אבי וידרמן, חבר קדימה ממייסדי הרשת, סבור כי בימים אלו, בהם מתחילים לפעפע מנהיגי "הדור השלישי",  הגיע הזמן הנכון לצקת תכנים וליצור מפלגות קוטביות אמיתיות לשבור את המבנה הקיים ואת החשיבה שהורגלנו אליה

זאב ז'בוטינסקי פותח במילים "כן לשבור!" את אחת מרשימותיו המפורסמות ביותר ביוני 1932. במאמרו זה קורא ז'בוטינסקי לשבור את ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל אשר לטענתו השתלטה לחלוטין על חיי הפועלים העבריים – עיתים אפילו בכפייה.

מאמר זה של ז'בוטינסקי מסמל בעיניי את הבלבול הגדול הקיים בישראל בין ימין לשמאל – הרי מעולם הימין פה לא היה ימין והשמאל – לא שמאל. תמיד ניתן למצוא במחוזותינו שמרן שמאמין בחלוקת המולדת ולעומתו סוציאליסט הדבק בשלמות הארץ. וכך אנו מוצאים רטוריקה שמאלנית – כן, לשבור (לא חסר הרבה בכדי שהיה נכתב "עולם ישן עד היסוד נחריבה") במאמר המכוון כנגד ארגון פועלים – מן הצד הימני של המפה.

הבלבול הזה נמשך עד ימינו אנו. לא פלא כי אין מבדיל בין שמאל לימין בימים אלו, על אף הקיצוניות המורגשת (מפלגת העבודה כעמוד התמך של ביבי?! Come on…) ביתר שאת. כך למשל, אם נמשיך לפשפש בימי העבר נגלה כי ז'בוטינסקי החזיק במשנה ליברלית מתקדמת ויש שיאמרו אפילו שמאלנית במושגים של היום – אלו אותם חמשת הממי"ם המפורסמים (מעון, מזון, מלבוש, מורה ומרפא) ז'בוטינסקי סבר כי כל אזרח ואדם זכאים להם (מעניין אם היה מוסיף היום את המ' של פרס: "מכונית לכל פועל" ואת המ' של ביבי: "מחשב לכל ילד" אבל את זה, נשאיר ב"צריך עיון") לעומת זאת, דווקא "אחדות העבודה", אחד הזרמים החשובים של השמאל הישראלי דגלה בגאון, עד לסוף שנות ה-80 בחזון ארץ ישראל השלמה. לאור זאת, מה הפלא שרחבעם זאבי (גנדי) ז"ל, טען תמיד כי הוא הוא – ההמשך האמיתי של מפא"י ההיסטורית?

הרי בקליפת אגוז שורשי הבלבול. אז מי כאן הימין ומי השמאל? איך ניתן בכל זאת להגדיר את המפה הפוליטית הישראלית?

בחירות 2006, בהקשר זה, נראו אז כקץ לבלגאן. מפלגת העבודה התייצבה לבחירות עם מנהיג פועלים מהשורה הראשונה, הליכוד, לאחר פרישת קדימה נראה כימין שמרני – הן בפן הכלכלי והן בפן המדינה ו"קדימה" שימשה כמפלגת מרכז קלאסית – שמאלה בפן המדיני וימינה בפן הכלכלי. אבל במדינת ישראל, כמו במדינת ישראל – באה מלחמה וטרפה את הקלפים. מלחמת לבנון השנייה שינתה את סדר היום הציבורי ובטרם הספיקה "קדימה" להתגבש כמפלגה, ובטרם הספיקה להבין "העבודה" שהיא מפלגה סוציאל-דמוקרטית – קמה ועדת חקירה שהציבה סדר יום חדש. וככה באה לקיצה התקווה לסדר אידיאולוגי בתוך המערכת הפוליטית הישראלית.

אז מה עכשיו? הסדר הפוליטי עדין לא התייצב. הנשיא פרס טוען בראיון לוושינגטון פוסט שביבי הוא אינו ימני כלל. קולה של מרצ נדם כליל לאחר שהציבור "בעט" בה לשולי השוליים של המגרש הפוליטי ובכך הצביעה על חוסר הצורך במפלגה זו בתצורתה הנוכחית. השמאל נשאר עם ייצוג אחד אמיתי במערכת הפוליטית – עם "קדימה" – והיא בכלל לא ידעה שהיא כזאת.

כאחד מראשוני החברים במפלגתו של שרון, לא חשבתי שאמצא את עצמי כחבר במפלגה שהיא המייצגת העיקרית של השמאל. עם זאת, במשך הזמן, השד כבר לא כל כך נורא. למעבר המחשבתי הגדול, נדרשתי עוד קודם לכן. בברור מעמיק עם עצמי, גיליתי אי שם בתחילת שנות ה-2000 כי אבן הפינה האידיאולוגית שלי הינה "כל יחיד הוא מלך". כבית"רי התחלתי להבין אז כי לא יוכלו לדור בכפיפה אחת שלמות הארץ וכבוד האדם. על כן, תוכנית ההינתקות של שרון הגיעה בדיוק בזמן – וכבר אז הייתי בין תומכיה הנלהבים – וכך אני גם היום. המחשבה הליברלית של ז'בוטינסקי, שעליה חונכתי, היא שאפשרה לי תמיד להזדהות עם המחשבה הליברלית של השמאל, גם בימי הליכוד העליזים שלי. וכך יוצא שגם בתחום המדיני וגם בתחום הכלכלי התיישרתי על קו ליברלי וקוהרנטי – ופתאום, בשקט, מצאתי את עצמי מזדהה עם כמה ממטרות השמאל המובהקות ביותר. עם זאת, אני עדין מתקשה להגדיר את עצמי כאיש שמאל. אני עדין אדם לאומי מאוד ועדין מאמין בכוחו של השוק החופשי עם מגבלות, כמובן. אגב, אין זה מקרי, שרוב מוחלט של הפוליטיקאים יוצאי תנועת הנוער בית"ר ,מצאו את עצמם ב"קדימה" (אהוד אולמרט, ציפי לבני, שלמה גרבץ ז"ל, זאב בוים, צחי הנגבי, יואל חסון – רשימה חלקית). לכולם היה קשה מאוד לישב את הסתירה לעייל.

הדור של מייסדי המדינה ודור הצברים הראשון מתחילים לפנות את מקומם בהנהגת המדינה. דורות אלו עסקו בעיקר בעיצוב המציאות הישראלית הביטחונית ובתקופת שלטונם עסקה הפרדיגמה בעיקר בנשואי ביטחון האומה ויצירת ביטחון קיומי באזרחי מדינת ישראל. בימים אלו, מתחילים לפעפע מנהיגי "הדור השלישי". אין הם עסוקים ביסודה של מדינת ובביצור ביטחונה. אין הם עוסקים בקיומה – אלא ברוחה. זה הזמן לצקת תכנים וליצור מפלגות קוטביות אמיתיות שיגדירו את עצמן על בסיס סוגיות רלוונטיות ועל פי נטיית ליבן – שמרניות, ליברליות – או אחרות.

ועל כן – כן, לשבור. לשבור את המבנה הקיים ואת החשיבה שהורגלנו אליה. כן לשבור, לשבור את המונופול הביטחוניסטי על החשיבה שלנו. כן לשבור, כי זה מה שצעירים עושים.