די די די, היא מסננת בפה קפוץ, בקול חלש - חזק כזה.

לא רוצה לשמוע יותר.

לא רוצה לשמוע אותך יותר בכלל.

ובעצם גם לא לראות.

תתלבש ותלך.

היא עומדת מעל המיטה, עירומה, שיערה סתור.

ומסתכלת עליו, מזרזת אותו.

את בטוחה שאת רוצה שאני אלך? הוא שואל.

כן.  היא עונה בשקט.

לך מכאן ואל תחזור. 

הוא עדיין שוכב במיטה, מכוסה.

רק לפני 5 דקות הם סיימו להזדיין.

רק לפני 3 דקות הוא אמר לה, שוב, שהוא אוהב אותה ושהוא רוצה שהם יחיו לנצח, ובלה בלה בלה.

<דבר שכבר מזמן גרם לה להבין שצריך להפסיק עם זה, מתישהו.>

אלא שהפעם, הוא גם הוסיף, את המילים המפורשות:

שהוא רוצה שהיא תתגרש.

מה שהקפיץ אותה מהמיטה.

הוא יושב, כפוף, על הקצה של המיטה.

הגב שלו אליה.

נועל את הנעליים.

מרגיש איך היא מביטה בו מאחור.

נו..אין לי את כל היום. לך כבר. היא אומרת לו

מרגישה שהיא עומדת להתפוצץ.

הוא נעמד. מסדר את הבגדים.

היא הולכת אחריו לכיוון הדלת.

הדלת נפתחת.

הוא מסתובב אליה, באיטיות מרגיזה

מכיר כבר את החולשות שלה

חבל, הוא אומר.

יכולנו להיות אחלה זוג.

יכולתי להחליף את התרח שמייבש לך את החיים

יכולתי לעשות לך ילדים כ"כ יפים

היא מסתכלת עליו ברחמים.

הוא לא מבין, היא חושבת לעצמה.

זה כבר לא עובד עלי.

אני רוצה חזרה הביתה.

הוא לא מבין, שאני סוף סוף, מרגישה שלמה.

עוף מכאן היא אומרת לו.

פשוט עוף.

וטורקת לו את הדלת בפנים.