עצמם...

      אני רוצה לומר לך בגאווה שלאבא שלי יש בארגזים שלו גיליונות של עולם הקולנוע..

      ואני זוכרת על השער של שני  גיליונות את סופיה לורן ובריג'יט בארדו היפהפיות..

      בשבת אלך להציץ בהם...

      שלישית    ללוברג'ידה קראו לולה?חשבתי שקראו לה ג'ינה..או שיש שתיים בשם זה..

      ותודה על הפוסט המיוחד.

      .

       

       


       

      לא באמת נהגתי לנבור בפחי אשפה - פשוט, אלה היו צילומים שממש קראו לי שאצילם. אני מחטט רק בפח על הדסקטופ שלי, לא יותר. לעניין מגזיני 'להיטון' - כנראה שלא קיים ארכיון מסודר, אני מציע שתכתבי לי מה מצאת - אולי אאזור להעביר אותם לידיהם של ארכיבאים בתחום.

        3/11/09 17:23:

      צטט: כן לחיוך 2009-11-02 23:18:25

       

      תמיד מרתק אצלך,

      אני צריכה לקפוץ יותר.

      תודה (-:

       

       

      את מוזמנת לנבור - יש כאן יותר משנתיים של רבדים ארכאולוגיים.

        3/11/09 16:38:

      צטט: cherryn 2009-11-02 22:56:55


      יגאל,

       

      הסיפור שהבאת נגע ללבי.

      כצלם במשך עשרות שנים, גם לי צילומים ואלבומים מלפני העידן הדיגיטאלי.

      בחלקם אישי ובחלקם לא רק.

      מה יהיה גורלם כשאלך לעולמי - לעתיד פתרונים.

      אולי יבוא יגאל כמוך ויגאל אותם... ואולי לא.

       

      תודה ששיתפת אותי בסיפורך.

       

      צ'רי

       אתה לא צריך מישהו זולתך שיגאל אותך. הרי אתה פנסיונר עכשיו - יש לך את כל הזמן להעלות הכל לאינטרנט.

        3/11/09 16:37:

      צטט: יגאל שתיים 2009-11-03 15:05:43

      צטט: Rivka 2009-11-02 22:37:08


      יש לי קופסאות נעליים גדולות גדולות שעטפתי בנייר צבעוני, ממש מלאכת יד...

      ובהן שימרתי מכתבים ופתקים שנכתבו לי אי אז ותמונות ילדותי בשחור ולבן...

      וציורים ראשונים ומחברות של בני... ואת פלסטיק הזה שענדו לי מיד אחרי לידתם...

      ובקופסה נוספת שמורים תיק האוכל שרקמה לי אימא לגן ועטיפת הבד של ספר שבת...

      ושרבוטי שירבוטים של מילים ששוררתי והגיתי...

      ואפילו ניסיון כושל אחד בציור פרוטרט...

      ועכשיו.. כשקראתי אותך...

      הכנתי מדבקות כמספר הקופסאות...

      ועל כל אחת מהן רשמתי... אל תשליכני לעת מותה.

      זה נשמע קצת, כאילו.... זו מצבה שאת מקימה. ארכיון שהמשמעות הגלומה בפריטיו ברורה בעיקר לך, זו עלולה להיות מעמסה לישהו אחר. בכל זאת, תיק אוכל רקום אינו פריט מרתק אל אם היה שלך. אולי תרשמי בפתקים "סרקני לאחר מותה".

       

      מסוכן מידי, יגאל... הם יסרקו את הצמה השמורה שם... ומה אז?  (צוחקת).

        3/11/09 15:35:

      צטט: יגאל שתיים 2009-11-03 10:51:17

      צטט: עדנה ויסלר 2009-11-02 19:34:26

      חסרה לי התגובה של ארז א.

      :-)

      הוא מעדיף לתפקד באיזור סטרילי.

      וזה מקובל עליך?

      (סליחה על הסטיה מהנושא).

        3/11/09 15:18:

      צטט: ada sha 2009-11-02 22:47:39

      מרתק !

       בכיף, הנסיכה על ה ada sha

        3/11/09 15:05:

      צטט: Rivka 2009-11-02 22:37:08


      יש לי קופסאות נעליים גדולות גדולות שעטפתי בנייר צבעוני, ממש מלאכת יד...

      ובהן שימרתי מכתבים ופתקים שנכתבו לי אי אז ותמונות ילדותי בשחור ולבן...

      וציורים ראשונים ומחברות של בני... ואת פלסטיק הזה שענדו לי מיד אחרי לידתם...

      ובקופסה נוספת שמורים תיק האוכל שרקמה לי אימא לגן ועטיפת הבד של ספר שבת...

      ושרבוטי שירבוטים של מילים ששוררתי והגיתי...

      ואפילו ניסיון כושל אחד בציור פרוטרט...

      ועכשיו.. כשקראתי אותך...

      הכנתי מדבקות כמספר הקופסאות...

      ועל כל אחת מהן רשמתי... אל תשליכני לעת מותה.

      זה נשמע קצת, כאילו.... זו מצבה שאת מקימה. ארכיון שהמשמעות הגלומה בפריטיו ברורה בעיקר לך, זו עלולה להיות מעמסה לישהו אחר. בכל זאת, תיק אוכל רקום אינו פריט מרתק אל אם היה שלך. אולי תרשמי בפתקים "סרקני לאחר מותה".

        3/11/09 14:40:

      צטט: dana_me 2009-11-02 21:32:05


      הייתי בכיף תורמת לך את כל הכוכבים שלי:)
      סיפור מדהים ומרתק!!!
      תמשיך לחטט...

       

       

      פעם מצאתי - יחד עם חבר - זוג אפניים של הצבא השויצרי שהיו קשורות לאיזה עמוד באיזור שדרות בן גוריון מאז שנות הארבעים. לתכנו את השרשרת ולקחנו אותם לפני שמישהו ישים לב אליהם ויאבד אותם.

        3/11/09 13:43:

      צטט: יגאל שתיים 2009-11-03 09:24:39

      צטט: pigasus 2009-11-02 17:28:49

      יגאל היקר

      אני זוכר את ג. עיטור משנות ה 60, תמיד ראינו אותו הולך בדיזנגוף עם סיגריה בפה ותמיד לבד.

      הוא הייה בשבילנו איש העולם הגדול: נוסע לחו"ל (מי חלם על זה אז), מתחכך עם כול המי ומי .

      בנוגע לדויד אבידן תמיד היו לו רעיונות שהקדימו את זמנם.


      הספקתי לראות את דוד אבידן פעם - בצאתו מבית מרקחת בקינג ג'ורג', עמוס שקיות וסתור שיער, נמהר, תזזיתי.

      דויד אבידן היה גר ליד ההורים שלי,  ראיתי אותו הרבה גם היכרתי מישהי שהייתה תקופה מסוימת חברה שלו.

       

        3/11/09 12:21:

      מרתק... גורם לי לרצות ללכת עכשיו (!) לבית של אמא ולחטט במגירות.. למצוא נגטיבים שאני יודעת בוודאות שלא פותחו אף פעם ובכלל לחטט במחסן... לא מזמן הם עשו סדר בבוידעם..... נראה לי שיש מה למצוא ולהתגאות...

       

      התמונה מסט הצילומים של הסרט של דויד אבידן שלעולם לא יצא לאור נראית מרתקת בדיוק כמו האיש עצמו וכמו כתביו... תמונה שמשדרת כוח מעורבב עם בדידות.. כדרכו של אבידן הגאון...

       

      המשך יום טוב :)

        3/11/09 11:23:


      מ ר ת ק  (כרגיל אצלך, ואפילו יותר...)

      מצאתי את הצילום על ג'ינה רולנדס המושלמת מפתיע במיוחד

      יופי של עבודה ויופי של פוסט, אקרא את הכתבה

      ואגב, הסרט של דוד אבידן נראה מעניין מאוד, חבל שנגנז...

       

        3/11/09 11:18:

      צטט: da vinci 2009-11-02 20:14:52


      גדול הקטע האספני הזה, חשבתי שרק יחידי סגולה עוסקים באמנות זו.

      ועל הדרך גם הזכרת לי משהו שרציתי לעשות מזמן:

       

      למכירה בהזדמנות, מעזבונו של היפוכונדר:

      אוסף אדיר של צילומי רנטגן, תוצאות מעבדה וסיכומי מחלה.

      פרטים בפרטי.

       

       אנא פרסם מודעתך במדור סמי-נקרופיליה.

        3/11/09 10:51:

      צטט: עדנה ויסלר 2009-11-02 19:34:26

      חסרה לי התגובה של ארז א.

      :-)

      הוא מעדיף לתפקד באיזור סטרילי.

        3/11/09 09:41:

      צטט: כש-רונית 2009-11-02 19:18:39

      אשוב הנה אחר כך . מלאן על הראש יגאל.

       ת י כ ף

      א ש ו ב 

        3/11/09 09:24:

      צטט: pigasus 2009-11-02 17:28:49

      יגאל היקר

      אני זוכר את ג. עיטור משנות ה 60, תמיד ראינו אותו הולך בדיזנגוף עם סיגריה בפה ותמיד לבד.

      הוא הייה בשבילנו איש העולם הגדול: נוסע לחו"ל (מי חלם על זה אז), מתחכך עם כול המי ומי .

      בנוגע לדויד אבידן תמיד היו לו רעיונות שהקדימו את זמנם.

       


      הספקתי לראות את דוד אבידן פעם - בצאתו מבית מרקחת בקינג ג'ורג', עמוס שקיות וסתור שיער, נמהר, תזזיתי.

        3/11/09 09:09:

      צטט: זינה הלוחמת 2009-11-02 17:11:15

      "קשה" "עיטור"
      מילים חזקות
      מחשבות מבלבלות
      *

       

      כל דבר אצלך קשור לסקס.

       

        3/11/09 08:44:

      צטט: ירמי עמיר 2009-11-02 16:54:35


      ג. עיטור היה מעין גיא פינס, אבל עם סטייל. אני זוכר את כתבותיו ב"להיטון" (אני לא מאמין שקראתי כנער את העיתון הזה!) חייו, לצד הכוכבים, נראו לי תמיד עלובים. הוא עסק ברכילות ולא בעיתונות, אבל הצליח להביא לעיתים צילומים וסיפורים בלעדיים על עולם הזוהר. מותו, אם אינני טועה, היה פחות זוהר. הוא היה אדם בודד כל חייו וכך גם נפרד מהעולם. פה ושם ניסו לקום לו יורשים, שנשכחו כמוהו. עצוב. בקושי אנחנו זוכרים את הכוכבים. שעשו משהו, אז למה שנזכור את מי שכיסה אותם? מה שמעורר תהיות על מקצועו של העיתונאי. אם אתה לא משפיע, אתה לא קיים ולקיומך העיתונאי אין כל משמעות ולכן גם אינך נצרב בזכרון הקולקטיבי.

       

       אני עומד להפתיע אותך: הייתכן שאני מזהה אותך באחת התמונות, כחלק מצוות הצגה בהשתתפות מונה זילברשטיין ?

        3/11/09 08:41:

      צטט: אישה1 2009-11-02 14:01:18


      כהרגלך בקודש ובחול (והיום יש באמת המון חול, בב"ש משתוללת סופה ברגע זה)- פוסט מפתיע ומרתק.

      להיטון? וואו יגאל, הכנסת אותי במחי מקלדת אל מנהרת הזמן (וכיף כאן לאללה, עם דאג וטוני קריצה).

      אני לא חושבת שיש משהו רע או מנוון בנוסטלגיה, כמו גם במקצוע ה"סלבריטאיות", שאכן פעם היה מקצוע ולא רק משאלת לב של כל מתבגר טיפוסי בארצינו הזעירה.

      לכל תחום- מגיע הכבוד שלו.

      הסלב, בדורם של בריג'יט ברדו ושו"ת, היה מבוסס על אנשים שעשו מלאכתם נאמנה, בניגוד לאלו שכיום מציגים את מרכולתם לראווה (ולאו דווקא לגאווה...), למשך 7 שניות של תהילה בתכנית רע-ליטי כזו או אחרת.

      חוץ מזה, מרגש ויפה בעיניי שיצאה מהעזבון תערוכה, וחבל שלא הספיקותי...

      משתלם להיות נברן ( :

      *(ניסתי לצרף כאן תמונה של נברן, אך יש איזו תקלה טכנית, אז תדמיין).

       ב'דפי זהב' יש עכשיו קטגורייה למקצוע ה"סלבריטי". תת-הקטגוריות הן: מפורסתם, מושתלת, שרירן וחנפנית.

        3/11/09 08:41:


      "האסופית" שלך לא נתפסת בכלל....זה לא ניתן למדידה.

      שיטפון המידע מוביל לזילות של הכל, אבל מה שאתה מצאת כאן הוא בגדל לא נתפס...

      שוב אני חוזרת על עצמי, אז אשתוק כי אני חסרת מילים, איך קורים לך דברים כאלו, איך?

      כתבה מרתקת בעלת ערך סוציולוגי לא קטן, כמה ניתן ללמוד ממנה על עצמנו.

      מה אתה אומר, שהעבר בזבל?
        3/11/09 08:38:

      צטט: Shahar Ilan 2009-11-02 13:31:27

      זה היה מרתק וחשוב

       הממממ.

        3/11/09 08:30:

      צטט: Avner Strauss 2009-11-02 13:19:48

      מרתק הארכיון הזה מצדיק ביקור חוזר , תודה !

      פתוח

      24 / 7.

        3/11/09 07:11:

      צטט: אפרת ש. 2009-11-02 13:07:04

       

      אני זוכרת את ג. עיטור מלהיטון.

      מגזין שפעם כילדה, הצלחתי לקנות.

      זכורות לי התמונות שלו בפוזות צילום

      במסיבות, עומד לו שם בחליפה ומתחכך

      עם מפורסמים.

      תענוג אדיר למצוא אוצרות כאלו.

      צילומים, מכתבים, פתקים שהושארו,

      שמתעדים פיסת זמן.

       

       

        3/11/09 06:58:

      צטט: סמי די 2009-11-02 08:23:51

      פוסט נפלא ומרגש, לדעתי יש לאימי עוד מס' תמונות של הצלם פייר באגו' אך  ללא ג. עיטור.

      אני מאמין שהזמן בו אוסף התמונות המתין בשקט להחשף תרם רבות ליישור והחלקת ההיסטוריה האישית של עיטור, אשר היתה רצופה בשמועות ורכילויות זדוניות באותן השנים רכילויות שאינן מזיזות לאיש בימי חיינו העכשויים ומעניקות עדנה לאיש מקסים.

      אז בוא נשאיר את זה ככה - שלא יתהפך בקברו.

        3/11/09 06:35:

      צטט: medifoot 2009-11-02 07:58:59

      בוקר אור יגאל........עם הקפה...

      ווואו החזרת אותי אחורה לגמרי בזמן........להיטון...חדשות...נוסטלגייה של פעם....(מודה ..הזדקנו)

      לעניין הארכיונים - פעם לפני המון שנים עבדתי במעריב....חלק מתפקידי היה לבחור תמונות לכתבות מהארכיון.....

      עולם ומלואו שם.............כל שתבקש כמעט .....יהיה.........תמונות מאנו באנו ארצה ועד חשיפות פפארצ'י ...שעות יכולתי לשבת שם ולהסתכל ...............ודווקא מהן ללמוד .........רק מהתמונות בלי מילים ...........מה היה לנו פה...

      הודות לך.......השכלתי לגבי עיטור וכבר שהתחלתי לקרוא קפץ לנגד עיני גיא פינס..............ומסתבר שהוא לגמרי לא חלוץ...

      שאפו לעיטור.........רק חבל שמעטים יודעים אודותיו...ולא שזה מעניין אותו היום (הוא מתרווח שם למעלה)...ללמוד קצת על רוח התקופה..............היכולות הטכנולוגיות של היום דואגות לחשוף ולתת במה ........ואז? האם כל אלו שכיכבו קבלו חשיפה?

      (חוץ מהברנז'ה)....מסתבר שלא כיאה לכוכבים ....ובטח לא באמצעות הפח הסמוך...

      נהניתי ...........השכלתי

      ופעם הבאה יגאל שאתה מוצא פח ידידותי ........תקרא לי גם? לא עבור התמונות .......חובבת קשקושים מן העבר.

       

      שבה אליך בהמשך להאיר את עיטור.........שהרי היה לעטרת במחוזותינו

      המשך יום נפלא

       מאז אני נובר ומוצא רק באינטרנט.

        3/11/09 04:49:

      כל כך מתאים למזל סרטן לחטט בעבר.

       

      לפחות מצאת יופי.

       

      (:

        2/11/09 23:35:


      יגאל...

      פוסט מדהים וכתיבתך מעוררת הערצה..קראתי אותו בשקיקה מהתחלה ועד הסוף..

      ראשית ,שאלה לי אליך..האם באותה תקופה היה נהוג לנבור בפחי אשפה?

      כי היום נוברים מחפשי פחיות המשקה והרעבים ללחם...

      שנית ,הזכרת עיתונים שאינם קיימים היום: להיטון, עולם הקולנוע,העולם הזה וחדשות..

      נראה לי כי הם הסטוריה ואוצר בפני עצמם...

      אני רוצה לומר לך בגאווה שלאבא שלי יש בארגזים שלו גיליונות של עולם הקולנוע..

      ואני זוכרת על השער של שני  גיליונות את סופיה לורן ובריג'יט בארדו היפהפיות..

      בשבת אלך להציץ בהם...

      שלישית    ללוברג'ידה קראו לולה?חשבתי שקראו לה ג'ינה..או שיש שתיים בשם זה..

      ותודה על הפוסט המיוחד.

      .

       

        2/11/09 23:18:

      תמיד מרתק אצלך,

      אני צריכה לקפוץ יותר.

      תודה (-:

        2/11/09 22:56:

      יגאל,

       

      הסיפור שהבאת נגע ללבי.

      כצלם במשך עשרות שנים, גם לי צילומים ואלבומים מלפני העידן הדיגיטאלי.

      בחלקם אישי ובחלקם לא רק.

      מה יהיה גורלם כשאלך לעולמי - לעתיד פתרונים.

      אולי יבוא יגאל כמוך ויגאל אותם... ואולי לא.

       

      תודה ששיתפת אותי בסיפורך.

       

      צ'רי

        2/11/09 22:47:
      מרתק !
        2/11/09 22:37:


      יש לי קופסאות נעליים גדולות גדולות שעטפתי בנייר צבעוני, ממש מלאכת יד...

      ובהן שימרתי מכתבים ופתקים שנכתבו לי אי אז ותמונות ילדותי בשחור ולבן...

      וציורים ראשונים ומחברות של בני... ואת פלסטיק הזה שענדו לי מיד אחרי לידתם...

      ובקופסה נוספת שמורים תיק האוכל שרקמה לי אימא לגן ועטיפת הבד של ספר שבת...

      ושרבוטי שירבוטים של מילים ששוררתי והגיתי...

      ואפילו ניסיון כושל אחד בציור םרוטרט...

      ועכשיו.. כשקראתי אותך...

      הכנתי מדבקות כמספר הקופסאות...

      ועל כל אחת מהן רשמתי... אל תשליכני לעת מותה.

        2/11/09 22:16:

      צטט: ברביבר 2009-11-02 00:33:09

       

      הזכרת לי נשכחות יגאל. אם איני טועה את ג. עיטור אני זוכרת מ"להיטון", העיתון שמדי פעם הייתי קוראת בנערותי, בו דיווח על עולם הבידור והקולנוע במיוחד ההוליוודי כאשר סיפוריו וצילומיו עם הכוכבים המפורסמים הלהיטו את הדמיון.

      ו"הצלמניה" היתה התערוכה המוצלחת הראשונה שראיתי במתחם רידינג ומבינה שאתה היית בין מפיקיה ומעצביה, כבוד!!

       

      אנא: מספיק עם המחמאות - החל ההעברות הבנקאיות !

        2/11/09 21:44:

      צטט: ליאת z 2009-11-01 22:58:31

       

      לסקרנים קורים תמיד דברים מעניינים.

       

      ועוד קלישאה שעובדת: מי שמחטט - מוצא

       

      ואני, אני בכלל בעד קלישאות (בסוף הן תמיד עובדות)

       

      תיסלם עליך

       הציץ ונפגע - אין מספיק מקום כדי להניף חתול.

        2/11/09 21:32:

      הייתי בכיף תורמת לך את כל הכוכבים שלי:)
      סיפור מדהים ומרתק!!!
      תמשיך לחטט...
        2/11/09 21:07:

      צטט: *עדינה* 2009-11-01 22:45:19


      נוסטלגיה ...

      נשיקה

       הבחנת.

        2/11/09 20:55:

      צטט: דורין אקריש 2009-11-01 22:36:33

       

      אתה ממש כמו עוץ לי גוץ לי,

      הוא הפך קש לזהב,

      ואתה - זבל לפוסט משובח.......

      כמו יין טוב יקירי אתה הולך ומשתבח מפוסט לפוסט,

      תענוג לקרוא אותך

       

       

      אם אעלה עובש ירוק מהרגליים - אהפוך לגבינה כחולה.

        2/11/09 20:23:

      צטט: ארזעמירן 2009-11-01 22:35:58


      יש משהו בקידוש הזכרון שעושה לי לא טוב. לרוב נלוות אליו אותה אנחה פנימית ש"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי" (יכול להיות שזה נגמר?). הנוסטלגיה צובעת את העבר בורוד ומותירה את ה-הווה באפורים. ראיה כזו, אינה יכולה שלא לתת לדברים שקורים כאן-ועכשיו, טעם קצת מר.

      אמנם מי שלא לומד מההיסטוריה נועד לחזור על טעויותיה שוב ושוב (אומרים), אבל ההסתכלות לאחור, לרוב, לא מביאה בכנפיה תובנות לשיפור העכשיו אלא רק התרפקות על זה שהיה פעם.

      צילומים בעלי ערך נוסטלגי - מה זה אומר בעצם? את מי זה משרת? אני באמת לא יודע. (יש ודאי כאלה שיודעים)

       

      אתה כנראה אלרגי לאבק - יש אנשים שיודעים להפיק ממנו תועלת רבה.

        2/11/09 20:14:


      גדול הקטע האספני הזה, חשבתי שרק יחידי סגולה עוסקים באמנות זו.

      ועל הדרך גם הזכרת לי משהו שרציתי לעשות מזמן:

       

      למכירה בהזדמנות, מעזבונו של היפוכונדר:

      אוסף אדיר של צילומי רנטגן, תוצאות מעבדה וסיכומי מחלה.

      פרטים בפרטי.

       

        2/11/09 19:54:

      צטט: יעל001 2009-11-01 22:17:07

      מדהים

       10 שקלים בבקשה.

        2/11/09 19:34:

      חסרה לי התגובה של ארז א.

      :-)

        2/11/09 19:28:

      צטט: nuni22 2009-11-01 21:45:00

       

      בחיים של כל אחד מאתנו יש אוסף של רגעים שלנו הם מאד חשובים

      ובאמת הכי מפחיד זה שמי שיספיד אותנו פשוט יפנה הכל לפינת הרחוב!!!

      או יותר גרוע, לא יעצור לבדוק ויתן הוראה לקבלן/שיפוצניק לעשות זאת בעצמו!!!

       

      אין גיבוי לזכרונות של פעם אלא על ידי אנשים כמוך שרואים את הנצור בדברים כאלה!!

       

      מורידה גם אני בפניך את הכובע....ועוד :)

        מעתה - קרובי משפחה של אנשים החשים שיקיריהם עומדים למות - מתבקשים להשליך את הכל ישר אצלי המייל.

        2/11/09 19:18:
      אשוב הנה אחר כך . מלאן על הראש יגאל.
        2/11/09 19:12:

      צטט: דסיקה 2009-11-01 21:30:00

       

      יופי של נבירה.

       

       

       

       

      אם צללתי ראש לתוך המיץ של הזבל > אני כנראה נברן אמפיבי
        2/11/09 18:46:

      צטט: שרון שביט 2009-11-01 21:21:48

       

      כחובבת ארכיונים נדהמתי.

      ש.ש.

       יבואו לצלם אצלי השבוע כתבה - אחרי, אם יצא מזה בכלל משו - אביא לכאן.

        2/11/09 17:28:

      יגאל היקר

      אני זוכר את ג. עיטור משנות ה 60, תמיד ראינו אותו הולך בדיזנגוף עם סיגריה בפה ותמיד לבד.

      הוא הייה בשבילנו איש העולם הגדול: נוסע לחו"ל (מי חלם על זה אז), מתחכך עם כול המי ומי .

      בנוגע לדויד אבידן תמיד היו לו רעיונות שהקדימו את זמנם.

       

        2/11/09 17:21:

      צטט: אקרמן המקורי 2009-11-01 21:06:44

      שאפו. מזכיר לי שפעם מצאתי על הספסל ברחוב ספר, המכיל את כל שמות ההרוגים של מלחמת יום כיפור.

      ספסלים מזמנים לנו מציאות.

       

      הנה תמצית מציאות הספסל באשר למלחמה ההיא:

       

      ישראל =  2,656 הרוגים  7,251 פצועים   294    שבויים

       מצרים =   11,300 הרוגים   25,00 פצועים  8,273 שבויים

       סוריה =   4,000    הרוגים   10,00 פצועים  386    שבויים

        2/11/09 17:11:
      "קשה" "עיטור"
      מילים חזקות
      מחשבות מבלבלות
      *
        2/11/09 17:11:

      צטט: נעמית 2009-11-01 21:04:24

       

      באמת מדהים לחשוב שבעידן טרום המחשב, הכל היה שמור על תמונות, פיסות נייר, קטעי עיתונים

      שדוהים ומצהיבים, עצוב לחשוב שאם לא אתה כל זה היה הולך ואובד.

      את תמר גלבץ ראיינתי ובראיון היא סיפרה על המפגש שארגן לה דודה ג. עטור

      עם מייק ברנט בילדותה.

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=922712

      קראתי את ההראיון המצויין הזה לקראת השיחה עם תמר, עדיין בא לי לצעוק: : "ועיטור, מה עשיתם עם הצילומים של עיטור?"


      ג. עיטור היה מעין גיא פינס, אבל עם סטייל. אני זוכר את כתבותיו ב"להיטון" (אני לא מאמין שקראתי כנער את העיתון הזה!) חייו, לצד הכוכבים, נראו לי תמיד עלובים. הוא עסק ברכילות ולא בעיתונות, אבל הצליח להביא לעיתים צילומים וסיפורים בלעדיים על עולם הזוהר. מותו, אם אינני טועה, היה פחות זוהר. הוא היה אדם בודד כל חייו וכך גם נפרד מהעולם. פה ושם ניסו לקום לו יורשים, שנשכחו כמוהו. עצוב. בקושי אנחנו זוכרים את הכוכבים. שעשו משהו, אז למה שנזכור את מי שכיסה אותם? מה שמעורר תהיות על מקצועו של העיתונאי. אם אתה לא משפיע, אתה לא קיים ולקיומך העיתונאי אין כל משמעות ולכן גם אינך נצרב בזכרון הקולקטיבי.

       

        2/11/09 14:01:


      כהרגלך בקודש ובחול (והיום יש באמת המון חול, בב"ש משתוללת סופה ברגע זה)- פוסט מפתיע ומרתק.

      להיטון? וואהו יגאל, הכנסת אותי במחי מקלדת אל מנהרת הזמן (וכיף כאן לאללה, עם דאג וטוני קריצה).

      אני לא חושבת שיש משהו רע או מנוון בנוסטלגיה, כמו גם במקצוע ה"סלבריטאיות", שאכן פעם היה מקצוע ולא רק משאלת לב של כל מתבגר טיפוסי בארצינו הזעירה.

      לכל תחום- מגיע הכבוד שלו.

      הסלב, בדורם של בריג'יט ברדו ושו"ת, היה מבוסס על אנשים שעשו מלאכתם נאמנה, בניגוד לאלו שכיום מציגים את מרכולתם לראווה (ולאו דווקא לגאווה...), למשך 7 שניות של תהילה בתכנית רע-ליטי כזו או אחרת.

      חוץ מזה, מרגש ויפה בעיניי שיצאה מהעזבון תערוכה, וחבל שלא הספיקותי...

      משתלם להיות נברן ( :

      *(ניסתי לצרף כאן תמונה של נברן, אך יש איזו תקלה טכנית, אז תדמיין).

        2/11/09 13:31:
      זה היה מרתק וחשוב
        2/11/09 13:19:
      מרתק הארכיון הזה מצדיק ביקור חוזר , תודה !
        2/11/09 13:11:

      צטט: Izabel 2009-11-01 21:00:22

      מרגש יגאל.

       כל מה שגבר צריך לשמוע :-)

        2/11/09 13:07:

      אני זוכרת את ג. עיטור מלהיטון.

      מגזין שפעם כילדה, הצלחתי לקנות.

      זכורות לי התמונות שלו בפוזות צילום

      במסיבות, עומד לו שם בחליפה ומתחכך

      עם מפורסמים.

      תענוג אדיר למצוא אוצרות כאלו.

      צילומים, מכתבים, פתקים שהושארו,

      שמתעדים פיסת זמן.

        2/11/09 11:14:

      צטט: הכוזרי-עמיחי עוזרי 2009-11-01 20:57:54

       
      אתה אוצר שלא עוצר באדום.
      פוסט מדהים מעורר כבוד
      מוריד את הכובע.

       אם לא שמת לי פה איזה גיף אנימיישן - כנראה שבאמת אצרת לרגע :-)

        2/11/09 11:06:

      צטט: חץ עין נץ 2009-11-01 20:34:02

      איזה זכרונות ג. עיטור...מאיפה הבאת אותו? נוסטלגיה זוכרת איך ביום אחד ההווה נהפך לו לארכאולוגיה. והזכרון מתעתע שפתאום לובש צורות חדשות של חלקיקי זכרונות שנאספים  לזכרון חדש..

       מה שהיה חדש אתמול > הופך לפריט האספנים של מחר, כמוני וכמוך למשל :-)

        2/11/09 11:04:

      צטט: נסיכת הגאות והשפל 2009-11-01 20:22:48


      מעשה יפה ונדיב.

      לפני כמה שנים מצאתי ברחוב גאולה תצלום ישן של זוג צעיר בשחור לבן.

      במשך ימים הלכתי עם התמונה הזאת בתיקי וחשבתי על החיים

      שעמדו מאחוריה, על גלגולה למדרכה, על מבטה והשקט שבדיבורה.

      הפוסט שלך הזכיר לי את הימים ההם,

      את כל מה שקרוב לעיניים תמיד.

       

       

      לפני כמה שנים מצאתי את הצילום הזה, של זוג אלמונים על סיפון בלב-ים.
      הוא שימש לי כמקור לאינספור ציורים ועבודות, אפילו אנימציות.

       

        2/11/09 10:28:

      צטט: מחלון +כליון 2009-11-01 19:26:12

       

      ..."עובדה מעט מוזרה היא, שאת פעולת המיון, אותה עזרה ראשונה שהגשתי לאוסף הצילומים שהיה על סף כליון -..."

       

      באתי רק בגלל שהזכרת כאן את כליון שלי.

      אבל יש לי הרגשה שאני לא אבוא יותר כי אתה לא בא אלי.

       כל אחד מוצא את עצמו באחרים, הנה: באתי אליך ותקעתי תמונה של 'סליחה תקלה' בשידור :-)

        2/11/09 08:23:

      פוסט נפלא ומרגש, לדעתי יש לאימי עוד מס' תמונות של הצלם פייר באגו' אך  ללא ג. עיטור.

      אני מאמין שהזמן בו אוסף התמונות המתין בשקט להחשף תרם רבות ליישור והחלקת ההיסטוריה האישית של עיטור, אשר היתה רצופה בשמועות ורכילויות זדוניות באותן השנים רכילויות שאינן מזיזות לאיש בימי חיינו העכשויים ומעניקות עדנה לאיש מקסים.

        2/11/09 08:00:

      צטט: וידרא 2009-11-01 19:20:19

      יש בזה המון קסם בכל הסיפור הזה,

      התחלתי לקרוא ומאד התרגשתי

       גרתי 10 שנים בחובבי ציון 57

       בעצם כל התקופה שגרתי בתל אביב הייתה שם,

      אם אני לא טועה יש שם גם תמונה של ג'ינה רולאנדס

      מ"אשה תחת השפעה" שראיתי בקולנוע פריז הסמוך.

      קסום. קסום. קסום.

       

      חנתה לך מתחת לבית.

       

       

        2/11/09 07:58:

      בוקר אור יגאל........עם הקפה...

      ווואו החזרת אותי אחורה לגמרי בזמן........להיטון...חדשות...נוסטלגייה של פעם....(מודה ..הזדקנו)

      לעניין הארכיונים - פעם לפני המון שנים עבדתי במעריב....חלק מתפקידי היה לבחור תמונות לכתבות מהארכיון.....

      עולם ומלואו שם.............כל שתבקש כמעט .....יהיה.........תמונות מאנו באנו ארצה ועד חשיפות פפארצ'י ...שעות יכולתי לשבת שם ולהסתכל ...............ודווקא מהן ללמוד .........רק מהתמונות בלי מילים ...........מה היה לנו פה...

      הודות לך.......השכלתי לגבי עיטור וכבר שהתחלתי לקרוא קפץ לנגד עיני גיא פינס..............ומסתבר שהוא לגמרי לא חלוץ...

      שאפו לעיטור.........רק חבל שמעטים יודעים אודותיו...ולא שזה מעניין אותו היום (הוא מתרווח שם למעלה)...ללמוד קצת על רוח התקופה..............היכולות הטכנולוגיות של היום דואגות לחשוף ולתת במה ........ואז? האם כל אלו שכיכבו קבלו חשיפה?

      (חוץ מהברנז'ה)....מסתבר שלא כיאה לכוכבים ....ובטח לא באמצעות הפח הסמוך...

      נהניתי ...........השכלתי

      ופעם הבאה יגאל שאתה מוצא פח ידידותי ........תקרא לי גם? לא עבור התמונות .......חובבת קשקושים מן העבר.

       

      שבה אליך בהמשך להאיר את עיטור.........שהרי היה לעטרת במחוזותינו

      המשך יום נפלא

        2/11/09 06:54:

      צטט: pegasos10 2009-11-01 19:10:50

      הסטוריה - "החיים בזבל"

       מה שאנחנו לא יודעים - כנראה הרבה יותר מעניין.

       

        2/11/09 06:31:

      צטט: photofairy 2009-11-01 18:30:17


      איזה אוצר.

      קראתי את הכתבה בהארץ.

      כל הכבוד על האחריות והיוזמה.

       

      כשאני שומעת וקוראת על כאלו מקרים אני שמחה שאני לא ה"משוגעת" היחידה שנוברת תמיד לצד פחי אשפה,

      כשאני רואה תצלומים.

       

      עם השנים אנחנו מפסיקים לאסוף צילומים עם ערך נוסטלגי - ומתמקדים בבקבוקים בערך של 0.25 ש"ח להחזזרת הפקדון.

       

        2/11/09 00:33:

      הזכרת לי נשכחות יגאל. אם איני טועה את ג. עיטור אני זוכרת מ"להיטון", העיתון שמדי פעם הייתי קוראת בנערותי, בו דיווח על עולם הבידור והקולנוע במיוחד ההוליוודי כאשר סיפוריו וצילומיו עם הכוכבים המפורסמים הלהיטו את הדמיון.

      ו"הצלמניה" היתה התערוכה המוצלחת הראשונה שראיתי במתחם רידינג ומבינה שאתה היית בין מפיקיה ומעצביה, כבוד!!

        1/11/09 23:46:

      צטט: avimedia 2009-11-01 18:24:35

       

      "בעידן בו הכל מצולם בסלולרי, בדיגיטלי"...

      אני forever young :-)

      את הצילומים שלי (32,000 וידאוים בשנתיים האחרונות) לא יזרקו לזבל...

      הם ברשת לנצח.

       אתה לא יודע עד כמה אתה טועה - כמות כזו של צילומים מבטיחה שאיש לא יצפה בהם מלבדך - זו ערימה מאוד גבוהה של שחת.

       

        1/11/09 23:16:

      צטט: פרומיתאוס 2009-11-01 18:00:23

       

      יפה

       

      קראתי אתמול בהארץ ונשא חן בעיני הספור האמיתי הזה (נעים יותר מהמרדף אחרי כתבי קפקא-ברוד)

      לו היו הצילומים האלה שווים כסף, נגיד של כמו אנרי קרטיה ברסון - לא רק שהייתה מתנהלת כבר מלחמת עולם - הייתי כבר מקבל שמונה מכתבים משמונה גורמים שונים הטוענים לבעלות -על העזבון מלבד המשפחה - 37% מהם מתחזים.

        1/11/09 23:05:

      צטט: דליה מ. 2009-11-01 17:40:36

      מוכשר אתה, גם מזבל אתה

      עושה סיפור מעניין - מדהים!

       

       

       

       צריך ללמד ילדים שחיטוט בזבל, בניגוד לחיטוט אף-

      יכולים להביא אותך עד...

      לאן בעצם ?

        1/11/09 22:58:

      לסקרנים קורים תמיד דברים מעניינים.

       

      ועוד קלישאה שעובדת: מי שמחטט - מוצא

       

      ואני, אני בכלל בעד קלישאות (בסוף הן תמיד עובדות)

       

      תיסלם עליך

        1/11/09 22:47:

      צטט: raquelle 2009-11-01 17:30:57

       

      אתמול קראתי את הכתבה המדהימה

      בעיתון הארץ.

      ג. עיטור מזכיר לי את נעורי, כאשר

      במספרה היה עולם הקולנוע ושבועונים

      אחרים בהם היו סיקוריו ותמונות של

      ג. עיטור עם גדולי שחקני העולם.

      כל הכבוד לך על הנבירה, האיסוף,

      המיון והבאת התמונות לידיעתנו.

       

      זה מסביר למה ויתרתי לכולם בתור אצל הספר.

       

        1/11/09 22:45:


      נוסטלגיה ...

      נשיקה

        1/11/09 22:36:

      אתה ממש כמו עןץ לי גוץ לי,

      הוא הפך קש לזהב,

      ואתה - זבל לפוסט משובח.......

      כמו יין טוב יקירי אתה הולך ומשתבח מפוסט לפוסט,

      תענוג לקרוא אותך

        1/11/09 22:35:


      יש משהו בקידוש הזכרון שעושה לי לא טוב. לרוב נלוות אליו אותה אנחה פנימית ש"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי" (יכול להיות שזה נגמר?). הנוסטלגיה צובעת את העבר בורוד ומותירה את ה-הווה באפורים. ראיה כזו, אינה יכולה שלא לתת לדברים שקורים כאן-ועכשיו, טעם קצת מר.

      אמנם מי שלא לומד מההיסטוריה נועד לחזור על טעויותיה שוב ושוב (אומרים), אבל ההסתכלות לאחור, לרוב, לא מביאה בכנפיה תובנות לשיפור העכשיו אלא רק התרפקות על זה שהיה פעם.

      צילומים בעלי ערך נוסטלגי - מה זה אומר בעצם? את מי זה משרת? אני באמת לא יודע. (יש ודאי כאלה שיודעים)

       

        1/11/09 22:31:

      צטט: אדם ראשון 2009-11-01 17:26:01

       

      כסית 78 סביב השולחן ,משה איש כסית ,שרגה הרפז, עיטור,

      ישבנו וצחקנו, מהרגעים המפורסמים של שרגה..

      כך נעים לזכור..

      עיטור ,תמיד היה נחמד איתי.....

       

      (את סיפורו של הרפז.אני כואב)

       

      כמה "אשפה" זו אומנות יחסית ?!

      ,ולהיות במקום הנכון ,בזמן הנכון,

      זה כל כך נכון.

       

      תודה  שנאסף ונשמר ,יש שם היסטוריה .אני יודע..

       דור כסית אכן היה דור מיוחד, כמה טוב היה לפני שהתפכחנו (הייתי בן 12 :-) 

        1/11/09 22:29:

      צטט: אלינוריגבי 2009-11-01 17:01:00

       

      שמחתי לגלות את עצמי באחת התמונות יגאל ! צפה לטלפון מעורך הדין שלי. יכולת לפחות לשים עלי משהו. בברכה - אלינוריגבי, רבנית, מומחית לאורגאזם בשיטת אידוי העמונית של ד"ר חרמון.

      עורך הדין שלך אכן צלצל, בחור חלקלק אמנם - אבל חלש אופי. מי שמתפשט בציבור שלא יתפלא שהוא בסנטרפולד של פנזינים שקוראים פינגווינים שזוללים לינגווינים. יש לו ברונכיט ספסטית או משהו ? בכל אופן שלחתי אותו לאלף עזאזל, זה ליד 'קרביץ' - יש מבצע לעטי פארקר חיקוי מון-בלאן. מיוחד לעורכי דין ששואפים למרצדס, אבל נוסעים בקו 360 לקרית גת.

        1/11/09 22:17:
      מדהים
        1/11/09 22:16:

      צטט: שרון קדם 2009-11-01 16:56:37

      תחקיר מעניין.

      הנושא המדובר, כלומר ההתעסקות בסלבס

      ממש לא.

       

       

       נדמה שפעם ה'סלבריטיז' היו אנשים מוכשרים, שחקני קולנוע - שהרויחו את מעמדם, לא כל מיני בחורות-ביקיני-עם-כלום-בראש ובחורי- קוביות-בבטן שלא קראו ספר - המוכנים לאכול עין של ארמדיל בשידור ישיר תמורת הסיכוי לקבל מיליון דולר.

        1/11/09 21:45:

      בחיים של כל אחד באיתנו יש אוסף של רגעים שלנו הם מאד חשובים

      ובאמת הכי מפחיד זה שמי שיספיד אותנו פשוט יפנה הכל לפינת הרחוב!!!

      או יותר גרוע, לא יעצור לבדוק ויתן הוראה לקבלן/שיפוצניק לעשות זאת בעצמו!!!

       

      אין גיבוי לזכרונות של פעם אלא על ידי אנשים כמוך שרואים את הנצור בדברים כאלה!!

       

      מורידה גם אני בפניך את הכובע....ועוד :)

        1/11/09 21:30:

       

      יופי של נבירה.

       

       

        1/11/09 21:21:

      כחובבת ארכיונים נדהמתי.

      ש.ש.

        1/11/09 21:06:

      שאפו. מזכיר לי שפעם מצאתי על הספסל ברחוב ספר, המכיל את כל שמות ההרוגים של מלחמת יום כיפור.

      ספסלים מזמנים לנו מציאות.

        1/11/09 21:04:

      באמת מדהים לחשוב שבעידן טרום המחשב, הכל היה שמור על תמונות, פיסות נייר, קטעי עיתונים

      שדוהים ומצהיבים, עצוב לחשוב שאם לא אתה כל זה היה הולך ואובד.

      את תמר גלבץ ראיינתי ובראיון היא סיפרה על המפגש שארגן לה דודה ג. עטור

      עם מייק ברנט בילדותה.

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=922712

        1/11/09 21:00:
      מרגש יגאל.
      אתה אוצר שלא עוצר באדום.
      פוסט מדהים מעורר כבוד
      מוריד את הכובע.
        1/11/09 20:46:

      צטט: ruthy 2009-11-01 16:14:57

      נהניתי לקרוא גם ב"הארץ" בשבת

       וגם את הדברים המורחבים עכשיו!

       באמת היית מוכרת לי מאיפשהו, נדמה לי שראיתי אותך ליד התשבצים.

        1/11/09 20:34:
      איזה זכרונות ג. עיטור...מאיפה הבאת אותו? נוסטלגיה זוכרת איך ביום אחד ההווה נהפך לו לארכאולוגיה. והזכרון מתעתע שפתאום לובש צורות חדשות של חלקיקי זכרונות שנאספים  לזכרון חדש..


      מעשה יפה ונדיב.

      לפני כמה שנים מצאתי ברחוב גאולה תצלום ישן של זוג צעיר בשחור לבן.

      במשך ימים הלכתי עם התמונה הזאת בתיקי וחשבתי על החיים

      שעמדו מאחוריה, על גלגולה למדרכה, על מבטה והשקט שבדיבורה.

      הפוסט שלך הזכיר לי את הימים ההם,

      את כל מה שקרוב לעיניים תמיד.

       

        1/11/09 19:26:

      ..."עובדה מעט מוזרה היא, שאת פעולת המיון, אותה עזרה ראשונה שהגשתי לאוסף הצילומים שהיה על סף כליון -..."

       

      באתי רק בגלל שהזכרת כאן את כליון שלי.

      אבל יש לי הרגשה שאני לא אבוא יותר כי אתה לא בא אלי.

        1/11/09 19:20:

      יש בזה המון קסם בכל הסיפור הזה,

      התחלתי לקרוא ומאד התרגשתי

       גרתי 10 שנים בחובבי ציון 57

       בעצם כל התקופה שגרתי בתל אביב הייתה שם,

      אם אני לא טועה יש שם גם תמונה של ג'ינה רולאנדס

      מ"אשה תחת השפעה" שראיתי בקולנוע פריז הסמוך.

      קסום. קסום. קסום.

        1/11/09 19:10:
      הסטוריה - "החיים בזבל"
        1/11/09 18:58:

      צטט: aviram meir 2009-11-01 15:57:42

      יגאל, ראשית גילוי נאות (או סתם פרט לא משמעותי)

      בשנות ה90 גרתי לא רחוק משם בטרומפלדור פינת חובבי ציון

      בבית שלמטה היה ה"זיג זג"

      הקונטקסט כרגיל יותר את המסננת הנכונה והמרתקת של אוספים

      דוקומנטציה במיטבה במשמעות הכי מילולית שלה (דוקומנט)

      יפה לראות את הצילומים בהיבט הארכיוני שלהם

      ומה שרשום בצדם האחורי לעומת היום חשבתי בעקבות מה שכתבת

      לצילומים היום אין בעצם צד אחורי..

      ועוד משהו " בעידן ההצפה הקולוסלית של הצילום"

      אפשר לשחק עם המילה ולומר ההפצה שלחית הזבל הלא מסונן למיילים

      העלאתו לאלבומים וירטואלים ובלוגים, זו גם הצפה = הפצה.  

       נדמה לי שלפני ה'זיג זג' - היה שם ה'קמלוט' הראשון, לפני שהפך למה שהפך. ו.... אכן, לצילומים אין יותר צד אחורי :-)

        1/11/09 18:30:


      איזה אוצר.

      קראתי את הכתבה בהארץ.

      כל הכבוד על האחריות והיוזמה.

       

      כשאני שומעת וקוראת על כאלו מקרים אני שמחה שאני לא ה"משוגעת" היחידה שנוברת תמיד לצד פחי אשפה,

      כשאני רואה תצלומים.

       

       

        1/11/09 18:24:

      "בעידן בו הכל מצולם בסלולרי, בדיגיטלי"...

      אני forever young :-)

      את הצילומים שלי (32,000 וידאוים בשנתיים האחרונות) לא יזרקו לזבל...

      הם ברשת לנצח.

        1/11/09 18:13:

      צטט: דני.ל 2009-11-01 15:49:32

      צטט: דני.ל 2009-11-01 15:48:26

      השאלה אם אוספים בשבילנו או בשביל הנצח.

       

      מכיוון שלכל הכוכבים היו מספיק תמונות  אולפן משלהם

      עוד תמונה עם עיתונאי מארץ נידחת קטנה לא שינתה להם דבר.

       העדות הייתה לאיש עצמו.

       את כל אלה פגשתי עם כל אלה הצטלמתי.

       

      הנחמד ביותר היה שכשפורסמו הצילומים בעיתון

       הכיתוב היה בהרבה מקרים

      ג. עיטור עם ידיד ( אלן דלון למשל. ברט לנקסטר.)

       הכרתי את האיש אבל זה כבר ממש לא חשוב.

      ובכל זאת זו צביטה קטנה בלב לראות ילד ישראלי קטן עם כל אלו שהו, חלקם עדיין.

      נ.ב

       

      הסרט "מין" של אבידן לא הוקרן לקהל אך הוקרן במיני מועדונים והקרנות פרטיות

      ברור. הרי העלילה אינה עוסקת בקצין צה"ל הנמצא במשבר מוסרי חרף התאהבותו בפאטמה, שלא לדבר על זה שאיבגי היה עדיין ילד.

       

        1/11/09 18:00:

      יפה

       

      קראתי אתמול בהארץ ונשא חן בעיני הספור האמיתי הזה (נעים יותר מהמרדף אחרי כתבי קפקא-ברוד)

        1/11/09 17:49:

      צטט: דני.ל 2009-11-01 15:48:26

      השאלה אם אוספים בשבילנו או בשביל הנצח.

       

      מכיוון שלכל הכוכבים היו מספיק תמונות  אולפן משלהם

      עוד תמונה עם עיתונאי מארץ נידחת קטנה לא שינתה להם דבר.

       העדות הייתה לאיש עצמו.

       את כל אלה פגשתי עם כל אלה הצטלמתי.

       

      הנחמד ביותר היה שכשפורסמו הצילומים בעיתון

       הכיתוב היה בהרבה מקרים

      ג. עיטור עם ידיד ( אלן דלון למשל. ברט לנקסטר.)

       הכרתי את האיש אבל זה כבר ממש לא חשוב.

      ובכל זאת זו צביטה קטנה בלב לראות ילד ישראלי קטן עם כל אלו שהו, חלקם עדיין.

      ונשאלת השאלה : האם השם 'עיטור' הכתיב לו את גורלו ?

       

        1/11/09 17:40:

      מוכשר אתה, גם מזבל אתה

      עושה סיפור מעניין - מדהים!

       

        1/11/09 17:30:

      אתמול קראתי את הכתבה המדהימה

      בעיתון הארץ.

      ג. עיטור מזכיר לי את נעורי, כאשר

      במספרה היה עולם הקולנוע ושבועונים

      אחרים בהם היו סיקוריו ותמונות של

      ג. עיטור עם גדולי שחקני העולם.

      כל הכבוד לך על הנבירה, האיסוף,

      המיון והבאת התמונות לידיעתנו.

        1/11/09 17:26:

      כסית 78 סביב השולחן ,משה איש כסית ,שרגה הרפז, עיטור,

      ישבנו וצחקנו, מהרגעים המפורסמים של שרגה..

      כך נעים לזכור..

      עיטור ,תמיד היה נחמד איתי.....

       

      (את סיפורו של הרפז.אני כואב)

       

      כמה "אשפה" זו אומנות יחסית ?!

      ,ולהיות במקום הנכון ,בזמן הנכון,

      זה כל כך נכון.

       

      תודה  שנאסף ונשמר ,יש שם היסטוריה .אני יודע..

        1/11/09 17:19:

      צטט: קול קוראת 2009-11-01 15:24:08

      רק למען הסר ספק -

      התכוונתי שאחד המובנים הוא מלה נרדפת ל-מטמון.

      (היה ברור,נכון?)

       הספק הוסר, צפירות ארגעה הושמעו ברחבי הארץ.

        1/11/09 17:01:

      שמחתי לגלות את עצמי באחת התמונות יגאל ! צפה לטלפון מעורך הדין שלי. יכולת לפחות לשים עלי משהו.

       

      בברכה - אלינוריגבי, רבנית, מומחית לאורגאזם בשיטת אידוי העמונית של ד"ר חרמון.

        1/11/09 16:56:

      תחקיר מעניין.

      הנושא המדובר, כלומר ההתעסקות בסלבס

      ממש לא.

        1/11/09 16:14:

      נהניתי לקרוא גם ב"הארץ" בשבת

       וגם את הדברים המורחבים עכשיו!

        1/11/09 15:57:

      יגאל, ראשית גילוי נאות (או סתם פרט לא משמעותי)

      בשנות ה90 גרתי לא רחוק משם בטרומפלדור פינת חובבי ציון

      בבית שלמטה היה ה"זיג זג"

      הקונטקסט כרגיל יותר את המסננת הנכונה והמרתקת של אוספים

      דוקומנטציה במיטבה במשמעות הכי מילולית שלה (דוקומנט)

      יפה לראות את הצילומים בהיבט הארכיוני שלהם

      ומה שרשום בצדם האחורי לעומת היום חשבתע בעקבות מה שכתבת

      לצילומים היום אין בעצם צד אחורי..

      ועוד משהו " בעידן ההצפה הקולוסלית של הצילום"

      אפשר לשחק עם המילה ולומר ההפצה שלחית הזבל הלא מסונן למיילים

      העלאתו לאלבומים וירטואלים ובלוגים, זו גם הצפה = הפצה.  

        1/11/09 15:49:

      צטט: דני.ל 2009-11-01 15:48:26

      השאלה אם אוספים בשבילנו או בשביל הנצח.

       

      מכיוון שלכל הכוכבים היו מספיק תמונות  אולפן משלהם

      עוד תמונה עם עיתונאי מארץ נידחת קטנה לא שינתה להם דבר.

       העדות הייתה לאיש עצמו.

       את כל אלה פגשתי עם כל אלה הצטלמתי.

       

      הנחמד ביותר היה שכשפורסמו הצילומים בעיתון

       הכיתוב היה בהרבה מקרים

      ג. עיטור עם ידיד ( אלן דלון למשל. ברט לנקסטר.)

       הכרתי את האיש אבל זה כבר ממש לא חשוב.

      ובכל זאת זו צביטה קטנה בלב לראות ילד ישראלי קטן עם כל אלו שהו, חלקם עדיין.

       

      נ.ב

       

      הסרט "מין" של אבידן לא הוקרן לקהל אך הוקרן במיני מועדונים והקרנות פרטיות

        1/11/09 15:48:

      השאלה אם אוספים בשבילנו או בשביל הנצח.

       

      מכיוון שלכל הכוכבים היו מספיק תמונות  אולפן משלהם

      עוד תמונה עם עיתונאי מארץ נידחת קטנה לא שינתה להם דבר.

       העדות הייתה לאיש עצמו.

       את כל אלה פגשתי עם כל אלה הצטלמתי.

       

      הנחמד ביותר היה שכשפורסמו הצילומים בעיתון

       הכיתוב היה בהרבה מקרים

      ג. עיטור עם ידיד ( אלן דלון למשל. ברט לנקסטר.)

       הכרתי את האיש אבל זה כבר ממש לא חשוב.

      ובכל זאת זו צביטה קטנה בלב לראות ילד ישראלי קטן עם כל אלו שהו, חלקם עדיין.

        1/11/09 15:30:

      צטט: קנולר 2009-11-01 15:03:16

      יופי, ואני בזבזתי את הכוכב בשבילך בפוסט הקודם - לא חראם?

       את יכולה לשוב לכאן במהלך 2010 :-)

        1/11/09 15:24:

      רק למען הסר ספק -

      התכוונתי שאחד המובנים הוא מלה נרדפת ל-מטמון.

      (היה ברור,נכון?)

        1/11/09 15:23:

      צטט: nettman 2009-11-01 14:33:30

      תהליך שימור מצריך גם הבנה של החברה, האנשים והקונטקסט ולא רק התייחסות לחומר. סדרת התמונות מקסימה ומעבירה את המימד הלא חומרי, הקלילות והחופשיות שאפיינו בין השאר את התקופה.

      (למי שמעוניין יש תערוכות מרתקות בקומת הקרקע של מגדל שלום).

      +ציטוט המוקדש לך ולשכמותך:

      "דור מחדש ויוצר אינו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב, ויש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה. ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן ומחזיר לתחייה מסורת קדומה שיש בה כדי להזין את נפש הדור המחדש..." ברל כצנסלון

       

       

       

       כשאהיה גדול אני רוצה להקים מפעל שימורים.

        1/11/09 15:17:

      צטט: קול קוראת 2009-11-01 14:25:05


      אני מאד מזדהה.

      גם אני אספנית אובססיבית וחובבת ארכיונים מושבעת.

      יש הרבה קסם בזיכרונות האצורים בהם,

      באבק.

      חיים שלמים גנוזים בערימות-ערימות.

       

      לא סתם אתר אוצר.

      בשני מובנים שונים -

      אוצר כתואר השם ואוצר כפועל (בעיסוקך המקצועי)

      :-)

      גם אמא שלי אומרת, אבל השוטר שנתן לי דו"ח לא. 

        1/11/09 15:03:
      יופי, ואני בזבזתי את הכוכב בשבילך בפוסט הקודם - לא חראם?
        1/11/09 14:33:

      תהליך שימור מצריך גם הבנה של החברה, האנשים והקונטקסט ולא רק התייחסות לחומר. סדרת התמונות מקסימה ומעבירה את המימד הלא חומרי, הקלילות והחופשיות שאפיינו בין השאר את התקופה.

      (למי שמעוניין יש תערוכות מרתקות בקומת הקרקע של מגדל שלום).

      +ציטוט המוקדש לך ולשכמותך:

      "דור מחדש ויוצר אינו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב, ויש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה. ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן ומחזיר לתחייה מסורת קדומה שיש בה כדי להזין את נפש הדור המחדש..." ברל כצנסלון

       

       

        1/11/09 14:25:


      אני מאד מזדהה.

      גם אני אספנית אובססיבית וחובבת ארכיונים מושבעת.

      יש הרבה קסם בזיכרונות האצורים בהם,

      באבק.

      חיים שלמים גנוזים בערימות-ערימות.

       

      לא סתם אתר אוצר.

      בשני מובנים שונים -

      אוצר כתואר השם ואוצר כפועל (בעיסוקך המקצועי)

      :-)

      zappa (-

      כמה אנשים מתו כתוצאה מהכתוב בקאמה סוטרה, ביחס לאלה שמתו כתוצאה מהכתוב בתנ\"ך ?