שנייה
הזמן עובר, גודל, מתפתח, כלום לא משתנה. מסתכל לאחור ומבין כמה זמן כבר עבר מאז אותה האהבה האחרונה שהייתה, קולט שהזמן רץ מהר כשלא מרגישים. נראה כאילו רק לפני ימים מועטים האהבה עדיין הייתה שם, חזקה ומורגשת, אבל האמת המרה היא שהאהבה כבר זמן רב שלא נמצאת שם. ישנם ריגושים בדרך, ניסיונות להכניס אהבה למקום בו היא לא יכולה להתקיים, ברור לחלוטין שאם היא לא מתפרצת בהתחלה, היא לא תגיע גם אחר כך. יש אנשים שאומרים שאהבה צריכה זמן להתפתח, שגם אם לא הרגשת זאת בהתחלה, זה יכול להגיע אחר כך. לפעמים אני חושב שאולי כבר מיציתי את מנת האהבה שלי בעולם הזה, אולי האהבה כבר לא תגיע שוב, אני את חלקי כבר קיבלתי, אני לא יכול להתלונן, יש כאלו שלעולם לא חוו אותה גם פעם אחת, פגשתי גם כמה נשים כאלו שמעולם לא אהבו, הלב שלהם כבר הפך קשה וחסר אמונה, הלב שלי ריחם עליהן, הבנתי שזה שזכיתי לאהוב כמה פעמים בחיי, לפחות השאיר לי זיכרון מתוק לימים הקשים האלו בהם אין לי אהבה.
ולמרות הכל לא מתייאש, ממשיך לחפש אותה, את אותה האחת שתגרום לליבי להחסיר פעימה, להתרגש שוב מחדש, לקום בבוקר עם חיוך מטומטם על הפנים בידיעה שיש לי אהבה. יש ימים שזה קשה יותר, יש כאלו שפחות, אבל תמיד ממשיך לחפש אותה, יודע שהיא מחכה לי מעבר לפינה. ומביט בשעון שוב, רואה את שעון החול כשהגרגירים בו יורדים מטה במהירות, סופרים את השניות והימים בהם אין לי אהבה לצידי ומבין שהזמן לא פועל לטובתי.
מחפש אותך, זאת שתרצה להזדקן לצידי ולבחור בי כל יום מחדש כי את רוצה אותי באמת ואני בוחר בך כל יום מחדש כי אני רוצה אותך, אוהב אותך, רוצה לחבק אותך לליבי ולהריח את שערך, את ניחוח צווארך הרך כשאני נושק לו בעדינות כשאת נצמדת לגופי ולא רוצה להתרחק לעולם...
היכן את אהובה?
היכן את אהובה? |