חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2506 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3401 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2791 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1446 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1324 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
some white penetration -הלבנים שחדרו
נראה שבימים האחרונים אני מצוי במוד הג'אזי שלי. ג'אז כידוע היא בדרך כלל מוסיקה של שחורים. אציג כאן 3 לבנים, מהמרכזיים שהצליחו לחדור לסגנון, לחלקים מהותיים שלו*, בכבוד, ואף להשפיע. לפני שאתחיל, איאלץ כנראה לעלות במדרגות התלולות האלו, המובילות לאיזה מקדש אי שם בהרי טיבט, ולבקש מחילה מהאל שבמשמרת, על כך שחיפפתי וצירפתי את כל המוסיקאים הגדולים האלו יחד ולא הקדשתי לכל אחד מהם מקום משלו.
נגן החצוצרה המצודד שהוציא כל כך הרבה רגישות בנגינתו ושירתו. משויך לסגנון ה- cool jazz/west coast jazz . בתחילת דרכו, בתחילת שנות ה-50, היה חבר בהרכב המצליח של גרי מאליגן שיוזכר בהמשך. שניהם פיתחו טכניקה של נגינת-יחד משולבת, שהיוותה חידוש ביחס לבי-בופ המקובל עד אז. אלא שמאליגן נאסר לשישה חודשים על סמים, וכשיצא, בייקר היה כבר במהלכה של קריירת סולו מצליחה. כפי שתראו גם בהמשך, נושא הסמים מחבר כאן את כולם (לא אמרו רוק סמים והשאר...?, אבל כן הג'אזיסטים, כבר קודם לכן, צרכו הרבה, ואת הכבדים שבהם, היי בילי .). בייקר נקשר אצלי איכשהו לפרידות. ( דיסק שלו כמתנה למישהי ממישהו כשנפרד ממנה , חומרים שלו שהושמעו הרבה עם מישהי מהעבר שלי וכו' ). הקריירה שלו משולבת בסיפור של התמכרות לסמים קשים (הרואין, קוקאין) מאסר, קאמבק וכדו', נפטר בגיל 58.
סרט מבוסס על דמותו נעשה בשנות ה-60.
הסטנדרט בקליפ הראשון- עם פול דזמונד, שיוזכר בהמשך, המתופף סטיב גאד, שניגן כידוע עם רבים, הבסיסט רון קרטר ששותף במספר הרכבי אבן דרך (מיילס דייויס ועוד, שימו לב איך הוא עובד שם כמוסיקאי נשמה אמיתי) וגם, קטע סולו נהדר של הפסנתרן בוב ג'מס.
almost blue הנהדר, בתנוחות האופייניות לו, ובחצי השני , גם שירה.
וכאן Embraceable You הווקאלי, המוכר בביצועו.
נגן סקס באריטון, הנמוך מבין הסקסופונים , כלי לא קל, תרתי משמע. מזוהה בעיקר עם ה- cool jazz וג'אז כללי. לא איתנו כבר מ-66. מבין הלבנים שלטעמי הכי השתלב בג'אז של השחורים. אין לכם -או יש- מושג כמה ענקים שותפים לקטע הזה, אבל הבטחתי לעצמי הפעם לא להיגרר. ובכלל (הנה אני מפר) רובנו מכירים ושומעים את בילי הגדולה, אך לא תמיד מודעים לגדולי הג'אז שבדרך כלל ליוו אותה- אולי אכתוב פעם.
מאליגן הנהיג הרכבים משלו, שולב באחרים, עיבד לנגני ג'אז מהידועים ביותר, ועוד. לצערי היו טיוב לא משופע בדברים שלו שחיפשתי , אז אסתפק ביש. Moonlight In Vermont כאן
כאן בתקליט עם האלט סקסופוניסט הנפלא פול דסמונד (שאותו הייתי שם כנראה הרביעי שבחבורה הלבנה האהובה עלי, האיש הוציא מהאלט סקס שלו צלילים שאינם מהעולם הזה, בין היתר בסולו הנפלא בטייק 5 , אך להציגו רק בהקשר הזה יהיה בעיני עוול, יש לו עוד המון דברים נהדרים שהוציא). וכאן עם סקסופוניסט גדול אחר, בן וובסטר.
Bill Evans
הפסנתרן והמוזיקאי הנחשב, שהשפיע והשאיר את חותמו על עולם הג'אז. ה"קלאסיקן" מבין הג'אזיסטים. המהלכים המוסיקליים שפיתח היוו אבן יסוד לפסנתרני ג'אז מודרניים בהמשך (ביניהם הרבי הנקוק, קית ג'ארט ועוד) ולג'אז המודרני בכלל. הלבן היחיד ששולב בשישייה הנחשבת מאד של מיילס דייויס בסוף שנות ה-50. אוונס עזב אותה לאחר זמן קצר יחסית לטובת הקמת הרכב משלו , אך שב אליה, לבקשתו של דייויס ,להשתתף באחד מפרויקטי ההקלטה הנחשבים ביותר בג'אז , סוג של אבן דרך (מעין סרג'נט פפר של הג'אז) האלבום מ-59, kind of blue שניגנו בו בין היתר, מיילס דייויס, ג'ון קולטריין, קנונבול אדרלי, ביל אוונס, פול צ'מברס (אחד מנגני הבס הטובים בג'אז) . כל אחד מ 4 הראשונים, לימים, מנהיג הרכב מצליח משלו. בערך מ -5:43 זה עשה לי אסוציאציה לזה .
מיילס דייויס כתב באוטוביוגרפיה שלו כי אוונס השפיע מאד על נגינתו ותיאר את הצלילים שהוא הוציא מהפסנתר - like crystal notes or sparkling water cascading down from some clear waterfall או- Bill had this quiet fire that I loved on piano . אוונס מזוהה עם הסגנונות – קול ג'אז, פוסט בופ, ג'אז מודאלי (לא אכנס לכל ההסבר המוסיקלי, אך התוצאה היא שהסגנון מקנה למוסיקאי חופש רב יותר בנגינה), סגנון "הזרם השלשי" (העושה סינתזה מסוימת בין מוסיקה קלאסית לאלתור ג'אז).
גם כאן, כמו במקרה של בייקר, התמכרות קשה, החל מסוף ה-50, הרואין, קוקאין, עד למותו בשנת 80 בגיל 51. מי היה מאמין על החנון הלבן הזה לכאורה, עם משקפי ה-50 - אלבום נהדר אגב. .(דומה קצת לבאדי הולי, לא?). אין שפע של הקלטות מוסרטות של ביל אוונס. ניתן להבחין בין היתר בהשפעות הקלאסיות (היי דביוסי ).
יש כמובן לבנים נוספים, אך קצרה היריעה (אולי פעם אחרת). אזכיר את- האלט סקסופוניסט היהודי סטן גץ (מציין כלי נגינה מרכזי, חלק מהם ניגנו בכלים נוספים) , פול דסמונד האלטיסט שהוזכר כבר לעיל, נגן הטרומבון הנפלא בוב ברוקמייאר, נגן האלט מהחוף המערבי ארט פפר, נגן האלט לי קוניץ, נגן הבאריטון סקס פפר אדאמס, הפסנתרן והמלחין דייב ברובק, המתופף ג'ין קרופה, מספר גיטריסטי ג'אז ובטח שכחתי כמה.
*לא נכנס לנגני תקופת הסווינג והביג בנד, שם היו הרבה יותר, ואפילו בשלב מסוים כמעט שליטה של הלבנים (גלן מילר,ארטי שואו, בני גודמן, וודי הרמן האחים דורסי , פול וייטמן, הרי ג'מס ועוד ועוד- לא מעט יהודים היו שם). כנ"ל, לא לתקופה שהחלה בערך סוף 60 תחילת 70, סטייל Weather Report, פיוז'ון ודומיהם.
|
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (41)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לדעתי הוא כבר בתוכך, מבלי שחשת בכך.
תודה לך.
תודה על הנצחיים....
תענוג (:
באמת קשר סימבולי בין שתי הנפילות - לא שמתי לב לזה עד עכשיו. למרות שבכללי אני מעדיף את וויאט, דווקא בשיפבילנד אני חושב שהביצוע של קוסטלו יותר מדוייק ויפה.
אוי ויי. אז אתה אומר שקוסטלו כתב את השיר הכי טוב של קוסטלו? בעסה.
תודה.
כיף שאהבת.
מסכים, ענקים.
פוסט מעולה
שלושה ענקים
במיוחד צ'ט וביל
תודה על הפוסט
הפתיחה שלך נשמעה לי כמו איזה שיר בלוז...
בירה בחורף, נשמע מעניין.
הקטע שהבאת ישב לי טוב עם הבוקר.
תודה.
האשה והילדים עזבו, בחוץ קר וגשום...
אני עם בירה ו Dizzy Gillespie - Slew Foot
(קטע חובה לחובבי ג'אז מהופעה חיה)
יש כל מיני סוגי ג'אז ובלוז, אני מעדיף את זה בחורף עם בירה.
מעניין, אני מכיר פחות את התקופה הזו, כולל נגני הבס.
החכמת אותי עם לה-פארו.
כל הגדולים הולכים כל כך צעירים?
מסכים אתך, דג'אנגו הוא ענק.
יש לא מעט גיטריסטים לבנים של ג'אז, גם אברקומבי למשל.(אין כל כך הרבה וידאו שלו).
אפרופו פאסטוריאס , נזכרתי בבסיסט מאד מוערך שהלך גם מוקדם לעuלמו ,שנת 61, בן 25!), היה בשלישיה הראשונה והנחשבת מאד של ביל אוונס שהזכרתי בפוסט ועם עוד כמה.
סקוט לה פארו.
וגם.
וגם מלמדים עליו.
תודה חבר.
וואללה? גדול אתה, וואלס פור דבי הוא לא בדיוק קטע מהפלייליסט של גלגלצ...
וצ'ט, משכיב הרבה...
תודה.
קואופרודוקציה מעניינת עשיתן שם,
אבוא לבקר.
נכון, חשבתי באמת על זה שמזג האוויר השחיל לי את המוד.
רוי הארגרוב, איזה כיף.
ואני בחטאי (ביחס לפוסט) האזנתי ברכב דווקא לזה .וזה.
לא יודע, השתלב לי גם טוב עם מזג האוויר.
סקרן לפוסט החדש שלך.
כדאי לך להתקרב, כל המוסיקה השחורה שאת אוהבת נולדה אישהו שם.
תדבוק, תדבוק.
יש לפעמים מיני מוזרויות בנושא.
מכיר מישהי שאת דבריה הסוערים (ומאד) היא עשתה לפני שנים על רקע הביטלס,
והיום היא עושה הכל , סוער או לא, על רקע צ'ט בייקר ודומיהם.
תודה על ההאזנה.
צודק.
שים לב שקוסטלו עושה שם לוייט קולות רקע וקצת נגינה.
את התייחסותי לשני הביצועים כתבתי כבר למעלה.
סווייד, לא רע.
ספטמבר סונג, שמת לי כאן שיר אדיר עם מיליון ביצועים.
בין האהובים עלי הוא זה (כל האלבום הזה נפלא).
אני מניח שבאופן פסיכולוגי , דג'אנגו הוא בין הלבנים לשחורים עקב זה שהוא צועני.
הג'יפסי ג'אז הוא באמת קטגוריה קצת נפרדת , אני מאוד אוהב את הראש שלה צוענים על הגיטרה.
יש בהם משהו מאוד מיוחד, שורשי, אותנטי, לא ניודע להסביר אבל אני שמוע את זה בנגינה.
דג'נגו וגראפלי, איזה צמד מדהים הם היו!
אני אוהב מאוד גם בירלי לגרן הצועני שהוא ממשיך דרכו של דג'אנגו, כאן הוא בשת"פ עם הג'יאנט של הבס-ג'קו:
http://www.youtube.com/watch?v=aQKXQ0fmNFc
תודה.
לא ידעתי שאתה אוהב גם ג'אז, כיף לשמוע.
שמע, בן אדם, אתה משכיב אותי בדרך כלל, אבל הפעם זה היה השיא , כמעט נחנקתי. (החברים האחרים- בהקשר לכותרת, נא לא לייחס פרשנות שגויה למשפט הזה).
ציפיתי אכן שבאחת התגובות תגיע ההבחנה הרייסית בין החדירות.
אך כפי שכתבתי אצל אורית, מקור הצפי היה אחר.
אבל אני עוד אחדיר לך אותו (את הג'אז).
אומרים שהסולו הזה של בייקר היה ההקלטה האחרונה שלו.
כמה שנים מאוחר יותר, ב-88, מצא את מותו בנפילה מחלון של בית מלון, זה מקשר אותנו איכשהו לרוברט וייט.
שמע,כתבתי כאן לא אחת שאני לא אוהב את קוסטלו ובעיני הביצוע של וייט עולה עליו בהרבה.
צר לי שצ'אט בייקר עשה את הקלטתו האחרונה דווקא איתו.
תודה.
נכון, החשובים.
אי רואה שה- @ עדיין עובד אצלך, כך שזה לא נורא כל כך.
שמחתי, תודה לך.
ציפיתי כמובן להתייחסות לחדירה, אמנם חשבתי שהיא תבוא ממקום אחר (לא החדירה, ההתייחסות) ובאופן אחר, לא אגלה.
תודה אורית, בטוח שאת נהנית מהחומרים שציינת.
תודה לך .
תלונייוס הנזיר הגאון הוא אכן ענק.
תודה ניב, כידוע חייבים קצת איוורור מהנושאים האחרים שלנו...
תודה.
כן, היטבת לתאר-
הגדול לטעמי בג'אז זה שהמוזיקה הזו היא נצחית בגלל הכלים שמנגנים, שלא השתנו עם השנים.
דג'אנגו ריינהארט הוא ענק, ענק, יש לי הרבה משלו, בהרכב שהנהיג ובשותפות עם גראפלי, מת עליו.
משום מה , פסיכולוגית , הוא "תוייק" אצלי בנישה אחרת וכן לא הכנסתי.
אגב, יש כידוע עוד כמה גיטריסטים לבנים, וציינתי את זה באופן כללי, אבל איכשהוא בחרתי את אלו כמייצגים עבורי את התופעה.
יופי של פוסט, עם האמנים החביבים עלי. waltz for debbie של ביל אוונס מעיר אותי מדי בוקר כבר שנים, וצ'ט בייקר משכיב אותי לישון לא מעט..
טוב שנזכרנו בשיר הזה
הפוסט הזה אוצר.
מומלץ.
אמרו לפני, אבל איזה כיף של פוסט!
מתלבש כמו כפפה על מזג האויר (לרומנטיקנים שביננו).
אני את הפקקים היום העברתי עם רוי הארגרוב, למשל.
אני שמחה לומר שבשנים האחרונות אני מתקרבת יותר ויותר לג'אז אבל אני מרגישה שאני רק בתחילת הדרך.
מתכוונת להאזין האזנה מודרכת בזמן כתיבת הפוסט החדש שלי היום:-)
אורן אני לא אוהבת את הביצוע של סווייד לשיפבלידינג ,ולו רק בגלל שold bret מנסה להיות שם גבר מסוקס שהוא לא וזה מה שיפה בו. הוא צריך לדבוק באנדרוגינוסיות המאד מפתה שלו.
בכל מקרה קליר ידידי -איזה יופי של פסקול אירגנת לי פה הערב. מעולה ומעשיר.הלוואי ויום אחד תדבוק בי השלווה ואוכל לשמוע ג'אז ככה ערב שלם . כי באמת יש לו הרבה מה להציע לי.
הפוך גוטה
קוסטלו כתב עבור רוברט וויאט שביצע ראשון
ואז ביצע בעצמו עם הסולו הנפלא של צ'אט בייקר .
ולהפתעתי גיליתי גם את הביצוע הזה
קצת קשה לי עם ג'אז נטו .
בדרך כלל אוהב לשמוע את הזמרות הקלאסיות - הולידיי , פיצג'רלד
אבל לצ'ט בייקר מקום של כבוד אצלי .
כל השאר - רק שמעתי עליהם
אין ספק שעם החורף חוזרים לג'ז , אצלי זה בד"כ עם ספטמבר סונג .
כרגיל פוסטים שלך אני קורא ומאזין בחלקים
זה פשוט עשיר מידי
אז לאט לאט ובזמן איכות ולא על הדרך
בינתיים אני מאד נההנ
מת על ג'אז, אבל שיהיה פרימיום - אתה יודע..
כוכב אתה מקבל תמיד
כידוע לך, במקרה שלי ג'ז הוא חדירה רקטלית, אבל מכיוון שמדובר בחדירה לבנה - זה לא כל כך כואב.
(וכמובן מוחא כפים לתגובה של אורית).
את צ'אט בייקר אני דווקא מחבב (אם כי הקטע הראשון גרם לי לשכוח לצאת בקומה שלי), אבל בעוונותי אני תמיד אזכור אותו דווקא מסולו החצוצרה שלו ב shipbuilding של קוסטלו (שכתב רוברט וויאט).
תודה על החום ביום החורפי הזה (אני מפתח גם אחד משלי)
פוסט נפלא על הדברים הבאמת חשובים *
הנחמה הגדולה בחיים היא שבסוף נזכה לפגוש את כולם שם למעלה :-) אבנר שטראוס
אי אפשר להתחרות בשלושת המילים הראשונות בתגובה של @אורית. נשפך לי הקפה על המקלדת, שיט.
אני לא מבין גדול בג'אז, והפוסט שלך השכיל אותי. תודה
באתי בגלל החדירה ,נשארתי בגלל המוזיקה
אם יש משהו שאני אוהבת להרגע איתו במוזיקה זה ג'אז ואמביאנט או אקספרימנטלי (כן יש כזה דבר גם בג'אז).
ואלה שציינת כאן הם חלק מהשופרא דה שופרא של הז'אנר.
מתה על תלוניוס מונק. היה גורם למה שיש לי בלב לגלוש על גדותיו:--)
איזה כיף של פוסט!
ג'אז בא לי טוב (בכל עונה)
יש לי צ'ט בייקר וביל אוונס ומיילס ויותר אוונגרדים כת'לוניונס מונק ועוד
את מוליגן לא הכרתי.
תודה !
ענק!!!
יפה!!!
ומעמיק!!!
אני שמח שאתה חבר שלי!
איזה יופי של פוסט!
את רוב השמות אני מכיר, אבל לא מספיק טוב, את מאליגן לא הכרתי.
שומעים באחת ההקלטות , נדמה לי שלו, את הרעשים של מחט התקליט, התגעגעתי לרעש הזה.
הג'אזניקים האלו שכאילו נראים חנונים לעומת הילדים הרעים של הרוק הם ג'אנקים לא קטנים.
הגדול לטעמי בג'אז זה שהמוזיקה הזו היא נצחית בגלל הכלים שמנגנים, שלא השתנו עם השנים.
לפעמים שומעים שירים שאהבנו מהאייטיז למשל והם נשמעים כאלו לא רלוונטיים מבחינת סאונדים מסונתזים פלסטיקיים כאלו.
בג'אז שומעים קטע משנות הארבעים והוא נשמע מרענן והאווירה ישר מכניסה אותך לזה בשניות.
אתה יודע את מי הייתי מכניס לפוסט? את הגיטריסט הענק הזה (לטעמי, הכי גדול ששמעתי אי פעם) :
http://www.youtube.com/watch?v=kyOQObPw0ss&feature=related