היום אלמה עשתה צעד ראשון.

קודם היה צעד בטעות. בלימת מעידה.

אחרי שעתיים היה צעד אחורה, לתפוס שיווי משקל.

אחרי 5 שניות היה צעד על מנת להתקדם.

בעודי משכיבה אותה לישון, חדרה מחשבה מוזרה לראשי -

בעוד 3000 שנה לא אני ולא אלמה נהיה כאן.

(זה בגלל שחשבתי על הצעד הראשון של האדם על הירח)

אנחנו בני חלוף. הרגעים חולפים ולא יחזרו. 

אמירה בנאלית, אבל כל כך מוחשית דרך הקיום של אלמה

היום אלמה כזו קטנה, בקושי עושה צעד

ויום אחד...

זה כבר סיפור אחר.